דנ"פ 9237/99 רונן מאיר נ. מדינת ישראל

על אף שהמבקש הכתיר את בקשתו כ"בקשה לשימוע פסה"ד במעמד הצדדים", מחזיקה בקשתו 4 עמודים בהם מתפלמס הוא עם החלטת בית המשפט באופן לא ראוי. ככל הנראה, קשה לו להשלים עם דחיית בקשת רשות הערעור, אולם אין בכך בלבד כדי להכשיר את תוכן בקשתו.

לעניין הבקשה לשימוע פסק-הדין, טוען המבקש כי נפגעו זכויותיו עקב אי השימוע, כגון זכות לבקש תיקונים בפסק-הדין. אין ממש בטענה זו. למבקש לא נגרם כל עיוות דין. פסק-הדין הגיע לידיו ובכל מקרה, ההתפלמסות של ב"כ המבקש עם פסק-הדין בטענות השונות המועלות על ידו, איננה עניין לבקשה כלשהי במעמד שימוע פסק-הדין, או לבקשת תיקון על פי סעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד1984-.

יפים לענייננו דבריו של הנשיא א' ברק:

"לגבי דרישת קריאת פסק-דין בערעור (סעיף 218 לחוק), בנסיבות המקרה שוכנעתי כי אף אם הופרה זכות דיונית של המבקש, הרי שלא היה בכך כדי להשפיע על שיקול הדעת השיפוטי ולפיכך לא נגרם למבקש עיוות דין... משכך, ובהתאם לסעיף 215 לחוק, נחה דעתי כי בנסיבות המקרה אין מקום ליתן רשות ערעור בפני בית משפט זה" (רע"פ 7001/98 אליהו לוי נ' מדינת ישראל , תק-על, כרך 99(1) 194).

הבקשה נדחית.