דנ"א 3217/97 הועדה המקומית לתכנון ובניה ראשון לציון נ. זסלסקי יוסף

בפני עתירה לקיום דיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה, בע"א 5610/93 זלסקי נ' הוועדה המקומית (ניתן ביום 7.4.97).

לאחר שעיינתי בחומר שבפני ובטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין העתירה להידחות, וכי אין מקום במקרה זה להורות על קיומו של דיון נוסף בע"א 5610/93. אכן, ישנם בפסק הדין חידושים וקביעת הלכה עקרונית לענין סמכויותיה של ערכאת הערעור. דא עקא, כי אין בעצם חדשנותו או קשיותו של פסק הדין בכדי להוות עילה לקיום דיון נוסף בפני בית משפט זה (ראה: ד"נ 37/80 משה בן מאיר כהן נ' מדינת ישראל , פ"ד לה(1) 375). אכן, פעמים רבות נקבעות הלכות חדשות בבית משפט זה. אין בכך כשלעצמו בכדי להצדיק עיון מחודש בהן. עמדה על כך השופטת שטרסברג - כהן בציינה:

"חלק גדול מן השאלות המובאות בפני בית משפט זה הן חשובות או קשות; חלק מן ההלכות היוצאות מלפני בית משפט זה הן בבחינת חידוש. אף על פי כן עלינו לשים נר לרגלנו את העיקרון הבסיסי, לפיו, ההלכה נקבעת על ידי הרכב ראשוני ובסיסי של בית משפט זה שהוא הרכב של שלושה שופטים או הרכב מורחב מלכתחילה, וכי בעקרון, יושבת ערכאה זו על המדוכה פעם אחת בכל מקרה נתון, ומכריעה בו פה אחד או ברוב דעות. הדיון הנוסף אינו בא ליצור ערכאה נוספת. תפיסה זו מעוגנת היטב בעיקרון סופיות הדיון שהוא יסוד מוסד בשיטתנו המשפטית. מטרתו, אינטרס חברתי לשים סוף להתדיינות, לשמור על כבוד ויוקרת המערכת השיפוטית, להבטיח יציבות לגבי כוחו של המעשה השיפוטי, למנוע ריבוי הלכות ולחסוך בזמן ובהוצאות" (דנ"א 2485/95 אפרופים שיכון וייזום בע"מ נ' מדינת ישראל , (טרם פורסם).

כאמור בפסק הדין גופו, אין פסיקתו עומדת בניגוד להלכה קודמת של בית משפט זה, וגם מטעם זה, אין מקום לקיומו של דיון נוסף בענין זה. יתר טענותיה של העותרת, ובייחוד הטענות לגופו של שיעור הפיצוי אינן מהוות אף הן עילה לקיומו של דיון נוסף. לפיכך, דין הבקשה להידחות.

המבקשת תישא בהוצאות המשיבים בסך 5,000 ש"ח.