מ"ח 2567/12 יוסי זכות נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה לעריכת משפט חוזר לפי סעיף 31(א)(4) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ''ד-1984 (להלן : חוק בתי המשפט ). בית משפט השלום בראשון לציון הרשיע את המבקש, לפי הודאותיו, בעבירות רבות של התפרצות למקום מגורים בכוונה לגנוב, גניבה, היזק לרכוש, החזקת סכין למטרה לא כשרה, התנגדות למעצר חוקי ועבירות נוספות. בגין עבירות אלה הושת עליו עונש מאסר בפועל לתקופה של 28 חודשים בניכוי ימי מעצרו, הפעלת מאסר על תנאי בן 12 חודשים לריצוי חציו בחופף וחציו במצטבר, ומאסר על תנאי.

1.

המבקש הודה במסגרת הסדר טיעון בעובדות שפורטו בחמשת כתבי האישום שהוגשו לבית משפט השלום בראשון לציון ונדונו ביחד. על פי העובדות בהן הודה,

התפרץ המבקש בשבעה-עשר מקרים שונים לדירות מגורים וגנב כסף וחפצים בעלי ערך, תוך שהוא גורם נזק לרכוש. באחד המקרים, המבקש פעל בצוותא עם אדם אחר. במקרה אחר ניסה המבקש לברוח מהשוטרים שהגיעו למקום וכן ניסה להתנגד למעצר. חלק גדול מהעבירות בהן הודה המבקש והורשע בוצעו תוך הפרת צו בית משפט לפיו המבקש היה אמור לשהות בקהילה טיפולית, בתנאי מעצר בית מלא. עוד נטען כנגדו כי החזיק סכין מחוץ לתחום ביתו או חצריו.

2.

בית המשפט קיים בעניינו של המבקש 3 ישיבות, במסגרתן נערך דיון בחמשת כתבי האישום שהוגשו נגדו. כפי שעולה מהפרוטוקולים של הדיונים בבית המשפט, לא הועלתה כל התנגדות לצירוף התיקים כנגדו לא מצד המבקש ולא מצד באת-כוחו. כמו כן, לאחר צירוף של כל אחד מהתיקים, הודה המבקש במיוחס לו בכל תיק. עוד יצוין כי באחד הדיונים נפלה טעות סופר ברישום של מספר תיק בו הורשע המבקש, טעות זו תוקנה בישיבה שלאחר מכן בהסכמת באת-כוח המבקש.

3.

בהמשך ההליך טענו הצדדים לעונש. באת-כוח המאשימה ביקשה להשית על המבקש עונש מאסר בפועל ולהפעיל מאסר על תנאי התלוי ועומד כנגדו. לעומת זאת, באת-כוח המבקש טענה כי יש לתת משקל לכך שהמבקש עצמו חשף את רוב הפרשיות שבגינן הורשע על-מנת לנקות את מצפונו, וכי מן הראוי לא לקטוע את הליך השיקום בו הוא מצוי. משכך, ביקשה באת-כוח המבקש להאריך את המאסר המותנה התלוי ועומד נגד המבקש. בית המשפט קיבל את עמדת המאשימה וגזר על המבקש עונש מאסר בפועל והפעיל את עונש המאסר המותנה, כמפורט לעיל.

על חומרת גזר דין זה ערער המבקש לפני בית המשפט המחוזי בפתח תקווה. בית המשפט המחוזי אימץ את השקלול שערך בית משפט השלום בין השיקולים הרלוונטיים השונים לעניין העונש ודחה את הערעור.

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה, בבקשה זו העלה לראשונה טענות על פגמים שנפלו בהודאתו ובפרט התייחס לאי אזהרתו ביחס לכך שבית המשפט אינו כבול להסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים. בקשת רשות הערעור שהוגשה על-ידי המבקש לבית משפט זה נדחתה על-ידי כב' השופט רובינשטיין שקבע כי הסדר הטיעון לא כלל הסכמה לעניין העונש, ולכן לא ברור, מדוע, לדעת המבקש, על בית המשפט היה להזהירו שאינו כבול לתוכן ההסדר לעניין העונש.

4.

עניין הבקשה שלפניי להורות על קיום משפט חוזר בהתאם לאמור בסעיף 31(א)(4) לחוק בתי המשפט. המבקש סבור כי ראוי לקיים בעניינו משפט חוזר מהטעם של מניעת עיוות דין. בבקשתו טוען המבקש כי נפל פגם מהותי בהודאותיו עליהן ביסס בית המשפט את הרשעתו. בית המשפט לא הזהירו כי אין הוא כבול להסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים לעניין העונש. על כך משתית המבקש את טענתו, לפיה הודאותיו לא ניתנו מרצון חופשי, ומשכך יש להתיר לו לחזור מהן. פגם נוסף לו טוען המבקש הוא שהסדר הטיעון הוצג לבית המשפט רק לאחר שהוא הודה בעובדות כבתי האישום, בעוד שמן הדין היה להציגו לבית המשפט בטרם יודה. טענה נוספת בפי המבקש מתייחסת ל'סיכון כפול' אליו נחשף כתוצאה מפיצול מלאכותי של האישומים נגדו שערכה המאשימה בכתבי האישום. לטענת המבקש, בפועל מדובר בעבירה אחת נמשכת של סדרת פריצות לדירות מגורים ולא בעבירות נפרדות, על כל המשתמע מכך לעניין חומרת המעשים והענישה הראויה עליהם. נוכח האמור סבור המבקש כי נגרם לו עיוות דין אשר יש לתקנו במסגרת משפט חוזר.

5.

המשיב, היועץ המשפטי לממשלה, סבור כי דין הבקשה להידחות שכן טענות המבקש אינן מגבשות עילה המתאימה לקיום משפט חוזר. המשיב טוען כי סעיף 31(א)(4) לחוק בתי המשפט מתייחס לחשש של ממש כי נגרם לנדון עיוות דין בהרשעה, בעוד שבקשת המבקש מתייחסת לחשש שנגרם למבקש עיוות דין בעונש שהוטל עליו, ומשכך אין עילה זו חלה על המקרה דנן. לגופו של עניין טוען המשיב כי הובהר למבקש שאין במסגרת הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים כל הסכמה בעניין העונש ואף הודגש כי בכוונת המאשימה לבקש להשית על המבקש עונש מאסר בפועל. על כן אין זה סביר לטעון כי המבקש מסר את הודאותיו מתוך הנחה שבית המשפט כבול לעונש שעליו הסכימו הצדדים. עוד נטען כי בטענת המבקש, לפיה נחשף ל'סיכון כפול', אין כל ממש, שכן מדובר באירועים עצמאיים ונפרדים זה מזה. לבסוף, מדגיש המשיב כי טענות המבקש מועלות בשנית, לאחר שנדונו ונדחו במסגרת בקשת רשות ערעור.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת היועץ המשפטי לממשלה ובנספחים הרלוונטיים, מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

אכן, כפי שטען המשיב, אין בטענות המבקש כדי להקים עילה לקיומו של משפט חוזר. הטענות אותן מעלה המבקש מתייחסות לפגמים שנפלו, לדידו, בהליך בערכאה הדיונית. דינן של טענות מסוג זה להתברר במסגרת הליך הערעור, ואינן ראויות להתברר במסגרת משפט חוזר, אשר נועד למקרים חריגים במיוחד בהם קם חשש להרשעת אדם חף מפשע. יפים לענייננו דבריו של השופט א' לוי במ"ח 7661/04 ברהום נ' היועץ המשפט לממשלה , פס' 7 להחלטה (לא פורסמה, 17.10.04):

"הטענות אשר הפנה המבקש כנגד ההליך בערכאה הדיונית, הן בבסיסן טענות "ערעוריות". אלא שההליך של משפט חוזר – שאחד מיסודותיו הוא ההכרה בעקרון סופיות הדיון, אינו ערעור שני וייעודו אף אינו לבוא במקומם של הליכי הערעור הרגילים. כך או כך, החלטה המאפשרת קיומו של משפט חוזר, אינה יכולה להישען אך על המסקנה כי בהליך המקורי נפלו פגמים, אלא דרוש לה גם חשש ממשי כי הללו היו כה חמורים, עד כי הורשע בדין אדם שלא חטא כלל."

7.

אף לגופו של עניין לא נראה כי יש ממש בטענות המבקש. באשר לטענת אי אזהרת המבקש בנוגע לאי כבילותו של בית המשפט לעונש המוסכם בהסדר טיעון, הרי שמדובר בטענה "תמוהה מאוד", כלשון כב' השופט רובינשטיין, שדן בבקשת רשות הערעור של המבקש (רע"פ 1674/12 זכות נ' מדינת ישראל , בפס' ד' להחלטה (לא פורסמה, 7.3.2012)), שכן בדיון ביום 12.12.10 הובהר למבקש על-ידי המאשימה כי אין מבחינתה התחייבות עונשית וממילא פשיטא כי בית המשפט אינו כבול בשיקול דעתו לעניין העונש. מה גם שהסדר הטיעון לא כלל כאמור כל הסכמה לגבי העונש.

8.

אף טענת 'הסיכון הכפול' איננה משכנעת. הגנת 'סיכון כפול' ( Double Jeopardy ) מעוגנת בסעיף 5 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, לפיה אין דנים אדם על מעשה שזוכה או הורשע קודם לכן בשל מסכת עובדתית זהה. אולם הפסיקה הכירה בהגנת 'סיכון כפול' כשהטוען להגנה זו רק הועמד בסכנה של הרשעה אך מסיבה כזו או אחרת דינו לא הוכרע (ע"פ 2910/94 יפת נ' מדינת ישראל ,

פד"י נ (2), 221, 375-374 (1995)). במקרה דנן לא מדובר בהעמדת המבקש בסכנת הרשעה יותר מפעם אחת בגין אותם מעשים, שכן עיון בכתבי האישום מעלה כי עסקינן באירועים נפרדים ועצמאיים. דומה כי אף באופן תיאורטי הגשת מספר כתבי אישום לערכאה אחת, כשכל האישומים נדונים ביחד ועוסקים באירועים נפרדים, אין בה פוטנציאל של חשיפת הנאשם ל'סיכון כפול'.

נוכח כל האמור, הבקשה להורות על קיום משפט חוזר נדחית.