דנ"א 2054/00 עזבון המנוח יהויקים סמואל ז"ל בפש"ר נ. אלינא אוריאלי

בפני בקשה לפטור מערבון במסגרת עתירה לדיון נוסף.

1.בית משפט השלום חייב את המבקשת (וכן צדדים נוספים שאינם צדדים להליך כעת) לפצות את המשיבים בגין הפרת הסכם.בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורה של המבקשת וביטל את פסק דינו של בית משפט השלום. בית המשפט העליון דחה את בקשת המשיבים, כי יותר להם לערער על פסק דינו של בית של בית המשפט המחוזי. בשלב זה פנתה המבקשת ללשכת ההוצאה לפועל וביקשה לגבות מן המשיבים את הכספים שנגבו על ידם (שלא במסגרת הליכי הוצאה לפועל) על בסיס פסק דינו של בית משפט השלום. ראש ההוצאה לפועל נענה לבקשתה, חרף התנגדות המשיבים. ערעור המשיבים על החלטת ראש ההוצאה לפועל נדחה על ידי בית המשפט המחוזי. אך בית המשפט העליון קיבל (בדעת רוב) את טענות המשיבים וקבע, כי הואיל והמשיבים לא נקטו בשעתו הליכי הוצאה לפועל, אין המבקשת רשאית לפעול בהסתמך על הוראות סעיף 18 (א) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז1967-, ותרופתה היא בהגשת תובענה נפרדת. המבקשת עותרת לקיום דיון נוסף בקביעה זו.

2.המבקשת הופטרה מתשלום אגרת העתירה. היא מבקשת, כי תופטר מחובת הפקדת ערבון. זאת מן הטעמים שעמדו ביסוד הפטרתה מאגרה בהליך זה ובע"א 2281/00. עוד היא טוענת, כי טובים סיכוייה לזכות בעתירתה וכי אין עוררים על כך שהמבקשים חבים לה חובת השבה. לטענתה, סכום ההשבה המשוערך עומד על 900,000 ש"ח. לפיכך, ממשיכה המבקשת וטוענת תעמוד למשיבים בכל מקרה זכות הקיזוז.

3.המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענתם, לא הראתה המבקשת כי מצבה הכלכלי אינו מאפשר לה לשאת בהפקדת ערבון. עוד הם טוענים, כי, לאמיתו של דבר, אין חולק על זכותם המהותית כנגד המבקשת ובעלה המנוח ופסק דינו של בית המשפט המחוזי הושתת על טעמים דיוניים שעניינם במיצוי עילה. משום כך, ממשיכים המשיבים וטוענים, אין ממש בהצעת הקיזוז שמעלה המבקשת. משום שכנגד חיובם הדיוני להשיב למבקשת את שגבו עומדת זכותם המהותית לקבלת הסכומים שנגבו. כך שממילא אין המבקשת מצויה ביתרת זכות כלפיהם. בהתייחס לסיכויי העתירה, טוענים המשיבים, כי טענות המבקשת הן ערעוריות במהותן וכי העובדה שפסק הדין נשוא העתירה מכריע לראשונה בסוגיית פרשנותו של סעיף 18 (א) הנ"ל, כמו גם העובדה שניתן בדעת רוב אינן מצדיקות בהכרח קיום דיון נוסף.

4.איני מוצא מקום לשוב ולהידרש לשאלת מצבה הכספי של המבקשת. לעניין זה נדרשתי עת פטרתי את המבקשת מתשלום אגרת ההליך. בסוגייה זו נפסק:

"משקיבל בעל דין פטור מתשלום האגרה, לאחר שהוכיח כי אין ביכולתו לשלמה, קמה החזקה, כי הוכחה גם חוסר יכולתו להפקיד את הערבון או להפקיד ערובה אחרת תחתיו (וראו: בש"א 494/95

אברהם שמעוני נ' רחל שמעוני , (לא פורסם), ע"א 6343/97 אברהם פרידמן נ' מיכל פרידמן , (לא פורסם)). במצב דברים זה מוטל הנטל על המשיב לסתור את החזקה ולהוכיח את יכולתו הכספית של מבקש הפטור, או לטעון לשינוי נסיבות המצדיק בחינה מחודשת של מצבו של מבקש הפטור מהפקדת הערבון. מסקנה זו נובעת מלשונה של תקנה 432(א), המטילה על המשיב את נטל השכנוע להראות מדוע יימנע הרשם מלהעניק פטור מערבון. המסקנה מתחייבת גם מהגישה לפיה, משניתנה לבעל דין זכות ערעור או זכות לבקש רשות ערעור על פי דין, יש לפרש הוראת חיקוק הקובעת הגבלות על ניצולה של הזכות, על דרך הצמצום." (בש"א 7407/98 שמעון בן עזרא נ' הבנק הבינלאומי הראשון , לא פורסם)

המשיבים לא העלו כל טענה שיש בה כדי לסתור את טענות המבקשת בדבר חוסר יכולתה לשאת בהפקדת ערבון. לפיכך עומדת קביעתי לעניין זה בעינה (לעניין זה יצויין, כי בע"א 2281/00, שנזכר לעיל, הופטרה המבקשת מתשלום אגרה בתום דיון ולאחר שנחקרה על ידי בא כוח המשיבים שם, הופטרה גם מהפקדת ערבון במזומן או בערבות בנקאית ונדרשה להפקיד ערבות צד ג' בסכום מופחת) עם זאת, שומה עלי להידרש עדיין לשאלת סיכויי העתירה (והשוו: בש"א 329/90 אברך נ' גרוגר , פ"ד מד (2) 393). כאמור, המדובר בעתירה על פסק דין שניתן בדעת רוב ואשר בו נדרש בית המשפט לראשונה לסוגיית פרשנותו של סעיף 18 (א) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז1967-. אמנם רכיבים אלה עשויים להצביע על כך שהעתירה אינה נטולת סיכוי. אך הם אינם מכריעים במובהק את הכף לטובת קיומו של דיון נוסף (וראו: דנ"א 2485/95 אפרופים שיכון וייזום בע"מ נ' מדינת ישראל , לא פורסם; דנ"א 3217/97 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ראשון לציון נ' זלסקי , טרם פורסם ). מלכתחילה קבעתי את סכום הערבון (הנמוך) בתיק זה על בסיס נתונים אלה. לא מצאתי בבקשה הנוכחית מקום להוסיף ולהפחית מסכום זה או לפטור את המבקשת כליל.

5.עם זאת, מאז הגשת הבקשה והתגובה חלה התפתחות מסויימת שאפשר ויש בה כדי לסייע למבקשת. ביום 27.7.00 דחה כב' הנשיא את ערעורם של המשיבים על החלטת כב' הרשמת מאק-קלמנוביץ להאריך את המועד להגשת עתירה לדיון נוסף. המשיבים חוייבו בהוצאות המשיבה בסך 3,000 ש"ח. סכום זה, כל עוד לא שולם, יכול לשמש כבטוחה (חלקית) להוצאות המשיבים בהליך זה (וראו: ע"א 4250/94 מיכל פינטו נ' נחום עמית, עו"ד

, לא פורסם; רע"א 44/99 ירדנה ציפורי נ' מגן מרדכי , לא פורסם ). המבקשת תפקיד את יתרת הסכום (2,000 ש"ח) במזומן, בערבות בנקאית או בערבות טובה של צד ג' - להנחת דעתי, תוך שלושים יום ממועד המצאתה של החלטה זו.