מ"ח 5600/05 יונתן מזרחי נ. מדינת ישראל

1.בתאריך 6.9.2001 הורשע המבקש – חקלאי מיסוד המעלה, על יסוד הודאתו, בשימוש ללא היתר במקרקעין, לאחר שנמצא כי הוא עושה שימוש לצרכיו, במבנים שהוקמו שלא כדין על אדמתו. בית-משפט השלום בצפת גזר לו קנס בסך 8,000 ש"ח וציווה על הריסת המבנים.

2.המבקש, שלא היה אז מיוצג, לא ערער על פסק-הדין בענינו. כעת, בחלוף ארבע שנים מן היום בו הורשע, עותר הוא באמצעות בא-כוחו לקיומו של משפט חוזר. זאת, על-יסוד העילה שבסעיף 31(א)(4) לחוק בתי-המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, וענינה "חשש של ממש, כי בהרשעה נגרם עיוות דין".

לטענת המבקש, כתב האישום שהוגש נגדו כלל פרטים שגויים, ולו אך העמיד על כך את בית-משפט השלום בעת הדיון, היה הדבר מחייב את זיכויו. אלא, שלאחר ששעה ל"עצתו" של בא-כוח התביעה, בחר המבקש להודות הודאה כוזבת בפרטים השגויים, ובלבד שהדבר יגרור הקלה משמעותית בדינו – תקווה אשר, כמתברר, נכזבה. דא עקא, באותה נשימה ממש טוען המבקש, כי אי-חוקיותם של המבנים שהוקמו מקורה בתוכנית מתאר פגומה, אשר טרם תוקנה בידי הרשויות המוסמכות, אף שנעשים בשנים האחרונות מאמצים בכיוון זה.

3.לא אוכל להיעתר לבקשה. על הטוען לקיומה של אחת מן העילות הנקובות בחוק לעריכתו של משפט חוזר להניח תשתית ראייתית הולמת לכך (מ"ח 6731/96 ברנס נ. מדינת ישראל , פ"ד נא(4), 241). כזאת לא עשה המבקש, וגרסתו בדבר הודאתו השגויה, אפילו הייתה עשויה לשמש בסיס – ולו רעוע – לטענה בדבר עיוות דין, אינה נתמכת בראיה כלשהי.

יתרה מכך, פרק הזמן הממושך בו שקט המבקש על שמריו מעלה, כמו מאליהן, תהיות באשר למניע להגשת בקשתו לעת הזו, ואלו אך מתחדדות בהתחשב בכך שהמבקש בחר שלא להעמיד את הרשעתו למבחנה של ערכאת הערעור. ואף זאת נדע, כי הליך של משפט חוזר אין מטרתו לבוא במקומם של הליכי הערעור הקבועים בדין (מ"ח 6223/04 גולדין נ' מדינת ישראל , טרם פורסם).

מכל מקום, אפילו התקבלה גרסתו של המבקש, לא היה בכך כדי להעניק לו את הסעד לו הוא עותר. המבקש עצמו מודה, כי הקמתם של המבנים הייתה מנוגדת לתוכנית המתאר הקיימת, משמע – מדובר בבניה בלתי חוקית, אשר כל העושה בה שימוש פועל שלא כדין. והנה, אפילו נפלו בתוכנית פגמים, ודבר זה לא הוכח אף הוא, ברי כי אין בכך להכשיר מצב דברים בלתי-חוקי זה.

העולה מן המקובץ הוא, כי אין מנוס מדחייתה של הבקשה, וכך אני עושה.