מ"ח 5634/08 ג'דללה אבו עדרה נ. מדינת ישראל

1.

בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע הרשיע את המבקש בסיוע למספר עבירות, ובכללן חבלה בכוונה מחמירה, נשיאת נשק, ירי באזור מגורים, הסתייעות ברכב לביצוע פשע והחזקת סכין. ביום כ"א בסיון התשס"ח (24.06.08), ובטרם נגזר עונשו, עתר המבקש לקיומו של משפט חוזר בעניינו מחמת עובדות חדשות שנודעו לו, ואשר להשקפתו יש בהן כדי לערער את העדויות עליהן נסמכת הרשעתו.

2.

אליבא דהמשיבה, דין הבקשה למשפט חוזר להימחק, שכן היא אינה עוסקת בעניין "שנפסק בו סופית" – כדרישת סעיף 31(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 – וזאת מאחר שעונשו של המבקש טרם נגזר וממילא טרם מוצתה זכותו לפנות לערכאת הערעור. בתשובה לכך טען המבקש, בין היתר, כי ניתן להסתפק בעצם קיומה של הרשעה, בלא ענישה, על-מנת לקבוע כי פסק-הדין שניתן בעניינו הוא חלוט, ומשום כך לאפשר לו לעתור לעריכת משפט חוזר. בפרט נטען, כי טעמים שונים מצדיקים את ניהולו מחדש של המשפט, אף בלא שיוקדם לו ערעור.

3.

דינה של הבקשה להידחות. אף מבלי להידרש לפרשנות המוצעת על-ידי המבקש, לפיה יש לקבוע כי ההליך שהתנהל נגדו "נפסק סופית" וניתן לנהלו מחדש כדרישת החוק, הרי שדי בהלכה הפסוקה הקובעת כי הליך של משפט חוזר – הנסמך בין היתר על עקרון סופיות הדיון – אינו מיועד לשמש כערכאת ערעור, ואף לא לבוא במקומם של הליכי הערעור הקבועים בדין (מ"ח 6223/04 גולדין נ' מדינת ישראל (13.10.04), לא פורסם; מ"ח 5600/05 מזרחי נ' מדינת ישראל , לא פורסם (20.09.05); מ"ח 10468/06 קבוע נ' מדינת ישראל , טרם פורסם (25.03.07)). לפיכך, אין לקבל את טענות המבקש, מהן משתמע כי נתונה לו הברירה בין הגשת ערעור ובין הגשתה של בקשה לקיומו של משפט חוזר. הליכים אלו אינם חלופיים, וטבעו המתואר של המשפט החוזר ממחיש זאת, ומבהיר כי המשפט החוזר הוא בבחינת הליך אחרון שבאחרונים, המשמש את מי שסבור כי לא הצליח לחשוף את הצדק והאמת באמצעות ניהולם של הליכים קודמים. ממילא, ואף זאת בניגוד לעמדת המבקש, לא מצאתי כי ישנה מניעה כלשהי בעניינו מהגשת בקשה להביא את הראיות הנוספות שלקיומן הוא טוען בפני ערכאת הדיון, ובשלב מאוחר יותר, אם יחפוץ, אף בפני ערכאת הערעור (ע"פ 951/80 קניר נ' מדינת ישראל , פד"י לה(3) 505, 510 (1981); ע"פ 5874/00 לזרובסקי נ' מדינת ישראל , פד"י נה(4) 249, 254 (2001)).

לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית.