דנ"פ 10082/01 דניאל זאדה נ. מדינת ישראל

בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופט ג'ורג' קרא) הרשיע את העותר - בפסק-דין ארוך ומפורט - בעבירה של גרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, עבירה כהגדרתה בסעיפים 333 ו- 335(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז1977-. משהרשיעו כך בדין גזר בית-המשפט על העותר ארבע שנות מאסר, מהן שנתיים וחצי מאסר בפועל והיתרה מאסר על-תנאי.

2.בית-המשפט העליון דחה את ערעור העותר, הן על הכרעת-הדין הן על גזר-הדין, ועל פסק-דין זה עתירתו של העותר לקיום דיון נוסף.

בפסק-דינו אימץ בית-המשפט העליון את ההכרעות בעובדה של בית-המשפט המחוזי, ואלה היו דבריו (בחלקם שלענייננו):

לנוכח ממצאיו העובדתיים של בית-המשפט המחוזי, לרבות דחייתו את הסבריו של המערער לראיות המפלילות, טענות [העותר] אינן יכולות להתקבל. על-כן, אף לא ביקשנו את תשובת המדינה להן.

אכן, איש לא ראה את המערער דוקר את המתלונן, ואף לא אחת מהראיות, כשלעצמה, מספקת להרשעתו. ברם, מכלול הראיות - תיאורו של המתלונן את דוקרו, ההולם את מראהו ואת לבושו של המערער, טביעת אצבעו של המערער על הסכין, שהודה כי שימשה לדקירת המתלונן, ודמו של המתלונן, שהכתים את בגדיו של המערער, כפי שהמערער גם הודה - מספיקים להוכחת אשמתו מעבר לכל ספק סביר. התרשמות המתלונן כי הסכין הייתה סכין מתקפלת אינה מפחיתה ממשקל הודעת המערער במשטרה - הנתמכת בתפיסת הסכין במכונית שבה נמלט - כי הסכין ששימשה לדקירות לא הייתה סכין מתקפלת. אכן, המערער הורשע לאחר שהסבריו, שעל-פניהם לא היו סבירים, נדחו כבלתי-מהימנים, ולאחר שאף לא נמצאו הסברים היפותטיים סבירים אחרים לראיות המפלילות. ראו ע"פ 3974/92 אזולאי נ' מדינת ישראל , פ"ד מז(2) 565.

הכרעתו של בית-המשפט העליון היתה, איפוא, הכרעת-עובדה, ולכאורה אין בה כל יסוד לקיומו של דיון נוסף. מהי אם כן טענת העותר ותישמע?

3.טוען בא-כוח העותר כי ראוי לקיים דיון נוסף בהכרעת הדין של בית-המשפט העליון "מהטעם שבמובלע שונה, קיצונית, מהותו של 'הספק הסביר' במשפט הפלילי...".

4.לדעתי לא עלה בידי העותר להצביע על עילה לקיומו של דיון נוסף. טעם הדבר הוא, שבית-המשפט העליון לא קבע - אף לא ביקש לקבוע - כל הלכה; לא-כל-שכן שלא קבע - אף לא ביקש לקבוע - הלכה העומדת בסתירה להלכה קודמת של בית-המשפט העליון או הלכה שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה ראויה לדיון נוסף בה, והכל כהוראת סעיף 30 לחוק בתי-המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד1984-. גם לו אמרנו כי בענייננו נקבעה הלכה "במובלע" - ולא אמרנו כן - גם אז אין הלכה ש"במובלע" מקיימת תנאי מוקדם לעריכתו של דיון נוסף בה. קביעת הלכה - לא-כל-שכן שינוייה של הלכה, כנטען בענייננו - נצפה כי תיקבע באורח ברור ומפורש; לא "במובלע" ולא בעקיפי-עקיפין. ראו והשוו: דנ"א 6951/00 י.ח. ייזום והשקעות בע"מ ואח' נ' עיריית רעננה ואח' (לא פורסם). בענייננו, מכל מקום, לא נקבעה כל הלכה חדשה, גם לא במובלע, וממילא דין העתירה דחייה.

5.אני מחליט לדחות את העתירה בלא שאדרש לתשובת המדינה.

היום, ט' בטבת תשס"ב (24.12.2001).

ש ו פ ט

_________________

העתק מתאים למקור

01100820. G01

נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

שמריהו כהן - מזכיר ראשי

בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444

בית המשפט פתוח להערות והצעות: pniot@supreme.court.gov.il