מ"ח 539/08 פליקס סיגל נ. מדינת ישראל

1.

בית-משפט השלום בתל-אביב הרשיע את המבקש בעבירות של איומים וקבלת דבר במרמה – עבירות לפי סעיפים 192 ו-415 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. נטען,

המבקש הבטיח לספק למתלונן מכשיר טלוויזיה בתמורה ל-10,000 ש"ח שנטל ממנו, מבלי שהתכוון לעמוד בהתחייבות זו. בעקבות פניית המתלונן לאמו של המבקש במסגרת ניסיונותיו לאתרו, יצר עמו המבקש קשר, ואיים עליו באומרו "כל הזמן תסתובב תראה מי בא אחריך".

במהלך משפטו כפר המבקש בעובדות אשר יוחסו לו, ואף טען כי הוא אינו מכיר כלל את המתלונן. בית-המשפט דחה גרסה זו, והעדיף על פניה את עדותם של המתלונן ועדה נוספת אשר יצרה את הקשר הראשוני בין המבקש למתלונן, ורומתה אף היא בידי המבקש. חיזוק נוסף לדברי המתלונן נמצא בידיעתו את מספרי הטלפון של המבקש ואמו, ובהקלטות אותן מסר המתלונן ובהן תועדה שיחתו עם אדם שזוהה על-ידו כמבקש. בעקבות הרשעת המבקש, דן אותו בית המשפט המחוזי ל-12 חודשי מאסר, שתי תקופות של מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את המתלונן בסכום של 10,000 ש"ח.

בהמלצת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, חזר בו המבקש מערעור שהגיש, וזה נדחה.

2.

עתה עותר המבקש כי אורה על קיומו של משפט חוזר, מכוח סעיף 31(א)(2) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. בקשתו נתמכת בתצהיר בו הוא טוען, כי זמן קצר לאחר דחיית ערעורו, פנה אליו אחד - שמעון עשור (להלן: עשור ), ומסר לו כי הוא והמתלונן חברו יחד כדי לבדות את התלונה שהוגשה נגדו, במטרה לאלצו להשיב חוב שהמבקש חב לו. לבקשה צורף תצהיר עליו חתום עשור, והכולל פרטים שבחלקם שונים מאלה עליהם הצהיר המבקש. כך, לדוגמה, הצהיר עשור כי המבקש חב את הכסף לו ולא לאדם שלישי, וכי המתלונן הציע לסייע לו לגבות חוב זה. עוד טוען עשור, כי במועד מסוים שאל מהמבקש את מכשיר הטלפון הנייד שלו, ובאמצעותו שוחח עם המתלונן תוך שהוא מדבר במבטא רוסי, כחלק מניסיונו להתחזות למבקש, במטרה להפלילו. הצהרה זו אינה עולה בקנה אחד עם מה שהוכח בבית-משפט קמא, היינו, שהשיחה האמורה התנהלה בשפה הרוסית , בעוד שמתצהירו של עשור משתמע כי השיחה נוהלה בשפה העברית , תוך שימוש במבטא רוסי .

3.

המשיבה סבורה כי אין בתצהירים המצורפים לבקשה כדי להקים עילה המצדיקה את קיומו של משפט חוזר, הואיל ולהשקפתה אין בכוחם של הדברים שמסר עשור כדי לערער את התרשמותה של ערכאת הדיון ממהימנותם של עדי התביעה, ואת קביעתה כי המבקש הוא "בלתי-אמין לחלוטין" (עמ' 6 להכרעת-הדין). ממילא, אין בידי המבקש להצביע על ראיה בעלת משקל, כזו שיהיה בה כדי לבסס חשד כי למבקש נגרם עיוות דין.

4.

דינה של הבקשה להידחות. סעיף 31(א)(2) לחוק בתי המשפט קובע, כי מורים על קיומו של משפט מקום ש"הוצגו עובדות או ראיות, העשויות, לבדן או ביחד עם החומר שהיה בפני בית המשפט בראשונה, לשנות את תוצאות המשפט לטובת הנדון". כפי שנקבע בפסיקה, נדרשות עובדות או ראיות אלו להיות בעלות משקל סגולי שיהיה בו כדי להוביל לשינוי תוצאות המשפט, ולשם כך עליהן להיות "אמינות לכאורה במידה הנדרשת כדי להצדיק הליך לפי סעיף 31 לחוק בתי המשפט" (מ"ח 2/88 קריטי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 2.11.1988); מ"ח 6148/95 עזריה נ' מדינת ישראל , פ"ד נא(2) 334 (1997); מ"ח 6731/96 ברנס נ' מדינת ישראל , פ"ד נא(4) 241 (1997)). בחינת הראיות החדשות עליהן נסמכת הבקשה שבפני, מלמדת כי אין הן עומדות בדרישת האמינות הלכאורית.

לאותן סתירות מתווספת התמיהה שמעלה טענתו של עשור, כי ייסורי המצפון העיקו עליו עד שהובילוהו ליטול אחריות מאוחרת על חלקו באירועים. אם אמנם כך הוא הדבר, תמהני מדוע נדרשה לו למעלה משנה, ומהו אותו מניע שחולל את השינוי עד כדי נכונות ליטול אחריות על מעשיו. אמינותו הלכאורית של תצהיר עשור, נפגמת אף משום חסרונו של נדבך חשוב נוסף, והכוונה לטיב היכרותו עם המבקש. עשור מסתפק באומרו כי המבקש חייב לו כסף, ותו לא. העדרם של פרטים לגרסה שבפי עשור, מוביל אף הוא למסקנה כי אין לבקשה זו על מה שתסמוך. והרי בעבר נקבע כי "כאשר מבקשים לחדש את הדיון מראשיתו, לא די בהשגה על התוצאה או בהעלאת טענה, המצביעה על אפשרות קיומה של מערכת עובדות חלופית. אין גם להסתפק בכך, שמי שמעורב בעניין מעלה תזה עובדתית חדשה" (מ"ח 6/84 מאמא נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(3) 498, 500 (1984); מ"ח 6081/04 בריגת נ' מדינת ישראל, בפסקה 8 (לא פורסם, 27.10.2004)). הבקשה שבפני לא רק שמסתפקת בהעלאתה של גרסה אלטרנטיבית מבלי לתמוך בה כנדרש, אלא שהיא אף מעלה שתי גרסאות, הואיל ובתצהירים המובאים בגדרה מתוארות התרחשויות עובדתיות שונות וסותרות. יתר על כן, התצהירים החדשים אינם עולים בקנה אחד עם דבריהם של עדי התביעה בהם נתן בית המשפט אמון, ועם החיזוקים שנמצאו להם. משכך, סבורני כי אין בעובדות המובאות בבקשה כדי להצדיק את קיומו של משפט חוזר, ומכאן החלטתי לדחותה.

המבקש יתייצב לשאת בעונשו ביום כ"ג באייר התשס"ח (28.05.2008), עד לשעה 10:00, במזכירות בית-המשפט המחוזי בתל-אביב.