הש"פ 3322-24 הש"פ 3322-24

רקע

1.בשנת 2018 עלה חשד למעורבותו של מר א"צ בעבירות סמים. בעקבות זאת, ערכה המשיבה חיפוש בדירה שבה על פי החשד התגורר א"צ, ובמסגרת החיפוש נתפסו חפצים שונים ובהם – סמים מסוכנים וסכומי כסף מזומן בסך של 85,680 ש"ח, 955 דולר ארצות הברית ו-20 דינר ירדני (להלן גם: סכומי הכסף). במסגרת החקירה שהתקיימה הכחישו א"צ ובני משפחה נוספים בעלי זיקה לדירה כל קשר לתפוסים, לרבות סכומי הכסף.

2.בסופו של דבר, החקירה האמורה לא הובילה להגשת כתב אישום, אך במשך השנים שחלפו מאז איש לא עתר לקבל את התפוסים לידיו. בחלוף למעלה מארבע שנים, עתרה המשיבה לחלט את הרכוש שנתפס ולהורות על השמדת הסמים. בית משפט השלום בירושלים קיבל את הבקשה להשמדת הסמים, והורה להמציא את הבקשה לחילוט יתר התפוסים לא"צ וכן לאחיו (המבקש 1) ולדודו – אשר נחקרו אף הם ביחס לתפוסים – ועל הגשת תשובה מטעמם.

3.המבקש 1, אחיו של א"צ, הגיש תשובה לבקשת החילוט, בה טען כי לאחר בירור שערך התברר כי סכומי הכסף שייכים לבן משפחה אחר שהלך לעולמו. המבקש 1 עתר להעביר את סכומי הכסף למי שלטענתו הוא יורשו של אותו בן משפחה.

4.בהחלטתו מיום 5.1.2023 דחה בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט צ' סהראי) את טענות המבקש 1 בעניין סכומי הכסף, אך דחה גם את בקשת המשיבה לחילוט הכספים, והורה לה להשיבם "לאדם שמידיו נלקחו".

5.המשיבה הגישה ערר על החלטת בית משפט השלום, וטענה, בין היתר, כי ההחלטה האמורה אינה ברורה, שכן לא ברור למי שייכים הכספים.

6.בהחלטה מיום 2.2.2023 קיבל בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט א' נחלון; ע"ח 42034-01-23) את ערר המדינה בעיקרו (להלן: החלטת כב' השופט נחלון). בתוך כך, נקבע כי המבקש 1 נעדר מעמד בהליך מאחר שהוא אינו טוען לזכויות בסכומי הכסף. עוד נקבע כי החלטת בית משפט השלום מעוררת קשיי יישום לא מבוטלים, בשים לב לחוסר הבהירות באשר לבעלי הזכויות בסכומי הכסף. אשר על כן, בית המשפט המחוזי קבע כי יש ליתן שהות נוספת לבעלי עניין פוטנציאליים לנקוט הליכים בעניין הזכויות בסכומי הכסף, וכי רק לאחר שיינתנו בהליכים אלה החלטות חלוטות, תוכל המשיבה לפעול בהתאם להחלטות החלוטות שיינתנו. עוד הובהר כי ככל שההליכים שיינקטו על-ידי טוענים לזכות בתפוסים יידחו בהחלטות חלוטות, המשיבה תהא רשאית לחלט את סכומי הכסף לטובת אוצר המדינה. בית המשפט המחוזי בירושלים הוסיף והבהיר כי אם עד ליום 1.5.2023 לא יוגש הליך מטעם טוען לזכויות בתפוסים, הם יחולטו לטובת אוצר המדינה.

7.המבקש 1 לא השלים עם החלטת כב' השופט נחלון, וביום 5.3.2023 הגיש בקשת רשות ערר לבית משפט זה. (בש"פ 1819/23), ובקשתו נדחתה בהחלטת כב' השופט ע' גרוסקופף מיום 6.3.2024 (להלן: החלטת כב' השופט גרוסקופף). בהחלטה נקבע כלהלן:

"בקשת רשות הערר שלפניי הוגשה על ידי אדם המבהיר כי אין הוא טוען בעצמו לזכויות בכספים שנתפסו (לשיטתו הכספים שייכים לקרוב משפחה אחר, שלא התייצב עד כה לדרוש אותם), וכבר מטעם זה אין אפשרות להיענות לה. אוסיף כי גם לגופו של עניין, אין מקום להתערב בהחלטת בית משפט קמא לעת הזו. חלקה הראשון של ההחלטה הוא הארכת תקופת ההחזקה של הכספים התפוסים על ידי המשיבה עד ליום 1.5.2023 על מנת לאפשר לטוענים לזכות בהם להגיש הליכים מתאימים, והארכת מועד נוספת עד להכרעה בהליכים הללו, ככל שיוגשו. החלטה זו ניתנה מכוח הסמכות שבסעיף 35 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969 (להלן: הפקודה), וקשה למצוא בה דופי.

רק חלקה השני של ההחלטה, ההוראה כי ככל שלא יוגש הליך כלשהו מטעם טוען לזכויות בתפוסים הם יחולטו לאוצר המדינה (ככל הנראה מכוח סעיף 34 לפקודה), עלול לעורר קושי, אשר התייחסות לגביו מצויה גם בהחלטת בית המשפט קמא. עם זאת, אינני סבור שיש מקום לאפשר מתן רשות ערר לצורך דיון בקושי זה במסגרת ההליך דנן, וזאת בטרם התברר אם קיים טוען לזכות בכספים שנתפסו, וכאשר אין חולק כי המבקש איננו בעל המעמד הדרוש לצורך הבאת הקושי האמור לדיון משפטי. אסתפק לפיכך בהבהרה כי אינני מביע כל עמדה לגופו של עניין ביחס לחלקה השני של ההחלטה.

אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערר נדחית".

8.בהמשך לכך, ביום 1.5.2023 הגיש המבקש 2, אשר מכתבי הטענות עולה כי הוא אביו של א"צ ושל המבקש 1, בקשה להשבת סכומי הכסף לידיו, בטענה כי הוא בעל הדירה בה נתפסו, ומשכך קמה לו "בעלות שיורית" בהם. בקשתו נדחתה בהחלטת בית משפט השלום מיום 17.1.2024 (כב' השופט צ' סהראי; צ"א 27925-10-22), בגדרה נדחתה טענתו העובדתית של המבקש 2 כי הוא בעל הדירה שבה נתפסו סכומי הכסף (להלן: החלטת כב' השופט סהראי).

9.המבקש 2 הגיש ערר על החלטת כב' השופט סהראי, ועררו נדחה בהחלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 2.4.2024 (כב' השופט י' מינטקביץ; ע"ח 38108-02-24). בית המשפט המחוזי קבע כי לא מצא להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית המשפט השלום, וכי גם לו הייתה מתקבלת טענת המבקש 2 כי הוא בעל הדירה הנדונה, לא היה בכך כדי להקנות לו זכות בכספים התפוסים מכוח קיומה של "בעלות שיורית" (להלן: החלטת כב' השופט מינטקביץ).

10.על רקע האמור, ביום 4.4.2024 הגישו המבקשים בקשת רשות ערר על החלטת כב' השופט נחלון (אשר ניתנה, כזכור, ביום 2.2.2023). בקשת רשות הערר נדחתה מן המרשם על-ידי המזכירות, ונמסר למבקשים כי המועד להגשת בקשת רשות ערר על החלטה מיום 2.2.2023 חלף זה מכבר. כן צוין כי המבקש 1 אף הגיש בקשת רשות ערר על החלטת כב' השופט נחלון בעבר, וזו נדונה ונדחתה, כאמור, בהחלטת כב' השופט גרוסקופף.

על החלטת המזכירות האמורה נסבה ההשגה שבפניי.

ההשגה דנא

11.במסגרת ההשגה דנא טוענים המבקשים כי מהחלטת כב' השופט גרוסקופף עולה כי המועד להגשת הליכים ערעוריים על החלטת כב' השופט נחלון יחול רק לאחר שיסתיימו ההליכים שיינקטו על-ידי הטוענים לזכות בתפוסים, ואלו הסתיימו רק לאחרונה עם מתן החלטתו של כב' השופט מינטקביץ. משכך, לטענת המבקשים, לא היה מקום לדחיית בקשת רשות הערר שהגישו מן המרשם.

דיון והכרעה

12.לאחר העיון בטענות המבקשים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין ההשגה להידחות, כמפורט להלן.

13.ראשית, נראה כי המבקש 1 כלל אינו רשאי להגיש בקשת רשות ערר על החלטת כב' השופט נחלון בכללה, וזאת מאחר שבקשת רשות הערר שהגיש זה מכבר נדחתה על כל חלקיה בשל הקביעה כי הוא אינו בעל מעמד בהליך, מאחר שאינו טוען בעצמו לזכויות בסכומי הכסף התפוסים.

14.כמו כן, המבקש 2 אמנם הגיש הליך בגדרו טען לזכות בסכומי הכסף, אך הליך זה הוגש על-ידו ביום 1.5.2023, והוא כלל לא היה צד להליך שהתנהל בפני השופט נחלון. במצב דברים זה, ספק בעיני אם רשאי הוא להגיש הליך ערעורי על החלטה שהוא אינו צד לה.

15.מכל מקום, ואף בהתעלם מהקשיים האמורים, לא מצאתי לקבל את טענת המבקשים גם לגופה.

16.כאמור, טענת המבקשים היא כי בהחלטת כב' השופט גרוסקופף ניתנה הארכת מועד כללית להגשת הליך ערעורי על החלטתו של כב' השופט נחלון, וזאת עד לאחר סיומם של ההליכים שיוגשו על-ידי הטוענים לזכות בתפוסים – ככל שיוגשו – והפיכת ההחלטות בעניינם לחלוטות. ואולם, לא מצאתי כי החלטת כב' השופט גרוסקופף מורה על הארכת מועד כאמור.

17.בהחלטת כב' השופט גרוסקופף נקבע מפורשות כי חלקה הראשון של החלטת כב' השופט נחלון הוא "הארכת תקופת ההחזקה של הכספים התפוסים על-ידי המשיבה עד ליום 1.5.2023 על מנת לאפשר לטוענים לזכות בהם להגיש הליכים מתאימים, והארכת מועד נוספת להכרעה בהליכים הללו, ככל שיוגשו". ביחס לחלקה זה של החלטת כב' השופט נחלון נקבע כי "קשה למצוא בה דופי". מכאן, כי בכל הנוגע להחלטת כב' השופט נחלון לאפשר הגשת הליכים על-ידי טוענים לזכות בתפוסים והארכת תקופת ההחזקה של התפוסים על-ידי המשיבה עד להכרעה בהליכים אלו – קבע השופט גרוסקופף כי אין מקום להתערבות הערכאה הערעורית, ובקשת רשות הערעור שהוגשה על-ידי המבקש 1 בעניין זה נדחתה לגופה.

18.בהמשך החלטת כב' השופט גרוסקופף נקבע כי חלקה השני של החלטת כב' השופט נחלון, בגדרה הורה בית המשפט המחוזי כי "ככל שלא יוגש הליך כלשהו מטעם טוען לזכויות בתפוסים הם יחולטו לאוצר המדינה" הוא חלק ש"עלול עורר קושי". לגבי חלק זה, וחלק זה בלבד, קבע השופט גרוסקופף כי: "אינני סבור שיש מקום לאפשר מתן רשות ערר לצורך דיון בקושי זה במסגרת ההליך דנן, וזאת בטרם התברר אם קיים טוען לזכות בכספים שנתפסו..." (ההדגשות הוספו, למ"ש).

19.מהאמור עולה, כי ככל שלא היה מוגש הליך כלשהו מטעם טוען לזכויות בתפוסים עד ליום 1.5.2023, ייתכן כי היה מקום לדון בקושי עליו הצביע כב' השופט גרוסקופף בהחלטתו, וזאת לאחר שיתברר כי אמנם אין טוען לזכות בתפוסים אשר נקט בהליך כאמור. במילים אחרות: ככל שבהחלטת כב' השופט גרוסקופף ניתנה הארכת מועד כללית לנקיטת הליך ערעורי על החלטת כב' השופט נחלון, הרי שהיא הייתה מותנית בכך שחלקה השני של החלטת כב' השופט נחלון תתממש, היינו – שלא היה מוגש הליך כלשהו על-ידי טוען לזכות בתפוסים.

20.ואולם, משעה שהוגש הליך על-ידי המבקש 2, אשר טען לזכות בסכומי הכסף טרם חלוף המועד האחרון שנקבע בהחלטת כב' השופט נחלון, הרי שהקושי עליו הצביע השופט גרוסקופף בהחלטתו לא הגיע לכדי מימוש, וממילא לא התקיים התנאי למתן הארכת המועד לנקיטת הליך ערעורי על חלקה השני של החלטת כב' השופט נחלון (ככל שהארכה כזו ניתנה).

21.אשר על כן, בצדק דחתה המזכירות את בקשת רשות הערר שהגישו המבקשים על החלטת כב' השופט נחלון מן המרשם, באשר היא הוגשה באיחור רב.

22.סוף דבר: דין ההשגה להידחות.