ע"א 2281/00 אלישבע סמואל נ. אמת בונים הנדסה לבנין בע''מ [בפירוק]

בפני בקשה לפטור מערבון.

1.המשיבה מס' 1, חברה המצויה כיום בפירוק ("החברה"), התקשרה (ביום 15.11.78) עם בעלה המנוח של המבקשת ("המנוח"), אמו ואחותו ועם גורמים נוספים שאינן נוגעים לעניננו (לשם נוחות הדיון בלבד, יכונו כל אלה: "הבעלים") בהסכם ("ההסכם"), לפיו רכשה מהם קרקע שבבעלותם. תמורת הקרקע התחייבה המשיבה מס' 1 למסור לבעלים את מקצת הדירות ולשלם להם סכומי כסף. המשיבים 2 ו - 4, בעלי המניות והדירקטורים בחברה, והמשיבות 3 ו - 5, נשותיהם, ערבו לחיובי החברה לפי ההסכם. בעקבות איחורים במסירת הדירות נחתמה (ב- 20.8.82) בין החברה למנוח תוספת להסכם ("התוספת"), שעניינה במסירת שלוש דירות. בתוספת נקבעו מועדים חדשים למסירת שלוש הדירות וכן נקבע פיצוי מוסכם (על בסיס יומי) למקרה בו יחול איחור נוסף במסירה. בגוף התוספת נכללה ערבות המשיבים 2 ו - 4 לחיובי החברה בתוספת - למקרה של חדירת מים לדירות. שלוש הדירות לא נמסרו במועד. המבקשת תבעה את המשיבים בגין האיחור במסירה, וזאת כמי שהומחו לה זכויות המנוח מכח ההסכם והתוספת.

2.בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופט ד"ר ג' קלינג) דחה את התביעה (למעט התביעה נגד החברה , שהתקבלה בהיעדר הגנה). זאת בהסתמך על שני טעמים: ראשית - המחאת הזכויות לא היתה תקפה הואיל והמנוח היה שרוי בדיכאון קליני בעת ביצוע ההמחאה ולא היה כשיר להמחות את זכויותיו (בית המשפט קבע ממצא זה על סמך עדויות המבקשת והמנוח שהתייחסו למצבו הנפשי של המנוח, וקבע, כי, בנסיבות אלו, אין הוא נזקק לממצאים רפואיים או להכרזה על המנוח כפסול דין); שנית - המשיבים 2-4 לא ערבו לחיובים מכח התוספת, אלא רק לחיובים מכח ההסכם, ומשכך אין יריבות בינם לבין המנוח (לא כל שכן המבקשת) - בכל הנוגע לטענות בדבר הפרת החיובים מכח התוספת. המבקשת מערערת על פסק הדין.

3.בבקשה שבפני טוענת המבקשת, כי בעקבות האירועים שתוארו לעיל נקלע המנוח למצוקה קשה, הוא נפטר בחוסר כל בשנת 1996.ועזבונו פושט רגל. היא עצמה חסרת כל: אין לה דירה, היא מתגוררת בבתי אחיותיה ומתקיימת מקיצבת ביטוח לאומי (בסך כ - 1,900 ש"ח לחודש). היא מנסה להתפרנס מתיווך דירות, אך עד כה לא עלה בידה להפיק הכנסה כלשהי מכך. עקב ריבוי ההליכים המשפטיים אליהם נקלעה, כילתה זה מכבר את הרכוש המשפחתי ומיצתה גם את יכולתה להיעזר בקרובי משפחה ובידידים. בחקירתה הוסיפה המבקשת כי שני ילדיה הבגירים עובדים ולומדים במוסדות אקדמים. הם מסייעים לה גם במסגרת נסיונה לעסוק בתיווך. לדבריה הם משתכרים כ4,000- ש"ח לחודש מעבודות בלתי קבועות ומתקשים להתקיים. המידע לעניין זה לא נתמך במסמכים כלשהם.

4.בהתייחסה לגוף הערעור טוענת המבקשת, כי אין יסוד לקביעה כי בעלה לא היה כשיר להמחות לה את זכויותיו: הוא עצמו העיד כי עשה כן במודע ובמכוון ולא הובאה כל ראייה חיצונית לסתור. בהיעדר קביעה שיפוטית בדבר היותו פסול דין, לא היה בסיס לשלילת תוקפן של פעולותיו - ודאי לא על בסיס טענותיהם של החיייבים שהזכות כלפיהם הומחתה. עוד טוענת המבקשת נגד הקביעה כי הערבות להתחייבויות החברה בתוספת מסוייגת רק לענייני הרטיבות בדירות, ואינה מתייחסת למכלול הנושאים שנזכרו בהסכם המקורי. לטענתה אין קביעה זו מתיישבת עם פרשנות ראוייה של ההסכם והתוספת כמכלול אחד.

5.המשיבים 4 ו - 5 מתנגדים לבקשה. לטענתם, לא הוכיחה המבקשת כראוי, כי מיצתה את יכולתה להיעזר בקרובי משפחה (לרבות ילדיה) או בידידים. המבקשת לא שילמה עד כה למשיבים את ההוצאות שנפסקו כנגדה בהליכים קודמים. בהתייחסם לסיכויי הערעור טוענים המשיבים, כי בית המשפט המחוזי דחה את תביעת המבקשת (שהוגשה על סף פקיעתה של תקופת ההתיישנות) על בסיס מקצת טענותיהם ולפיכך לא מצא טעם להידרש ליתר טענותיהם, שאף הן מצדיקות את דחיית התביעה. עוד מוסיפים המשיבים, כי לשון התוספת ברורה ועולה ממנה בבירור, כי היא מבטלת את ערבויות המשיבים 2-5 ומותירה אותן בתוקפן אך לעניין נושא הרטיבות.

6.במועד הדיון החלטתי לפטר את המבקשת מתשלום אגרה לאחר שקבעתי, כי טענותיה בדבר מצבה הכלכלי הקשה לא נסתרו ולאחר שקבעתי, כי ערעורה מגלה עילה. אולם השיקולים הדרושים להכרעה בדבר פטור מחובת הפקדת ערבון אינם זהים לשיקולים לעניין ההכרעה בדבר פטור מאגרה:

"קיים שוני משמעותי ומהותי בשיקולים שצריכים להנחות את הרשם בבואו להחליט על דבר הפטור, בין אלה אשר די בהם לפטור מתשלום אגרה לבין אלה הצריכים להתקיים כדי לפטור מהפקדת ערבון. שהרי, הפטור מאגרה הוא בראש וראשונה עניין שבין המערער, המבקש לפתוח בפניו את שערי ערכאת הערעור, ולאפשר לו לנצל את זכותו לערער בלא לשלם את האגרה - לבין המדינה. ההקלה הניתנת למערער במקרה כזה, אם ניתנת, היא מצד המדינה, המוותרת בשלב זה על האגרה שהיא זכאית לה. המשיבים בערעור, ככאלה, אינם יכולים לקבול על פגיעה בהם או על נזק העשוי להיגרם להם, אך ורק משום שנהגו עם המערער לפנים משורת הדין ואפשרו לו הגשת הערעור, בטרם תשלום האגרה. שונה המצב ככל שמדובר בהפקדת ערבון, אשר נועד לא לפתיחת שערי ערכאת הערעור בפני המערער, אלא להבטחת המשיבים, המוטרדים לדיון נוסף בפני ערכאת הערעור, שאם הערעור יידחה לא יצאו נפסדים בשל חוסר יכולתם לגבות את ההוצאות שייפסקו לטובתם, אם ייפסקו, לכשהערעור יידחה, וזאת על שום שהמערער הופטר מהפקדת ערבון. מטעם זה אין הרשם יכול לפטור את המערער מהפקדת ערבון כפועל יוצא מובן מאליו מהפטור שניתן מתשלום האגרה, ועליו לשקול שיקולים נוספים, לאחר שישמע את עמדת המשיבים." (בש"א 329/90 אברך נ' גרוגר , פ"ד מד (2) 383, 386-387)

לפיכך, בבואי לדון בסוגיית הפטור מערבון, שומה עלי להתייחס לא רק למצבה הכלכלי של המבקשת, אלא גם לסיכויי ערעורה (וראו: בש"א 329/90 הנ"ל) ולטענות המשיבים בדבר אי פרעון חיוביה הקודמים (וראו: רע"א 8192/98 רם נ' אררט חברה לביטוח בע"מ , לא פורסם; ע"א 8258/98 אנה בנייב נ' שליש הניה , לא פורסם). להערכתי, סיכויי הערעור אינם מבוטלים: בראש ובראשונה בהתייחס לקונסטרוקציה (שלא נתמכה בפסיקה או בחקיקה קודמת) לפיה פעולתו המשפטית של המנוח היא בטלה, הגם שלא נקבע כל ממצא רפואי או שיפוטי קודם לגבי אי כשירותו, וכל זאת לבקשת חייב. טענתה השניה של המבקשת מתייחסת לפרשנות ההסכם והתוספת: שני אלה לא באו בפני, אולם מעיון בפסק דינו של בית המשפט המחוזי לעניין זה עולה, כי החלטתו לעניין זה התבססה אך על נוסחי המסמכים - ולא על עדויות. כך שבית המשפט העליון אינו מצוי בעמדת נחיתות כלשהי בבואו להידרש לפרשנות המסמכים. כנגדם של נתונים אלה, עומדת העובדה שהמבקשת לא שילמה עד כה למשיבים סכומי הוצאות שנפסקו לזכותם. שיקלול רכיבים אלה: מחד גיסא - הטענות שלא נסתרו אודות עונייה של המבקשת וההערכה, כי סיכויי הערעור שאינם קלושים (אף כי אינם גבוהים בהכרח) ומאידך גיסא יכולתה (שלא נסתרה לחלוטין) להסתייע (ולו במעט) בילדיה הבגירים ואולי גם בבני משפחה אחרים וכן החשש שהמשיבים לא יוכלו להיפרע מן המבקשת אם ייפסקו הוצאות לזכותה, מביא אותי למסקנה, כי, ההסדר הראוי בנסיבות יהיה חיובה של המבקשת להפקיד ערבויות צדדים שלישיים בסכום כולל של 10,000 ש"ח. סכום זה נמוך באופן משמעותי מסכום הערבון שהיה מוטל ברגיל (מה גם שהיתה נדרשת הפקדתו במזומן או בערבות בנקאית). אך בנסיבות העניין ונוכח מצבה של המבקשת, דומה בעיני כי זהו המירב שניתן לדרוש מן המבקשת בלא שתישלל ממנה כליל זכות הערעור.

המבקשת תפקיד את הערבות (או הערבויות) האמורה תוך שלושים יום ממועד המצאתה של החלטה זו. לערבות יצורף מידע מספק אודות הערבים המוצעים.