דנ"פ 3109/09 גיל רובין נ. מדינת ישראל

זוהי בקשה לקיים דיון נוסף בפסק הדין בע"פ 9723/08 (השופטים א' א' לוי, א' גרוניס ומ' נאור ), שבו הוחמר, בדעת רוב, עונשו של המבקש הועמד על שניים-עשר חודשי מאסר לריצוי בפועל (במקום 6 חודשי מאסר בדרך של עבודות שירות).

המבקש הורשע, על סמך הודאתו, בעבירות של החזקת סם שלא לצריכה עצמית והחזקת כלים לשימוש בסם. הרשעתו בעבירה של שיבוש מהלכי משפט נמחקה במסגרת גזר הדין של בית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי הדגיש את נסיבותיו הייחודיות של המקרה, ובפרט את שיתוף הפעולה המלא של המבקש עם המשטרה ואת פנייתו למרכז טיפול בנפגעי סם עובר למעצרו בתיק הנוכחי, וקבע כי על אף חומרתן של העבירות שבהן הורשע יש להטיל על הנאשם בנסיבות המקרה עונש מאסר בפועל לתקופה של 6 חודשים שירוצה בעבודות שירות, עונש מאסר על-תנאי וקנס כספי. המדינה הגישה ערעור לבית המשפט העליון וביקשה להחמיר בעונשו של המבקש.

בית המשפט העליון קיבל כאמור את הערעור - ברוב דעות (מפי השופט א' א' לוי ובהסכמתה של השופטת מ' נאור). השופט א' א' לוי קבע כי על אף נסיבות המקרה אין זה מן הראוי להותיר את העונש "המופלג בקולתו" על כנו, לאור חומרת העבירות שבהן הורשע המבקש והצורך לשמור על מרכיב אפקטיבי של הרתעה. לאור זאת הוחלט להעמיד את תקופת המאסר על שניים-עשר חודשים. יתר חלקי העונש נותרו על כנם. השופט א' גרוניס , בדעת מיעוט, הסכים אמנם כי מדובר בעבירות חמורות אולם ציין כי לדעתו נסיבות המקרה מצדיקות סטייה מן הענישה הרגילה. על כן סבר כי יש לדחות את הערעור.

המבקש סבור כי יש לקיים דיון נוסף בעניינו. לטענתו פסק הדין של בית המשפט העליון עומד בסתירה להלכות קודמות הנוגעות לאיזון הראוי בין שיקולי הענישה השונים, ובפרט – כך טוען המבקש – לא ניתן משקל מספיק בפסק הדין לאינטרס השיקום.

דין הבקשה להידחות. בית המשפט העליון בחן את המקרה לאור השיקולים הצריכים לעניין וסבר כי, בנסיבות המקרה, יש מקום להחמיר בעונשו של המבקש לאור חומרת העבירות, אף כי קיימים גם שיקולים לקולא.

בפסק הדין לא נקבעה כל הלכה חדשה, ומשום כך אין עילה לקיום דיון נוסף מכוח הוראות סעיף 30(ב) לחוק בתי משפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

התוצאה היא שהבקשה נדחית.