ע"פ 507/06 זיו קקיאשווילי נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

1.המערער, נהג מונית, נדרש בשעת לילה מאוחרת של אחד מימיו של חודש ינואר 2005, על ידי שוטרים, לעצור את רכבו. ואכן, המערער עצר את המונית, אולם שעה ששוטרים התקרבו אליו, פתח בנסיעה מהירה ושעט לעברו של שוטר שעמד בדרכו, עד שזה נאלץ לנוס על נפשו בבהלה. מכאן ואילך התפתח מרדף, במהלכו נהג המערער את רכבו תוך שהוא מתפתל בין כלי רכב אחרים שנעו על פני הדרך, ונהגיהם של אלה נאלצו לסטות לשוליים כדי להימלט מפגיעה. לבסוף, עצר המערער את המונית כדי לאפשר לנוסע שהיה עמו לרדת ממנה, ואז חסם אחד השוטרים את דרכו ומנע ממנו להמשיך בבריחתו. משנדרש המערער לעבור בדיקת שיכרות – הוא סירב.

2.בכל אלה הודה המערער בחודש יולי 2005 בעת שהתייצב לפני בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, ובעקבות כך הורשע בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, עבירה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, וסירוב להיבדק, לפי תקנה 169ו'(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961.

הודאת המערער בעובדות המפלילות שיוחסו לו היתה חלק מהסדר טיעון אותו גיבשו הצדדים, ובגדרו הסכימה המשיבה לתקן את כתב האישום המקורי, לא לעתור לחילוט הרכב, וכן להקל בתנאי מעצר-הבית בהם שהה המערער אותה עת. בעקבות ההרשעה, ולאחר שלבית המשפט הוגש תסקיר מבחן והצדדים טענו לעונש, נגזרו למערער 24 חודשי מאסר, 18 חודשים מאסר על-תנאי, והוא נפסל מלקבל או מלהחזיק ברישיון נהיגה במשך 4 שנים מיום שחרורו מהכלא.

3.בערעור שבפנינו משיג המערער, באמצעות בא-כוחו המלומד, עו"ד ח' קאזיס, כנגד הרשעתו, ולחלופין, כנגד העונש שהושת עליו. במשך שעה ארוכה טען בפנינו עו"ד קאזיס, כי שולחו הודה בעבירות אותן לא ביצע כלל, וכי שוכנע לעשות זאת על ידי בא-כוחו דאז, עו"ד י' ניניו ז"ל, שהבטיח לו כי לא ייגזר לו מאסר ממש ולא יישלל רישיון הנהיגה שלו. כן נטען, כי הסנגור לא הסביר למבקש כי מדובר בעבירה שהעונש הקבוע לצידה הוא 20 שנות מאסר, ועל חומרת העבירה הוא למד רק בעת מפגשו עם קצינת המבחן, אולם, משפנה לסנגור, טען זה האחרון בפניו כי שירות המבחן שגה בהערכתו. טרוניה היתה בפיו של בא-כוח המערער גם כלפי בית המשפט המחוזי. להשקפתו, היה על בית המשפט לבדוק את חומר הראיות שבידי התביעה בטרם הרשיע את המערער, ולו נהג כך היה מוצא כי הודאת המערער היתה הודאת שווא.

4.לא מצאנו כי הוכחה בפנינו עילה להתערב בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי. באשר להרשעה – הודאת המערער בעובדותיו של כתב האישום הובאה אמנם מפיו של הסנגור דאז, אולם גם מפיו של המערער עצמו , שאמר לבית המשפט את אלה: " אני מודה בעבירות ובעובדות המיוחסות לי בכתב האישום המתוקן " (ראו עמ' 3 של פרוטוקול הדיון בבית משפט קמא). בהמשך, ובמסגרת טיעוניה לעונש, הבהירה המשיבה את החומרה בה היא רואה את מעשיו של המערער, ולאחר שהציגה פסיקה מתחום זה של עבירות, סיימה באומרה: " מבקשים לגזור על הנאשם עונש של מאסר בפועל " (ראו עמ' 6 לפרוטוקול).

הנה כי כן, גם אם סבר המערער כי המשיבה הבטיחה לסנגורו דאז להסתפק בעונש קל, המשפט האחרון אותו ציטטתי היה בו כדי להבהיר לו כי המצב שונה בתכלית. בנסיבות אלו, ולנוכח טענותיו בערעור, אתה מצפה כי המערער יבקש כבר אז לחזור בו מכפירתו, ויעתור לאפשר לו לנהל את משפטו מראשיתו. אולם, עובדה היא כי המערער לא נהג כך, ובדבריו לעניין העונש הסתפק באומרו את אלה בלבד (ראו עמ' 8): " אני מצטער על מה שקרה זה לא היה משהו שתכננתי לעשות. יצאתי למשמרת גם כשהייתי חולה, מה לעשות שאני לא בוחר את הנסיעה שאני יוצא לעשות, תוך כדי קרה מה שקרה, הלחיצו אותי בתוך הרכב ולקחתי החלטה לא נכונה ונסעתי ".

למעלה מן הדרוש נוסיף, כי אותן טענות כנגד הודאתו לא נשמעו מפיו של המערער גם במפגשו עם שירות המבחן (ראו התסקיר מיום כ"ז בתשרי תשס"ו – 30.10.05), ונוכח כל אלה שוב אין מנוס מן המסקנה, כי אותן השגות שהעלה בא-כוח המערער בפנינו כנגד סנגורו המנוח, הם אך תולדה של העונש שהושת עליו, וגם לדעת המקלים זו אינה עילה להתיר למערער לחזור בו מהודאתו.

באשר להשגות כנגד ניהול ההליך בבית המשפט – לא נהיר לנו מהיכן שאב עו"ד קאזיס את השקפתו לפיה היה על בית המשפט, בנסיבות שתוארו בפרשה זו, ובעיקר שעה שהמערער היה מיוצג על ידי פרקליט שאת שרותיו שכר, לבדוק את חומר הראיות בטרם הרשיע את המערער. עד כמה לא היה ממש בטענה זו, תלמד העובדה כי כאשר הצענו לעו"ד קאזיס להשלים את מה שבעיניו נראה כחסר, ולעיין בראיות המשיבה בערכאתנו, נתקלנו בסירוב מוחלט.

לסיכום, דעתנו היא כי הרשעת המערער בדין יסודה, ועל כן יש להותירה על כנה.

5.באשר לעונש - גם בו לא מצאנו מקום להתערב. בפסיקתו הדגיש בית משפט זה כי לנוכח הקטל בדרכים, יש להחמיר בעונשיהם של אלה היוצרים בדרך נהיגתם, ומדעת, סכנה למשתמשים אחרים בדרך. המערער הוכיח במעשיו כי הוא נמנה על אלה אשר עלולים לגרום לכך שהקטל בדרכים יימשך ואף יתעצם, ועל כן כליאתו ושלילת רישיון הנהיגה שלו היו צעדים מתבקשים.

לפיכך, נדחה הערעור על שני חלקיו.

המערער יתייצב לשאת בעונשו במזכירות בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, ביום י"ג בתמוז תשס"ו (1.9.06), עד לשעה 11.00.