דנ"פ 4533/22 שמעון קופר נ. מדינת ישראל

זוהי בקשה לקיים דיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה (השופטים י' עמית , ג' קרא ו י' אלרון ) בע"פ 6922/16 מיום 19.5.2022 (להלן: פסק הדין ), אשר דחה את ערעורו של המבקש על הרשעתו ברצח שתיים מנשותיו.

רקע הדברים

1.

בשנת 2012 הוגש נגד המבקש כתב אישום בגין רצח אשתו השלישית ג'ני מור-חיים ז"ל (להלן: ג'ני ), ובהמשך התווסף לו אישום בגין רצח אשתו הראשונה אורית קופר ז"ל (להלן: אורית ).

על פי כתב האישום המתוקן, המבקש ואורית נישאו, הביאו לעולם שני ילדים והתגוררו בדירה בשכונת נווה עופר שבתל אביב שהייתה בבעלותם המשותפת (להלן: הדירה בנווה עופר ). בעודו נשוי לאורית ניהל המבקש מערכת יחסים זוגית עם שרונה בן אור (להלן: שרונה ), לה סיפר כי הוא גרוש. המבקש הסביר לאורית ושרונה את היעדרויותיו בסיפורי כזב על תפקידו בשירותי הביטחון. כאשר התעורר חשדה של שרונה כי המבקש נשוי לאורית טען המבקש כי אורית סובלת מדיכאון, מאיימת להתאבד, מזניחה את ילדיהם ומסרבת לתת לו גט. כחודש וחצי לפני מותה של אורית תכננו שרונה והמבקש לעבור להתגורר יחד בבית מרווח יותר. לשם כך רכשו הוריה של שרונה עבורה ועבור המבקש בית ביישוב פרדסיה (להלן: הבית בפרדסיה ), והמבקש התחייב להעביר לאביה של שרונה סכום של 40,000 דולר תמורת רישום 20% מהזכויות בבית על שמו. יום לפני מותה של אורית אמר המבקש לשרונה כי עליו לישון בביתו על מנת להשגיח על הילדים. לפי האמור בכתב האישום המתוקן, במהלך הלילה שבין ה-17.1.1994 ל-18.1.1994, או בבוקרו של יום ה-18.1.1994 המית המבקש את אורית בדרך שלא הותירה סימן בגופה ופיזר לצדה כדורים וחפיסות ריקות של תרופות. המבקש סירב תחילה לאפשר את נתיחת גופתה של אורית, אולם בהמשך התרצה. על יסוד הנתיחה ובדיקה טוקסיקולוגית, שבה לא נמצא חומר שיכול היה לגרום למותה של אורית, קבע הפתולוג בשעתו כי סיבת המוות של אורית בלתי ברורה. בתום ימי השבעה עברו המבקש וילדיו להתגורר עם שרונה בביתה שבנתניה, והמבקש מכר את הדירה בנווה עופר והעביר לאביה של שרונה את הכספים בעבור הבית בפרדסיה.

לפי כתב האישום המתוקן, בשנת 1999 פגש המבקש בג'ני וסיפר לה כי הוא איש כוחות הביטחון; כי אורית נפטרה ממחלת הסרטן; וכי שרונה היא המטפלת של ילדיו מטעם משרד הביטחון והוא נאלץ להינשא לה. זמן קצר לאחר היכרותם עברו המבקש וילדיו להתגורר בביתה של ג'ני בקיבוץ אייל. מועמדותו של המבקש לחברות בקיבוץ הוסרה משהתגלו שקרים ביחס לעברו. בשנת 2006, בעודו במערכת יחסים עם ג'ני, הכיר המבקש באמצעות שדכנית את ד"ר מריה זקוטסקי (להלן: מריה ), רופאה מרדימה, והחל לנהל עמה מערכת יחסים זוגית. המבקש סיפר למריה כי הוא גרוש מג'ני אך הם מתגוררים יחד כשותפים, וכי מתוקף תפקידו בשירותי הביטחון הוא נדרש להיעדר לעתים קרובות. בשנת 2007 נישאו המבקש וג'ני, והמבקש החל לנקוט פעולות משפטיות על מנת להבטיח את זכויותיו בבית שבקיבוץ למקרה שג'ני, שהייתה בשנות ה-40 לחייה ובמצב בריאותי תקין, תלך לעולמה. המבקש הציג בפני קרוביה של ג'ני מצג שווא לפיו היא סובלת מהפסקות נשימה בשנתה ומדיכאון, וכי היא ניסתה לשים קץ לחייה. בשל התנהגותו של המבקש החלה ג'ני להביע חשש לבריאותה, אך הוסיפה לעסוק בפעילות ספורטיבית עד לשבוע האחרון בחייה. בסמוך לחודש אוגוסט 2009 ביקש המבקש ממריה לברר לגבי חומר קטלני שממית מבלי להותיר סימן בגופה ושאינו מתגלה בבדיקה טוקסיקולוגית. זאת על מנת לרצוח אדם – בעל מאפיינים גופניים דומים לאלו של ג'ני – במסגרת "משימה סודית" שהטילו עליו כוחות הביטחון. לאחר שהתייעצה עם חברתה לעבודה ד"ר פאולינה קליימן (להלן: פאולינה ) נטלה מריה מבית החולים כמות קטלנית של חומר העונה לצרכיו של המבקש, מסרה אותו לידיו יחד עם מזרק מתאים, והסבירה לו את אופן השימוש בהם. המבקש הבטיח למריה כי החל מיום 1.8.2009 יעברו להתגורר יחד בקיבוץ, ובעוד ג'ני מתגוררת בבית בקיבוץ, הועברה תכולת דירתה של מריה לחצר הבית. על פי כתב האישום, בלילה שבין 20.8.2009 ל-21.8.2009 המית המבקש את ג'ני באמצעות החדרת חומר המכונה "סקולין" לגופה, בדרך שאינה ידועה במדויק למשיבה ופיזר סביבה כדורים וחפיסות ריקות של תרופות. המבקש הסכים לביצוע נתיחה בגופתה אף שתחילה התנגד לכך, ונוכח מכלול הממצאים שהתגלו קבע הפתולוג כי מותה של ג'ני נגרם, קרוב לוודאי, מ"הפרעה קטלנית של קצב הלב על רקע לייפת קלה בשריר הלב". למחרת מותה של ג'ני הגיעה מריה לקיבוץ ובתום ימי השבעה עברה להתגורר עם המבקש.

2.

החקירה המשטרתית בעניין מותה של ג'ני נסגרה, אך בשלב מסוים נפתחה מחדש בעקבות חשדות חדשים שהתעוררו ביחס למבקש. בהמשך לכך, ועל רקע הדימיון בין מקרי המוות של ג'ני ואורית, נפתחה חקירה גם בעניין מותה של אורית. כאמור, בסופו של יום הוגש נגד המבקש כתב האישום המתוקן שכלל שני אישומים של רצח בכוונה תחילה לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

3.

ביום 28.6.2016 הרשיע בית המשפט המחוזי מרכז-לוד את המבקש ברצח בכוונה תחילה של אורית ושל ג'ני בקובעו כי הראיות הנסיבתיות שהונחו בפניו מובילות למסקנה אחת ולפיה המבקש רצח את שתי נשותיו, ממניעים כלכליים ורומנטיים. ביום 24.7.2016 נגזרו על המבקש שני מאסרי עולם מצטברים והוא חויב בתשלום פיצויים למשפחות המנוחות בסכום כולל של 516,000 ש"ח.

4.

אשר לאישום בעניינה של ג׳ני, קבע בית המשפט המחוזי, בין היתר, כי דבריו של המבקש באשר לבעיות הבריאותיות של ג'ני מלאים בסתירות ואינם ראויים לאמון; כי המבקש ביים זירת התאבדות; וכי מכלול מעשיו של המבקש משתלבים במסקנה לפיה גרם למותה בכוונת מכוון. על בסיס הראיות שהונחו בפניו, דחה בית המשפט את האפשרות להתרחשות אחרת שגרמה למותה של ג'ני וקבע שהמסקנה המתחייבת היא כי המבקש רצח את ג׳ני בדרך של הזרקת סקולין לגופה. בית המשפט המחוזי קבע כי עדותה של מריה נמצאה מהימנה וכי נמצא לה חיזוק בעדויות נוספות. כן צוין כי הסתירות המהותיות בגרסאות שהציג המבקש מלמדות על חוסר מהימנותו.

5.

אשר לאישום בעניינה של אורית, נקבע כי המבקש ניהל במקביל יחסים עם אורית ועם שרונה ותימרן ביניהן באמצעות מסכת שקרים. בית המשפט המחוזי מצא חיזוק ליתר הראיות נגד המבקש בכך שהיה לו אינטרס כלכלי במותה של אורית, נוכח התחייבותו הכספית לאביה של שרונה; מצבם הכלכלי הקשה של המבקש ואורית; והמשכנתא שרבצה על הדירה בנווה עופר. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי המבקש ביים את זירת המוות כזירת התאבדות, ובהקשר זה התבסס בין היתר על עדותה של אנטונינה, אמה של שרונה, כי מסרה למבקש כדורי הרגעה לפי בקשתו, בעקבות סיפור שקרי כי עליו להרדים באמצעותם אסירים ביטחוניים שעליהם הוא שומר מתוקף תפקידו בשירותי הביטחון. כמו כן, התייחס בית המשפט המחוזי לדוח נתיחה מזויף שנשלח להוריה של אורית ובו נכתב כי סיבת מותה היא כשל לבבי וכי נמצאו בבדיקה שנערכה לאחר מותה שרידים של כדורים לא מעוכלים. זאת, בניגוד לדוח המקורי שבו לא נקבעה סיבת המוות, ועולה ממנו כי אורית לא נטלה כדורים. אותו דוח מזויף נגנב מבית הוריה של אורית ולא הוצג במשפט, ובית המשפט המחוזי קבע כי הוא נועד ליצור התאמה בין הממצאים הפתולוגיים ובין ממצאי הזירה בנושא הכדורים, ולהקטין את הסיכון שהוריה של אורית יבדקו את נסיבות המוות. עוד נקבע כי הדו"ח המזויף מתיישב עם מכלול הראיות הנסיבתיות המצביעות על כך שמותה של אורית נגרם בעבירה ומסבך את המבקש ישירות במעשה העבירה. בית המשפט המחוזי דחה את האפשרות לפיה אורית מתה מוות טבעי פתאומי או התאבדה וקבע כי אין בכך שמנגנון ההמתה של אורית נותר בלתי מפוענח מבחינה רפואית כדי למנוע את הקביעה שמותה נגרם בעבירה. עדותה של שרונה, שבית המשפט מצא מהימנה, הייתה עדות מרכזית בהוכחת האישום בעניינה של אורית, ונמצאו לה מספר חיזוקים.

לבסוף, בית המשפט המחוזי מצא כי הדמיון העובדתי הרב בין אירוע המוות של אורית ואירוע המוות של ג'ני, מהווה חיזוק לכל אחד מהאישומים בדרך של "עדות שיטה", ומצביע על שיטת פעולה דומה בכל אחד מהמקרים. בפרט נקבע כי העובדה שהמבקש מצא דרך לגרום למותה של ג'ני בלא להותיר סימן, יש בה חיזוק נסיבתי לכך שהמבקש מצא דרך לגרום למותה של אורית באופן כזה, גם אם הדרך המדויקת אינה ידועה.

6.

המבקש ערער על הרשעתו לבית משפט זה וטען כי יש להורות על זיכויו משתי עבירות הרצח שבהן הורשע. טענתו המרכזית של המבקש הייתה כי יש להורות על זיכויו בהיעדר ״קורפוס דליקטי״, כלומר היעדר הוכחה כי מעשה ההמתה הנטען של אורית וג׳ני מקורו בעבירה. באשר לאישום בעניינה של אורית טען המבקש כי יש לזכותו, בין היתר, מאחר שלא הוכח כי מותה נגרם כתוצאה מעבירה פלילית ולא הוכח מנגנון ההמתה שלה; ומשום שמותה של אורית כתוצאה מהתאבדות הוא תרחיש אפשרי. כן נטען כי לא היה למבקש מניע כלכלי לרצח, שכן המשכנתא שאליה התייחס בית המשפט המחוזי הייתה בגובה של 21,000 ש״ח בלבד ואם המבקש היה מתגרש מאורית הוא היה נותר עם זכויות כלכליות שוות לאלו שקיבל לאחר מותה. באשר לאישום בעניינה של ג'ני טען המבקש כי יש להורות על זיכויו, בין היתר, מאחר שהתרחיש הרפואי הסביר ביותר, ולמצער תרחיש אפשרי, הוא שג'ני מתה מוות טבעי.

פסק הדין נושא הבקשה

7.

ביום 19.5.2022 דחה בית משפט זה את ערעורו של המבקש. נקבע פה אחד כי יש להותיר את הרשעת המבקש ברציחתה של ג'ני על כנה. כמו כן נקבע בדעת רוב (כנגד דעתו החולקת של השופט אלרון ), כי אין להתערב בהרשעת המבקש ברציחתה של אורית.

8.

השופט אלרון , שכתב את חוות הדעת העיקרית, קבע כי הרשעת המבקש בעבירת הרצח בעניינה של ג'ני נתמכת במערך נסיבתי מבוסס ובראיות מוצקות, ואין מקום להתערב בה. בהקשר זה ציין השופט אלרון כי הוכח מנגנון ההמתה של ג'ני (הזרקת חומר הסקולין). כמו כן הוצגה התשתית הראייתית הרחבה שעליה נסמכה ההרשעה, ובכלל זה עדויותיהם של מריה, פאולינה וסבטלנה, חברתה של מריה, וכן עדות בנו של המבקש, בני; ממצאים בדבר מערכת היחסים הזוגית של המבקש ומריה; ראיות על פעולות שביצע המבקש לצורך הבטחת ירושת הבית בקיבוץ אייל; אספקת הסקולין על ידי מריה; הסיפורים הכוזבים שבאמצעותם ניסה המבקש להסביר את מותה בטרם עת של ג׳ני, שהייתה אישה בריאה; ראיות בדבר ביוּם זירת התאבדות; התבטאויות מפלילות של המבקש בפני המדובב כראשית הודיה ברצח; והגרסאות שהציג המבקש בחקירותיו ובעדותו בבית המשפט המחוזי, שהיו מלאות בסתירות ובאמירות שקריות.

השופט אלרון הדגיש כי ניתן להוכיח את מעשה העבירה באמצעות ראיות נסיבתיות, על יסוד המבחן התלת-שלבי שנקבע בפסיקה לבחינת ראיות כאמור: (1) בחינה האם ניתן להשתית על כל ראיה נסיבתית בפני עצמה ממצא עובדתי; (2) בחינה האם במסכת הראיות כולה יש כדי לסבך לכאורה את הנאשם בביצוע העבירה; (3) ובחינת גרסתה המפלילה של התביעה למול גרסתו החלופית של הנאשם, כאשר גרסה חלופית המעוררת ספק סביר במסקנה המפלילה יכולה להביא לזיכוי הנאשם. עוד הטעים השופט אלרון כי על פי ההלכה, הרשעה על בסיס ראיות נסיבתיות דורשת כי מצבור הראיות יוביל למסקנה לפיה האפשרות המרשיעה היא האפשרות ההגיונית היחידה המתחייבת מחומר הראיות. השופט אלרון סבר כי הרשעת המבקש ברציחתה של ג'ני עומדת במבחנים האמורים וכי המסכת הראייתית המצטברת בעניינה של ג'ני מובילה למסקנה לפיה האפשרות שהמבקש גרם למותה בכוונת מכוון היא האפשרות ההגיונית היחידה שעולה מחומר הראיות, ובכך הוכחה אשמתו מעבר לספק סביר. בהקשר זה קיבל השופט אלרון את קביעות בית המשפט המחוזי לפיהן האפשרות שג'ני מתה מוות טבעי היא "אפסית"; ודחה את השגותיו של המבקש על מהימנות העדויות שעליהן התבססה הרשעתו. השופט אלרון ציין כי המבקש סיפר שקרים רבים בחקירתו ובעדותו, וכי שקריו של המבקש בנושאים מהותיים מהווים תוספת ראייתית מסוג סיוע לעדויות העיקריות בתיק, ובפרט לעדותה של מריה.

9.

מנגד, השופט אלרון סבר כי יש לזכות את המבקש מחמת הספק מהרשעתו ברציחתה של אורית, מאחר שהתשתית הראייתית הנסיבתית שעליה נשענה ההרשעה אינה מספקת. השופט אלרון התייחס, בין היתר, לכך שתיק החקירות והעדויות בוער והמערך הראייתי לא גובש בזמן אמת, ולכך שסיבת המוות בעניינה של אורית נותרה עלומה ואופן ביצוע ההמתה לא הוכח. על רקע זה קבע השופט אלרון כי לא ניתן לשלול את התרחיש שאורית התאבדה או מתה מוות טבעי, כך שהאפשרות המרשיעה אינה האפשרות ההגיונית היחידה שמתחייבת מחומר הראיות. בהקשר זה ציין השופט אלרון כי הוריה של אורית הביעו אף הם אמונה כי המבקש לא רצח את בתם. בהתייחס למשכנתא שרבצה על הדירה בנווה עופר, ציין השופט אלרון כי אין מדובר במניע כלכלי ייחודי לביצוע הרצח, ועל כן אין לייחס משקל רב לראיות בסוגיה זו. מכל מקום, קבע השופט אלרון , אין בקיומו של מניע כלכלי כדי לבסס את הרשעתו של המבקש ברצח אורית, בהינתן התשתית הראייתית הדלה בכל הנוגע לאישום זה. השופט אלרון אף סבר כי הראיה בעניין הדו"ח המזויף היא בעלת עצמה נמוכה, אם בכלל, שכן שאלת זיופו של הדו"ח ושליחתו להוריה של אורית לא הוכחו כדבעי.

עוד קבע השופט אלרון כי הדמיון בין מקרה מותה של אורית למקרה מותה של ג'ני אינו עומד ברף הגבוה שהציבה הפסיקה כדי להוכיח "עדות שיטה". בהקשר זה צוין, בין היתר, כי קיים שוני מהותי בין שתי הפרשות שכן ביחס למותה של ג'ני הובאה "ראיית זהב" בדמות עדותה של מריה בדבר מתן חומר הסקולין למבקש, וביחס למותה של אורית לא קיימת ראיה כזו. לעמדת השופט אלרון , בית המשפט המחוזי השלים חלקים חסרים בתשתית הראייתית ביחס לאירוע המוות של אורית באמצעות "תבנית" שנלקחה מאירוע המוות של ג'ני, בהיעדר ראיות מהותיות הקושרות את המבקש למותה של אורית מעבר לספק סביר.

10.

השופט עמית , לעומת זאת, קבע כי קיימות די והותר ראיות על מנת להרשיע את המבקש גם ברציחתה של אורית. בפתח חוות דעתו עמד השופט עמית על התנהלותו של המבקש, והדגיש כי הוא החליף גרסאות חדשות לבקרים והעלה טענות שקריות ומגוחכות, כך ש" התואר 'שקרן' יאה ל[מבקש] בשלב החקירה והמשפט ". השופט עמית סבר כי הצטברותן של הראיות בצירוף התנהלות זו של המבקש – מביאה למסקנה כי בית המשפט המחוזי הרשיע בצדק את המבקש ברציחת אורית. בהקשר זה סקר השופט עמית את הממצאים העובדתיים המרכזיים, וביניהם: הסתבכות המבקש במערכות היחסים המקבילות שניהל עם אורית ושרונה ובהבטחות המבקש לשרונה שיעבור להתגורר עמה, וההבטחה לאביה שיעביר לו כספים; העובדה כי המבקש קיבל מאנטונינה חפיסות רבות של כדורי הרגעה על בסיס סיפור שקרי בנוגע לתפקידו הביטחוני; אמירתו של המבקש לשרונה, יום לפני מותה של אורית, כי באופן חריג עליו לישון בביתו על מנת לשמור על ילדיו; מותה של אורית, בחורה צעירה ובריאה בת 32, כשסביבה חפיסות רבות של כדורי הרגעה; היעדר סימנים למצוקה נפשית של אורית, אי-הותרת מכתב התאבדות והיעדר אינדיקציה בדו"ח הטוקסיקולוגי לכך שנטלה כדורים; הדו"ח מזויף שממנו עולה תמונה אחרת מגיע להוריה של אורית ונעלם בפריצה מסתורית סמוך לתקופה שבה התעוררו חשדות כלפי המבקש. לצד כל האמור צוין כי המבקש "קטף את פרי מותה של אורית במהירות מסחררת": הוא נחלץ מהבטחתו לשרונה כי הוא עומד להתגרש מאורית, לא נדרש להליך גירושין ארוך ומכאיב מבחנה כלכלית למול אורית, ביטל את המשכנתא על הדירה בנווה עופר, מכר אותה והעביר את הכספים שהתחייב לאביה של שרונה.

באשר לסיבת המוות של אורית, השופט עמית סבר כי היעדרה של אינדיקציה לכך שאורית אגרה כדורים או השתמשה בכדורים מצד אחד, וקיומה של עדות מהימנה לפיה המבקש קיבל אספקה שוטפת של כדורים מאמה של שרונה מצד שני, מחזקים את התרחיש שלפיו המבקש גרם למותה של אורית. זאת, לצד המסקנה המתבקשת לפיה אם אורית הייתה מתה מוות טבעי – היא לא הייתה מפזרת סביבה חפיסות ריקות של כדורים מסוגים שונים. התרחיש הסביר היחיד, לעמדת השופט עמית , הוא שהמבקש פיזר את חפיסות הכדורים ליד גופתה של אורית על מנת לביים את התאבדותה. אשר למניע לביצוע הרצח, ציין השופט עמית כי המבקש הרוויח פעמיים ממותה של אורית: הוא ירש את חלקה בדירה המשותפת עם ילדיו, והמשכנתא שרבצה על הדירה סולקה.

לבסוף הדגיש השופט עמית כי "עדות השיטה" בעניינו של המבקש היא אך ראיה נוספת בפסיפס הראייתי הכולל המוביל להרשעתו ברציחתה של אורית. לאחר שעמד בהרחבה על נקודות הדמיון בין שתי הפרשות, הגיע השופט עמית למסקנה כי הדמיון בין שני המקרים הוא כמעט "אחד לאחד". זאת, למעט "ראיית הזהב" בדמות עדותה של מריה, שאלמלא היא, אף דרך מותה של ג'ני הייתה נותרת עלומה. לעמדת השופט עמית , הדמיון בין מותה של אורית למותה של ג'ני – ובמיוחד ביוּם זירת המוות לשם הסוואת סיבת המוות – מהווה חיזוק משמעותי למצרף הראיות.

11.

השופט קרא הצטרף למסקנתו של השופט עמית לפיה יש להותיר את הרשעת המבקש על כנה בשני האישומים. לעמדת השופט קרא , חרף הקושי שעמד בפני בית המשפט בשל חלוף הזמן ממותה של אורית, המסקנה לפיה המבקש הוא שהביא למותה – גם אם באופן שלא פוענח – מבוססת מעל לספק סביר, ואין בנמצא כל תרחיש אחר בעל אחיזה בעובדות. השופט קרא סבר כי בלב הדברים עומדת הקביעה לפיה זירת המוות בוימה על ידי המבקש, וכי קביעה זו הינה בעלת חשיבות רבה בכל הנוגע לבחינת תרחישי המוות החלופיים: מוות טבעי והתאבדות. כך, הימצאותן של חפיסות ריקות של כדורי הרגעה מסוג "אסיבל" סביב גופתה של אורית אינה מתיישבת עם התרחיש של מוות טבעי פתאומי; ואף לא עם תרחיש ההתאבדות, שכן חרף העובדה שנמצאו חפיסות "אסיבל" ריקות בקרבת המנוחה, לא נמצאה עדות לתרופה זו בבדיקה הטוקסיקולוגית. השופט קרא אף דחה את הטענה לפיה האפשרות שאורית התאבדה באמצעות כדורי היפנודורם בלבד (כדורים שקיים קושי לאתרם בבדיקה טוקסיקולוגית אשר חפיסות ריקות שלהם נמצאו אף הם ליד גופתה של אורית) – מבססת ספק סביר באשר לתזת הרצח. בהקשר זה ציטט השופט

קרא את דבריו של סגן הנשיא מ' פינקלשטיין בהכרעת הדין של בית המשפט המחוזי, לפיהם "מי שמתאבד באמצעות נטילת כדורים רבים של תרופה אחת (היפנודורם) לא יפזר חפיסות ריקות של עשרות כדורי תרופה אחרת (אסיבל)" (פסקה 420 לחוות דעתו; ההדגשות במקור).

אשר למניע הכלכלי של המבקש, קבע השופט קרא כי למבקש היה מניע ממשי, מובהק וייחודי במותה של אורית בעת הרלוונטית, נוכח התחייבותו הכספית לאביה של שרונה. כן צוין כי הזדרזות המבקש למכור את הדירה בנווה עופר תוך ביטול המשכנתא שרבצה על הנכס, מחזקת זאת. לבסוף קבע השופט קרא כי גם מבלי להידרש לעדות השיטה כתוספת ראייתית – תזת הרצח היא ההסבר היחיד שנותן ביטוי ופשר למכלול הממצאים, אף בהתאם למבחן התלת-שלבי שנקבע בפסיקה ביחס לבחינת ראיות נסיבתיות. על כל אלו, כך סבר השופט קרא , מוסיפה עדות השיטה חיזוק ראייתי משמעותי, שכן " הממצאים שנקבעו ביחס למעשיו של [המבקש] ברצח של ג'ני ז"ל , שבוצע שנים רבות לאחר מכן, הפכו תרחיש רצח שניתן היה להתייחס אליו כבלתי סביר או ככזה שיש לגביו ספק סביר, לתרחיש סביר בעניינו של [המבקש]" (פסקה 11 לחוות דעתו).

הבקשה לדיון נוסף

12.

מכאן הבקשה שלפניי, שבה טוען המבקש כי בפסק הדין נקבעו מספר הלכות חדשות וקשות אשר מנמיכות באופן משמעותי את הרף הראייתי הנדרש לצורך הרשעה בפלילים. ראשית , המבקש סבור כי בפסק הדין נקבעה הלכה חדשה לפיה ניתן להרשיע בעבירת רצח על בסיס ראיות נסיבתיות שעוצמתן דלה, בהיעדר "קורפוס דליקטי" וראיות ישירות, מבלי שהוכח מנגנון ההמתה ובהיעדר הודאת הנאשם בביצוע העבירה. שנית , המבקש טוען כי פסק הדין סטה מאמות המידה שהותוו בפסיקה להוכחת עדות שיטה וקבע בעניין זה הלכה חדשה המתווה אמות מידה מקלות. שלישית , המבקש סבור כי הותרת הרשעותיו על כנן חרף קיומם של תרחישים חלופיים בעלי פוטנציאל מזכה, משמעותה קביעת הלכה לפיה "כלל אין צורך במבחן השלישי" שנקבע בפסיקה לבחינת ראיות נסיבתיות, ולפיו קיומה של גרסה חלופית המעוררת ספק סביר במסקנה המפלילה יכולה להביא לזיכוי הנאשם. רביעית , לטענת המבקש הרשעתו התבססה על קביעות לגבי אישיותו, ומכאן שפסק הדין קבע הלכה לפיה ניתן לבסס הרשעה בפלילים על תכונות אישיות. עוד מלין המבקש על כך שהורשע למרות שראיות מהותיות בעלות פוטנציאל מזכה – צילומים ממצלמות אבטחה סביב ביתה של ג'ני – אבדו, ומוסיף כי המחלוקת שנפלה בין השופטים ביחס לאישום בעניינה של אורית תומכת בבקשה לקיים דיון נוסף בפסק-הדין.

13.

ביום 26.7.2022 הגיש המבקש "בקשה להגשת תוספת לעתירה לקיום דיון נוסף", שבמסגרתה התבקש צירופו של מכתב מבנק הפועלים שנשלח לאחר שניתן פסק הדין, לפיו טרם פטירתה של אורית החוב המובטח במשכנתא שרבצה על הדירה בנווה עופר הסתכם ב-60,065.21 ש"ח (כ-20,170 דולר). לטענת המבקש, ראיה זו מוכיחה כי בניגוד לקביעת בית המשפט, לא רבצה משכנתא על הדירה בגין "חלק גדול" מהסכום שבו נמכרה. כמו כן, טוען המבקש כי בהינתן הסכום שבו נמכרה הדירה, הרי שגם אם היה מוכר את הדירה לאחר הליך גירושין היה מצליח לעמוד בהתחייבותו הכספית לאביה של שרונה. המבקש סבור כי יש להיעתר לבקשתו, בין היתר, משום שמדובר בראיה המקעקעת את היסודות שעליהם הושתתה הרשעתו ברצח של אורית ומלמדת על עיוות הדין שנגרם לו. ביום 8.8.2022 צירף המבקש את תגובת המשיבה בעניין זה, ולפיה היא אינה מתנגדת לתיקון הבקשה לדיון נוסף וזאת מבלי שיהיה בכך משום הבעת עמדה לעניין רלוונטיות המכתב וקבילותו.

דיון והכרעה

14.

לאחר שעיינתי בפסק הדין ובבקשה הגעתי למסקנה כי דינה להידחות. דיון נוסף הוא הליך חריג ונדיר השמור לאותם מקרים שבהם נפסקה הלכה חדשה העומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון, או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה ראוי לקיים בה דיון נוסף (סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984; דנ"פ 5902/21 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 5 (5.10.2021) (להלן: דנ"פ 5902/21 )). עוד נפסק כי על ההלכה החדשה לגלות את עצמה על פני פסק הדין ולהיות ברורה ומפורשת (דנ"פ 3319/21 פלוני נ' פלוני , פסקה 7 (4.8.2021); להלן: דנ"פ 3319/21 ).

לא זה המקרה שלפנינו.

15.

עיון בפסק הדין נושא הבקשה מעלה כי לא נקבעה בו כל הלכה חדשה, והוא אך מיישם את ההלכות הנהוגות עמנו על נסיבותיו הפרטניות, המורכבות למדי, של המקרה. זאת, בהתבסס על המערכת הראייתית שנפרסה בפני הערכאה הדיונית ועל ממצאי העובדה והמהימנות שקבע המשפט המחוזי. חרף ניסיונו של המבקש לעטות על טענותיו כסות עקרונית, מדובר בטענות בעלות אופי ערעורי מובהק, אשר נבחנו ונדחו בפסק הדין נושא הבקשה ( ראו בהקשר זה: דנ"פ 5902/21 , בפסקה 8). כך למשל באשר לטענתו של המבקש בדבר קיומם של תרחישים חלופיים למותן של אורית וג'ני, דעת הרוב קבעה כי אין כל תרחיש חלופי שיש לו אחיזה בראיות למותן מלבד התרחיש כי המבקש גרם לכך בכוונת מכוון. נוכח מסקנה זו, אין מקום לטענה לפיה פסק הדין שינה מן ההלכה באשר למצבים שבהם מחומר הראיות עולה תרחיש שמקים ספק ביחס לתזה המפלילה. למעשה, טענות המבקש מופנות כלפי האופן שבו יישם בית המשפט הלכות קיימות, לרבות ביחס לרמת ההוכחה הדרושה להרשעה, עדות השיטה ובחינת ראיות נסיבתיות. לגישת המבקש, מן הקביעות השגויות, כדבריו, של בית המשפט במקרה דנן משתמעות מספר הלכות חדשות, אשר יש בהן משום הנמכת הרף הראייתי הדרוש להרשעה בפלילים. אולם, כפי שנפסק לא אחת, טענות בדבר טעות ביישום הלכות קיימות אינן מקימות עילה לקיום דיון נוסף ( דנ"פ 3319/21 , בפסקה 8); והצדקה לקיום דיון נוסף אינה יכולה להתבסס על הלכה " משתמעת " אלא רק על הלכה ברורה ומפורשת שנקבעה בכוונת מכוון (ראו למשל: דנ"פ 8886/20 ליטוין נ' מדינת ישראל , פסקה 16 (21.1.2021)).

16.

לבסוף אציין כי בקשת המבקש לצרף ראיה חדשה בנוגע למשכנתא שרבצה על הדירה בנווה עופר – דינה להידחות. מדובר בראיה אשר נראה כי לא הייתה כל מניעה להצגתה בפני בית המשפט המחוזי. על כן, ספק רב בעיניי אם ניתן היה להציגה במסגרת הערעור. על אחת כמה וכמה אין לה מקום במסגרת בקשה לדיון נוסף.

מכל הטעמים המפורטים לעיל, הבקשה נדחית.