פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
דנ"פ
11401/04
בפני:
כבוד השופט מ' חשין
המערערים:
1. אנטולי
מירופולסקי
2. סרגיי בקייב
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
עתירה לקיום דיון נוסף בפסק-דינו של בית המשפט העליון בע"פ 4656/03
שניתן ביום 1.12.04 על-ידי כב' השופטים: א' מצא, ד' ביניש, א' א' לוי
בשם העותרים: עו"ד אריה
ליכט
החלטה
עתירה לקיומו של דיון נוסף בע"פ 4656/03 מירופולסקי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם).
2.
העותרים - אנטולי מירופולסקי וסרגי בקייב - הורשעו ברצח חברם המנוח פבל מליז'וניק. הרשעת העותרים ייסדה עצמה על ראיות נסיבתיות שקשרו אותם לרצח, והעותרים ערערו לבית-המשפט העליון בטוענם כי מכלול הראיות שהובא אינו מוביל בהכרח למסקנה כי דווקא הם ביצעו את הרצח. בית-המשפט העליון - מפי השופט לוי ובהסכמת המישנה לנשיא מצא והשופטת ביניש - בחן את הראיות עליהן נתבססה ההרשעה: היכרותם של העותרים עם המנוח; נוהגם של השלושה לערוך טיולי דייג בסמוך למקום בו נמצאה הגופה; איכוני טלפוניים ניידים שהעידו כי ביום הרצח שהו כל השלושה בתא-שטח גיאוגרפי קרוב המרוחק מעיר מגוריהם; שקרים ששיקרו בחקירתם בנוגע למקום הימצאם ביום הרצח ובעניינים נוספים בהם עצם היכרותם עם המנוח; אמירות מפלילות שאמרו בחקירה; עדויות בני משפחה וחברים על התנהגותם ביום שלאחר הרצח; ועוד. כל אלה יחד הובילו את בית-המשפט למסקנה שהרשעתם של העותרים הרשעה מבוססת היא ובדין יסודה, ועל-כן דחה את הערעור.
3.
העותרים סבורים כי "פסק הדין, סוטה מהלכות החפות, מהלכות הספק הסביר, וכן מהלכות הקשורות בהרשעה הנסיבתית" (סעיף 2 לעתירה), ומטעם זה מבקשים הם כי נדון בו דיון נוסף.
4.
דין העתירה להידחות. דבר חוק הוא כי הדיון הנוסף נועד להלכה משפטית כי תיפסק; ולא אך הלכה, אלא הלכה מיוחדת וייחודית, הלכה העומדת בסתירה להלכה קודמת של בית-המשפט העליון או הלכה שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה ראויה היא שבית-המשפט ידון בה דיון נוסף (סעיף
30 לחוק בתי-המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984). הלכה שכזו לא נמצאה לי בעניינם של העותרים, אף לא במעט. הרשעתם של העותרים מייסדת עצמה על נסיבות המקרה ועליהן בלבד, ולעת הרשעה אין בית-המשפט העליון סוטה - אף לא נתכוון לסטות מהן - מהלכות קיימות. נהפוך הוא, בית-המשפט סוקר את ההלכה לעניין הרשעה על יסוד ראיות נסיבתיות ומיישם אותה הלכה - כרוחה וכלשונה - על עובדות המקרה שלפניו (פסקה 7 לפסק הדין).
5.
יתר-על-כן, עיון בעתירת העותרים יגלה כי זו אינה מסיבה עצמה כלל על הלכה משפטית באשר הלכה משפטית היא אלא בעיקר על טענות עובדתיות, על הראיות, על מסקנותיו של בית-המשפט ועל הדרך בה יישם בית-המשפט הלכות ותיקות. טענות שכאלו טענות-של-ערעור הן ומקומן לא יכירן בדיון הנוסף ש" אינו ערעור נוסף מבחינת מגמתו העיקרית, כי במרכזו אינה עומדת השאלה, אם בית המשפט נהג כהלכה ... אלא נבחנת ההלכה המשפטית בתור שכזאת" ( ד"נ 6/82
ינאי נ' ראש ההוצאה לפועל , פ"ד לו(3) 99, 101, ההדגשה במקור).
6.
לא נמצא לי אפוא כי בית-המשפט העליון פסק בעניינם של העותרים הלכה משפטית, לא כל שכן שלא פסק הלכה משפטית המצדיקה שיקויים בה דיון נוסף, ומשכך אין לי אלא לדחות את העתירה.
7.
העתירה נדחית.
היום, ז' בטבת תשס"ה (19.12.04).
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
04114010_G01.doc של
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il