דנ"פ 5700/06 זיו קקיאשוילי נ. מדינת ישראל

1.זוהי בקשה להורות על דיון נוסף בעניין שנדון בע"פ 507/06, והוכרע ביום 22.6.2006 בפסק דין שניתן על ידי כבוד השופטים א' א' לוי, ס' ג'ובראן וד' חשין.

המבקש הורשע בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד השופטת ח' סלוטקי), לפי הודאה שמסר במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה (סעיף 332(2) לחוק העונשין התשל"ז-1977) וסירוב להיבדק (תקנה 169ו(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961). נגזר עליו עונש של 24 חודשי מאסר בפועל, 18 חודשי מאסר על תנאי, ופסילה מלהחזיק ברישיון נהיגה במשך ארבע שנים מיום שחרורו מהמאסר. על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ערער המבקש לבית משפט זה. טענתו המרכזית בערעור הייתה כי הוא הודה בעבירות שלא ביצע, לאחר שבא-כוחו בהליך הראשון הבטיח לו כי לא ייגזר עליו מאסר בפועל, וכי רישיון הנהיגה שלו לא יישלל. לדידו, אילו בחן בית המשפט המחוזי את חומר הראיות כדבעי, היה מוצא שלשווא ניתנה הודאתו. הערעור נדחה. בפסק-הדין הקצר, שאין בו התייחסות לשאלות עקרוניות כלליות נקבע, כי לא הוכחה כל עילה להתערב בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי. בית המשפט העליון ציין כי "אותן השגות שהעלה בא-כוח המערער... הן אך תולדה של העונש שהושת עליו".

2.בבקשתו לדיון נוסף שב המבקש וטוען כי הודאתו נבעה מלחץ שהפעיל עליו עורך דינו דאז. כמו כן, לטענתו, הוא עבר את העבירות שבגינן הורשע שלא מרצונו, מכיוון שכוחות המשטרה אילצו אותו להימלט ממעצר בלתי-חוקי. זאת ועוד, המבקש מלין על כך שזמן הטיעון שלו בערעור הוגבל ל-30 דקות. לדידו, יש להורות על דיון נוסף בשאלה האם בית המשפט מוסמך "להפסיק טיעוני עו"ד ו/או להגבילם במספר דקות".

3.דין הבקשה להידחות. פסק-הדין לא קבע כל הלכה ה"עומדת בסתירה להלכה קודמת של בית-המשפט העליון, או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה" מצדיקה קיומו של דיון נוסף – כפי שמורה סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. בפסק הדין נשוא הבקשה לא נמצא כל דיון עקרוני. ממילא אין הוא בא בגדר המקרים החריגים ויוצאי הדופן שבהם יאות בית משפט זה להתיר דיון נוסף בפני הרכב מורחב.

הבקשה נדחית ללא צו להוצאות.