בש"א 7407/98 שמעון בן עזרא נ. הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ

1.ערעור על החלטת הרשמת (כבוד השופטת מ' אגמון), בה נדחתה בקשתו של המערער לפטור מהפקדת ערבון.

2.המערער הגיש לבית משפט זה בקשת רשות ערעור ובקשה לעיכוב ביצוע, הנוגעות להליכי הוצאה לפועל שנקט נגדו המשיב. בהליכים אלה הוכרז המערער כחייב מוגבל באמצעים בעקבות חקירת יכולת שנעשתה לפי בקשת הנושה, הוא המשיב. עם הגשת בקשת רשות הערעור הגיש המערער בקשה לפטור מתשלום האגרה. בקשה זו נסמכה על תצהירו של המערער ועל תאור מצבו הכספי בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. כן טען המערער כי סיכוייו לזכות בהליך העיקרי טובים. הרשמת (כבוד השופטת א' אפעל-גבאי) נענתה לבקשה ופטרה את המערער מתשלום האגרה.

3.בהמשך הגיש המערער בקשה לפטור מהפקדת הערבון. המערער ציין בבקשתו כי הופטר מתשלום האגרה וטען כי "כדי לקבל פטור גם מהפקדת ערבון על ביהמ"ש להשתכנע שיש למבקש סיכוי ממשי לזכות בבקשה לרשות ערעור". הוא הוסיף וטען כי לבקשתו סיכוי ממשי להתקבל נוכח השאלה העקרונית העולה ממנה, לטענתו, אשר נוסחה על ידי בית המשפט המחוזי כך: "האם מוסמך ראש ההוצל"פ להכריז על חייב מוגבל באמצעים מיד לאחר חקירת יכולת, שנעשית על פי בקשת הזוכה ולא על פי בקשת החייב". יצוין, כי בקשת הפטור מערבון לא התייחסה כלל למצבו הכספי של המערער או ליכולתו לגייס ערובה מגורם שלישי. בנוסף, לא נתמכה הבקשה בתצהירו של המערער. המשיב התנגד לבקשה לפטור מערבון. הוא טען כי בקשת הפטור הוגשה בהעדר תצהיר, וכי די בפגם זה כדי לדחות את הבקשה על הסף. המשיב הוסיף וטען כי המערער לא התייחס כלל לאפשרותו להעמיד ערובה אחרת במקום הערבון. נטען, כי בהעדר התייחסות לאפשרות זו, לא עמד המערער בתנאי סף מינימלי ויש לדחות את בקשתו. לשם הזהירות ציין המשיב, כי סיכוייה של בקשת רשות הערעור קלושים.

4.הבקשה לפטור מחובת הערבון נדחתה. הרשמת (כבוד השופטת מ' אגמון) קבעה כי סיכוייה של בקשת רשות הערעור אינם כאלה המצדיקים מתן פטור מלא מהפקדת ערבון. כן קבעה הרשמת, כי המערער לא הוכיח שמצבו הכלכלי אינו מאפשר הפקדת ערבון. הרשמת הוסיפה וקבעה, כי נוכח מצבו הכלכלי של המערער יופחת סכום הערבון ויעמוד על 5,000 ש"ח.

5.בפני ערעור על החלטת הרשמת. המערער שב וטוען בערעורו כי סיכוייה של בקשת רשות הערעור מצדיקים פטור מלא מערבון. לטענתו מעלה הבקשה שאלות עקרוניות ביחס לסמכותו של ראש ההוצאה לפועל במסגרת הליכי ההכרזה על חייב כמוגבל באמצעים. המערער מוסיף וטוען כי שגתה הרשמת עת קבעה כי לא הוכיח שמצבו הכלכלי אינו מאפשר הפקדת ערבון. לטענתו, "ההחלטה לפוטרו מאגרה מקפלת בתוכה הצהרה שאין ביכולתו להפקיד ערבון". לחילופין, טוען המערער כי משיב הטוען שמערער שהופטר מתשלום אגרה הוא בעל יכולת להפקיד ערבון, עליו הנטל להוכיח כן. לבסוף, טוען המערער כי יש לקבל את בקשתו גם נוכח העובדה, שהמשיב הוציא כנגדו פקודת מאסר תוך התעלמות מהחלטה לעיכוב ביצוע שניתנה על ידי ביום 5.8.98 במסגרת בקשת רשות הערעור שהוגשה.

6.המשיב מאמץ את החלטת הרשמת ואת נימוקיה וחוזר על הטענות אותן העלה בפני הרשמת. הוא שב וטוען כי המערער לא התייחס כלל לאפשרותו להעמיד ערובה תחת הערבון, וכי נטל ההוכחה בעניין זה רובץ עליו. בנוסף, טוען המשיב, כי סיכוייה הקלושים של בקשת רשות הערעור מצדיקים אף הם את חיובו של המערער בהפקדת הערבון.

7.השאלה הניצבת בפני היא, האם זכאי היה המערער לפטור מערבון. הכרעה בשאלה זו מחייבת התייחסות לשתי סוגיות שונות: האחת - יכולתו הכספית של מבקש הפטור, והשניה - סיכויי ההצלחה בהליך בגינו מתבקש הפטור (ראו, למשל, בש"א 6747/97 רופל עובד נ' קצין התגמולים , (טרם פורסם)). בנסיבות המקרה שבפנינו התעוררה, במסגרת הסוגיה הראשונה, השאלה מה דינו של בעל דין אשר קיבל פטור מתשלום האגרה, ופנה במועד מאוחר יותר לקבל פטור גם מהפקדת הערבון. האם מוטל עליו לשוב ולהוכיח, במסגרת בקשתו לפטור מהפקדת הערבון, את חוסר יכולתו הכספית, או שמא יוצר הפטור מתשלום האגרה חזקה בדבר חוסר יכולתו להפקיד את הערבון. התשובה לשאלה זו מחייבת התייחסות ללשון החוק. היא מחייבת גם התייחסות לאינטרסים השונים העומדים בבסיס הערבון ומבחינים בינו לבין האגרה.

8.תקנה 432(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- (להלן: התקנות), קובעת:

"החליט הרשם, לפי בקשת המערער, לדחות את תשלומה של אגרת הערעור, כולה או מקצתה, ישקול אם אין זה מן הצדק לפטור את המערער מחובת ערבון לכל הוצאות הערעור או למקצתן, לאחר שניתנה למשיב הזדמנות להשמיע דברו בענין זה, ולא יינתן הפטור אם הראה המשיב טעם מספיק לכך".

מלשונה של התקנה עולה, כי כאשר החליט הרשם, כי יש מקום לפטור את המערער מתשלום האגרה, מוטל עליו לשקול גם את ההצדקה למתן פטור מערבון. חוסר היכולת הכספית, אשר הביא למתן הפטור מהאגרה, הוא העומד בבסיס החובה המוטלת על הרשם לבחון את האפשרות למתן פטור גם מחובת הערבון. חובה זו מוטלת על הרשם אף מבלי שיתבקש הפטור או שהמבקש ישוב ויטען בעניין זה (ראו: י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי

(מהדורה שביעית, 1995), בע' 822). עם זאת, משמעות הדברים איננה כי מתן פטור מאגרה מחייב מייד, וכדבר שבשגרה, מתן פטור מהפקדת הערבון. כך, שכן עצם מתן הפטור מחובת ערבון מסור לשיקול דעתו של הרשם. כך גם עקב השוני בין הליכים אלה, הנובע מן התכלית השונה הניצבת בבסיס כל אחד מהחיובים. על שוני זה שבין ההליכים, עמד השופט ד' לוין בציינו:

"מלשון התקנה [תקנה 432(א)] ניכר ומשתמע, כי קיים שוני משמעותי ומהותי בשיקולים שצריכים להנחות את הרשם בבואו להחליט על דבר הפטור, בין אלה אשר די בהם לפטור מתשלום אגרה לבין אלה הצריכים להתקיים כדי לפטור מהפקדת עירבון. שהרי הפטור מאגרה הוא, בראש ובראשונה, עניין שבין המערער, המבקש לפתוח בפניו את שערי ערכאת הערעור ולאפשר לו לנצל את זכותו לערער בלא לשלם את האגרה, לבין המדינה. ההקלה הניתנת למערער במקרה כזה, אם ניתנת, היא מצד המדינה, המוותרת בשלב זה על האגרה שהיא זכאית לה. המשיבים בערעור, ככאלה, אינם יכולים לקבול על פגיעה בהם או על נזק העשוי להיגרם להם, אך ורק משום שנהגו עם המערער לפנים משורת הדין ואיפשרו לו הגשת הערעור בטרם תשלום האגרה.

שונה המצב ככל שמדובר בהפקדת עירבון, אשר נועד לא לפתיחת שערי ערכאת הערעור בפני המערער, אלא להבטחת המשיבים, המוטרדים לדיון נוסף בפני ערכאת הערעור, שאם הערעור יידחה, לא יצאו נפסדים בשל חוסר יכולתם לגבות את ההוצאות שייפסקו לטובתם, אם ייפסקו, לכשהערעור יידחה, וזאת על שום שהמערער הופטר מהפקדת עירבון. מטעם זה אין הרשם יכול לפטור את המערער מהפקדת עירבון כפועל יוצא מובן מאליו מהפטור שניתן מתשלום האגרה, ועליו לשקול שיקולים נוספים, לאחר שישמע את עמדת המשיבים" (ראו: בש"א 329/90 יונה אברך נ' אשר גרוגר , פ"ד מד(2) 383, 387-386).

שוני זה בין העניינים מחייב כי בעת בחינת הבקשה לפטור מערבון יינתן משקל לא רק ליכולתו הכספית של מבקש הפטור, אלא גם (ובעיקר) לשאלת סיכויי ההצלחה בערעור. עם זאת, ההכרה בצורך להעניק הגנה ראויה לאינטרס של המשיב, אין משמעותה כי יש להטיל על מבקש הפטור נטל נוסף בכל הנוגע להוכחת חוסר יכולתו הכספית. דעתי היא, כי משקיבל בעל דין פטור מתשלום האגרה, לאחר שהוכיח כי אין ביכולתו לשלמה, קמה החזקה, כי הוכחה גם חוסר יכולתו להפקיד את הערבון או להפקיד ערובה אחרת תחתיו (וראו: בש"א 494/95 אברהם שמעוני נ' רחל שמעוני , (לא פורסם), ע"א 6343/97 אברהם פרידמן נ' מיכל פרידמן , (לא פורסם)). במצב דברים זה מוטל הנטל על המשיב לסתור את החזקה ולהוכיח את יכולתו הכספית של מבקש הפטור, או לטעון לשינוי נסיבות המצדיק בחינה מחודשת של מצבו של מבקש הפטור מהפקדת הערבון. מסקנה זו נובעת מלשונה של תקנה 432(א), המטילה על המשיב את נטל השכנוע להראות מדוע יימנע הרשם מלהעניק פטור מערבון. המסקנה מתחייבת גם מהגישה לפיה, משניתנה לבעל דין זכות ערעור או זכות לבקש רשות ערעור על פי דין, יש לפרש הוראת חיקוק הקובעת הגבלות על ניצולה של הזכות, על דרך הצמצום.

9.אכן, משהוכיח המבקש כדין את חוסר יכולתו הכלכלית וזכה לפטור מאגרה, אין, בדרך כלל, לשוב ולדרוש ממנו להוכיח חוסר יכולת זאת בעת הבקשה למתן פטור מערבון, כאשר בקשות אלה אינן נשמעות יחדיו. עם זאת, ראוי להדגיש כי חזקה זו אינה פוטרת את הרשם מהצורך לאזן בין האינטרסים עליהם עמדתי, ולהגן על האינטרסים הממוניים של המשיב בהליך הערעור. אין היא מייתרת את הבדיקה, אם נוכח מצבו הכספי של המערער וסיכויי הצלחתו בערעור, יש הצדקה להעניק לו את הפטור מערבון. כל נפקותה של חזקה זו היא בכך שהיא פוטרת את מבקש הפטור מחובת הערבון מלשוב ולטעון בדבר חוסר יכולתו הכספית. הא ותו לא.

10.התוצאה היא, כי בנסיבות המקרה שלפני קמה למערער חזקה בדבר חוסר יכולתו להפקיד את הערבון או להמציא ערובה אחרת תחתיו. לא היה עליו לשוב ולטעון לעניין זה במועד בקשת הפטור מערבון (כחודשיים לאחר מתן הפטור מתשלום האגרה), ודי היה בטיעון אשר טען ביחס לסיכויי הצלחתו בערעור. משנמנע המשיב מלהעלות טענות בעניין יכולתו הכספית של המערער, והסתפק בטענה כי המערער לא הוכיח כי אין ביכולתו לגייס ערובה ממקור אחר, הרי שיסוד זה בבקשת הפטור מערבון התקיים. בכל הנוגע ליסוד השני, העוסק בסיכויי ההצלחה של בקשת רשות הערעור, הגעתי למסקנה, ומבלי להביע עמדה חד משמעית לגופו של עניין, כי סיכוייו של המערער בבקשת רשות הערעור, אינם קלושים במידה המצדיקה את שלילת הפטור. התוצאה היא, כי אני מקבל את הערעור ופוטר את המערער מחובת הפקדת הערבון.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.