מ"ח 1246/10 פלוני נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה לעריכת משפט חוזר בעניינו של המבקש לפי סעיף 31(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ''ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט ). המבקש הורשע בבית משפט המחוזי בירושלים בעבירות של ביצוע חטיפה לשם עבירת מין, מעשה סדום, מעשה מגונה ואינוס. בגזר-הדין הושתו על המבקש שתיים עשרה שנות מאסר בפועל מיום מעצרו.

השתלשלות ההליכים

1.

נגד המבקש ואדם נוסף (להלן: השותף ) הוגש כתב אישום בו נטען כי המבקש נכנס ביום 12.4.99, יחד עם שני שותפים, למכון עיסוי בתל אביב וחטף משם שלוש נערות ליווי (להלן: הנערות ) תוך שהם מתחזים לשוטרים, במטרה למכור אותן לאנשים המעוניינים להעסיקן בזנות. המבקש וחבריו לקחו את תעודות הזיהוי של הנערות ואת כספן. לאחר מכן הסיעו אותן לירושלים, תוך שאחד השותפים ירד מן המכונית בדרך. משהגיעו לירושלים, שכרו המבקש ושותפו שני חדרים בבית מלון בירושלים. מספר שעות לאחר מכן לקחו המבקש ושותפו את הנערות לאזור העיר רמלה. שם, לאחר מפגש עם אחרים, מכרו את אחת הנערות תמורת כסף, ומשם אבדו עקבותיה של הנערה. לאחר מכן חזרו המבקש ושותפו למלון בירושלים עם שתי הנערות האחרות. במהלך השהות בבית המלון, ביצע המבקש מספר עבירות מין חמורות בנערות - אינוס וביצוע מעשה סדום בנערה אחת, וכן ביצוע מעשה מגונה בנערה השניה.

2.

בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטים י' צמח, מ' נאור, מ' ארד) הרשיע את המבקש בכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום. בית המשפט התבסס בהכרעתו על העדויות של שתי הנערות, קיבלן באופן מלא, וציין את מידת הפירוט הגבוהה והדיוק שלהן לגבי האירועים. גרסתו של המבקש נדחתה על ידי בית המשפט, בין השאר בשל היותה גרסה כבושה בלא הסבר משכנע לכך, וכן בשל עובדות שתמכו בגרסת הנערות, כמו פלטי הפלאפון של שותפו של המבקש. בנוסף נקבע שגביית העדות המוקדמת של הנערות שלא בנוכחות המבקש נדרשה לאור הנסיבות המיוחדות ולא גרמה עיוות דין למבקש. כאמור, לבסוף גזר בית המשפט על המבקש שתיים עשרה שנות מאסר בפועל.

3.

המבקש ערער לבית המשפט העליון על הרשעתו ולחלופין על חומרת העונש (ע''פ 774/00 עוואד נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 26.11.01)). במהלך הדיון בפני בית המשפט העליון צומצם הערעור לטענות בעניין חומרת העונש בלבד. בית המשפט דחה את הערעור בקובעו שעל אף שהעונש שהושת על המבקש איננו קל, הוא הולם את הפשעים החמורים שהוא ביצע.

4.

המבקש עתר חמש פעמים לבית משפט זה בבקשה להורות על קיומו של משפט חוזר בעניינו מכוח סעיפים 31(א)(2) ו-31(א)(4) לחוק בתי המשפט. כל בקשותיו נדחו (מ''ח 6616/08 קאן נ' מדינת ישראל

(לא פורסמה, 17.12.2008, 27.05.2009,

21.07.2009); מ''ח 7824/09 קאן נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 01.12.2009, 17.12.2009)). בהכללה יצויין כי הבקשות נדחו היות שטענותיו של המבקש בדבר פגמים שנפלו בייצוגו המשפטי ובדרך ניהול המשפט בערכאה הדיונית הן כלליות וללא סימוכין. בנוסף נקבע שהראיה החדשה שאותה ביקש להציג -בדיקת פוליגרף- אינה יכולה להביא לשינוי תוצאות המשפט, היות שאינה ראיה קבילה ולכן אינה מצדיקה עריכת משפט חוזר. ככלל נקבע שאין טענות המבקש מעוררות ולו חשש לעיוות דין.

הבקשה למשפט חוזר

5.

בבקשה דנן טוען המבקש כי יש לערוך משפט חוזר בעניינו מאחר שלטענתו יש בכוחן של הראיות והעובדות שהוא מציג במסגרת הבקשה כדי לשנות את תוצאות המשפט לטובתו, בהתאם לסעיף 31(א)(2) לחוק בתי המשפט.

המבקש עומד במסגרת בקשתו על טעויות וסתירות שעמדו בבסיס הרשעתו. כך, למשל, נטען כי המבקש לא נכח כלל באופן פיזי במקום בו נחטפו הנערות. בנוסף טוען המבקש שבפסקי הדין בעניינו יש סתירות בממצאים ובעובדות לגבי פרטי האירועים השונים. כמו כן טוען המבקש שלא הועבר אליו חומר הנוגע לשותפו בתיק אחר שהתנהל נגדו, ואשר הוא זכאי לעיין בו מכוח חוק חופש המידע, התשנ''ח-1998 (להלן: חוק חופש המידע ). לטענת המבקש, חומר זה יכול היה לסייע בידו להוכיח את חפותו, כך למשל על ידי שימצא סתירות בין ממצאי החקירה בעניינו אל מול הממצאים שנמצאו בתיק של שותפו. לבסוף טוען המבקש כי מערכות אכיפת החוק עשו יד אחת נגדו ונגד שותפו להפלילם על לא עוול בכפם.

טענות המשיבה

6.

המשיבה טוענת שיש לדחות את הבקשה לקיום משפט חוזר. לטענתה, בקשתו הנוכחית של המבקש איננה שונה באופן מהותי מחמש הבקשות הקודמות, ולכן דינה כדינן, בהתאם לתקנה 8 לתקנות בתי המשפט (סדרי דין במשפט חוזר), התשי''ז-1957. לגופו של עניין מציינת המשיבה כי המבקש לא מתמודד בטיעוניו עם חזרתו מערעורו על הרשעתו בדין. בנוסף, לטענת המשיבה, הפנייה לקבלת החומר על ידי המבקש נענתה על ידי הממונה על חופש המידע במשרד המשפטים. המבקש נענה כי כדי לקבל את החומר המבוקש באפשרותו לפנות בבקשה לבית המשפט לפי תקנה 4 לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), התשס''ג-2003 (להלן:

תקנות בתי המשפט ). לעניין יתר טענות המבקש, המשיבה הפנתה לנימוקים שהציגה לדחיית הבקשה בגלגוליה הקודמים.

דיון והכרעה

7.

עיינתי בבקשה בעיון P והגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. לא עלה בידי המבקש לשכנעני כי מתקיימת העילה לפי סעיף 31(א)(2) לחוק בתי המשפט לעריכת משפט חוזר, אשר קמה אם "הוצגו עובדות או ראיות, העשויות, לבדן או ביחד עם החומר שהיה בפני בית המשפט בראשונה, לשנות את תוצאות המשפט לטובת הנידון". אציין כי טענותיו של המבקש מתאימות על פי מהותן להישמע במסגרת ערעור, שכן המבקש חולק על ממצאי העובדה שנקבעה הערכאה הדיונית. אין בטענותיו דבר אשר ניתן לכנותו "ראיות חדשות". וודאי שאין לומר כן על טענותיו כנגד דחיית גרסתו וקבלת גרסת הנערות. יודגש, כי המבקש היה מיוצג בהליכים הקודמים, והחליט לחזור בו מערעור על הכרעת הדין של הערכאה הדיונית. אין בפי המבקש כל הסבר להעלאת טענות פעם נוספת, לאחר חזרתו מערעור. עוד אוסיף כי על פניו, פסק דינו של בית המשפט המחוזי מפורט ומנומק כדבעי. המבקש לא הוסיף טענות מהותיות חדשות אשר לא נטענו על ידו בחמש בקשותיו הקודמות שנדחו. יתר על כן, לא הוצגו תימוכין לאף אחת מטענות המבקש. כידוע, בהתאם לפסיקה, על מנת שתקום לאדם שהורשע העילה לקיים משפט חוזר לפי סעיף 31(א)(2) לחוק בתי המשפט, יש להיווכח שהראיות החדשות הם בעלות משקל סגולי כזה שאם יצורפו לראיות האחרות שהוגשו, הן עשויות להביא לשינוי תוצאתו של המשפט (מ''ח 9974/04 שוורץ נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 5.9.2005); מ''ח 6/84 מאמא נ' מדינת ישראל , פ''ד מ''ח לח(3) 498 (1984)). ראיות כאלה לא עלה בידי המבקש להציג, כפי שהובהר.

8.

לבסוף אציין כי באפשרותו של המבקש לפעול בהתאם לאמור בתקנה 4 לתקנות בתי המשפט לשם קידום בקשתו לעיון בחומר בו חפץ הוא לעיין. מכל מקום עצם קיומו של חומר אשר המבקש סובר כי יוכל לסייע בידו, אינו מקים עילה לקיומו של משפט חוזר.

הבקשה נדחית.