מ"ח 1532/20 רוני ארבל נ. מדינת ישראל

מונחת לפני בקשה למשפט חוזר. המבקש הורשע בבית המשפט לעניינים מקומיים בשתי עבירות תעבורה שעניינן חניה על מדרכה, ונקנס בסכום כולל של 1,500 שקלים. ערעורו של המבקש לבית המשפט המחוזי נדחה, וכך גם בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית משפט זה (רע"פ 2828/19 (16.12.2019)).

המבקש סבור כי האופן שבו נותחו הראיות בעניינו הוביל לעיוות דין, ומטעם זה יש להורות על עריכת משפט חוזר. הדגש הוא על מכתבים שונים שנשלחו לו מן העיריה, וכן על עדותו של גורם מן העירייה בבית המשפט לעניינים מקומיים. דא עקא, טענותיו של המבקש הועלו בכל ההליכים הקודמים. בית המשפט לעניינים מקומיים דן במכתבים וקבע כי הם תומכים דווקא בעמדת העירייה, ואף אימץ את העדות מטעם גורם העירייה שנשמעה לפניו. בית המשפט המחוזי דחה את השגות המערער על הכרעה זו. בית משפט זה שמע אף הוא את אותן טענות, וקבע כי הן אינן עומדות באמות המידה למתן רשות ערעור בגלגול שלישי, דהיינו לא הוכח חשש לעיוות דין. המבקש לא הציג כל ראיה חדשה ולא הצביע על כל טענה מטעמו שלא נדונה בהליכים קמא, אלא שב על עמדתו פעם נוספת.

הנה כי כן, טענות המבקש נטענו בפועל בערכאות המבררות והערעוריות ונדחו. הליך של משפט חוזר אינו הליך ערעורי נוסף – ואצלנו רביעי במספר – ביחס לטענות שכבר נדונו והוכרעו, ובקשה למשפט חוזר לא נועדה לדון באשר כבר נדון (מ"ח 7182/19 פלוני נ' מדינת ישראל

(14.11.2019)).

הבקשה נדחית.