ע"א 10010/08 הרב אליעזר כהמן נ. הרב שמאול מרקוביץ

1.

לפניי בקשה מטעם משיב 1 להורות למערער להוציא מוצגים מתיקי המוצגים והאסמכתאות שהגיש ולמחוק סעיפים מכתב הסיכומים של המערער. כן מתבקשת הוצאת מוצגים מתיק המוצגים שהגישה משיבה 3 ומחיקת טענות מכתב הסיכומים מטעמה. נטען בבקשה כי מדובר במוצגים חדשים וטענות חדשות, שהוצגו לראשונה בערעור. עוד נטען כי המסמך שצורף כ"אסמכתא", שהינו החלטה של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופט י' זפת) בבש"א 10513/06, הרי שחרף סיווגו כ"אסמכתא" נעשה בו שי מוש

ראייתי מובהק, ובעיקר העלאת טענות לקיומו של מעשה בית דין. מכאן הטענה כי גם מסמך זה ראוי שיימחק מכרך האסמכתאות.

2.

המערער ומשיבה 3 מתנגדים לבקשה. לעניין האסמכתא טוען המערער כי החלטתו של כב' השופט י' זפת צורפה כאסמכתא לכרך האסמכתאות שהוגש מטעמו בתמיכה לסיכומיו בבית המשפט המחוזי. היא הייתה לנגד עיני בית המשפט המחוזי עובר למתן פסק הדין נשוא הערעור. המערער מוסיף וטוען בהקשר זה כי מסמך זה אינו בבחינת "מוצג" שיש להגיש בדרך בה מגישים ראיות, כי אם אסמכתא שנועדה לבסס טענות משפטיות של מעשה בית דין, מניעות והשתק. אשר למסמכים האחרים שהוצאתם מתבקשת, טוען המערער כי המסמכים רלוונטיים להכרעה בערעור, הם דרושים לשם בירור וחשיפת האמת, ואין מקום להורות על הוצאתם. משיבה 3 טוענת מצידה כי צורפה להליך רק בשלב הערעור, בהליך של חילופי בעל דין, לאחר פטירתו של רב אברהם כהנמן ז"ל. לשיטתה, עצם צירופה כמשיבה לערעור טוען בחובו באופן אינהרנטי את זכותה להציג את טיעוניה כמשיבה ואת האסמכתאות והמוצגים הדרושים לכך. נטען כי הרב כהנמן ז"ל לא יכול היה לטעון טענותיו בבית המשפט המחוזי בשל מצבו הבריאותי, כך שרק במסגרת כתב הסיכומים בבית משפט זה, על מוצגיו, יכולה משיבה 3 להציג תמונה מלאה אשר תביא לגילוי האמת ועשיית צדק. לבסוף טוענת משיבה 3 כי המוצגים שהוצאתם מבוקשת מצויים בשליטת משיב 1, חלק נוצרו על ידו לאחר מתן פסק הדין ואין בהם משום חידוש או הפתעה עבור משיב 1.

3.

לאחר עיון בטענות הצדדים ובחומר שבתיק נחה דעתי כי יש לקבל את הבקשה בחלקה. תקנה 437(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ), מאפשרת לכלול בכרך מוצגים "מסמכים שהוצגו לפני בית המשפט בערכאות הקודמות". הכלל הוא כי כאשר מדובר במסמכים הבאים להוכיח עניין שבעובדה, בעל דין רשאי לצרף מסמכים אלה לתיק המוצגים בערעור אם אלה התקבלו כדין כראיה בערכאה הדיונית, או לחילופין, התקבלו כראיה על פי החלטה המתירה הגשת ראיות נוספות בערעור (ראו ב"ש 153/06 צביח נ' מדינת ישראל , פ"ד מ(2) 345; ע"א 678/99 כהן נ' בעדני , פ"ד נה(2) 678). בעל דין המעוניין להביא ראיות חדשות לפני ערכאת הערעור צריך לפעול בהתאם לדין המסדיר הגשת ראיות חדשות (תקנה 457 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984) ובהתאם להנחיית נשיא 1/92 (מיום 17.11.02). ללא החלטה המתירה הבאת הראיות הנוספות, אין להביאן במסגרת תיק המוצגים המצורף לסיכומים. כל עוד לא התיר בית המשפט את הגשת הראיה, לא תהיה בכתבי בי דין התייחסות לראיה שהגשתה התבקשה.

4.

על רקע זה יש לבחון את הבקשה שלפניי. עיון בתגובות המערער ומשיבה 3 מעלה כי הם אינם כופרים בכך שהמוצגים, שצורפו לכרך המוצגים ואשר הוצאתם מתבקשת, לא הוגשו לבית המשפט קמא. אף אין חולק כי המסמכים הנזכרים באו להוכחת עניין עובדתי. אם כך הדבר, ואם חפצים המערער או משיבה 3 להציגם לפני ערכאת הערעור, ברי כי הם אינם יכולים לעשות כן מבלי שבית המשפט התיר תחילה הבאת ראיה נוספת. הטענה כי המסמכים דרושים לשם גילוי האמת ועשיית צדק, כמו גם הטענה כי למשיבה 3 לא הייתה בעבר הזדמנות להציג את טיעוניה וכי חלק מהמסמכים נוצרו לאחר מתן פסק הדין, אינם מחריגים את העניין מתחולתה של תקנה 437(א) לתקנות סדר הדין האזרחי. נמצא, כי צירופם של מוצג ט' ומוצג י' לתיק המוצגים של המערער וצירופם של מוצג י', מוצג יב'1, מוצג יב'2 ומוצג יג' לתיק המוצגים של משיבה 3 נעשה שלא כדין. על המערער ומשיבה 3 להוציא מסמכים אלה מתיקי המוצגים. כפועל יוצא מכך, על המערער ועל משיבה 3 להגיש כתבי סיכומים מתוקנים, שלא יכללו התייחסות כלשהי למסמכים האמורים.

5.

אשר לצירוף החלטתו של כב' השופט י' זפת לכרך האסמכתאות, בעניין זה לא שוכנעתי כי יש להורות על הוצאת המסמך מתיק בית המשפט. לטענת המערער האסמכתא מצויה בתיק בית המשפט קמא. ככל שמדובר במסמך שהיה בפני בית המשפט קמא, גם אם לא הוצג כראיה, ניתן להציגו בפני בית משפט זה. במצב דברים זה איני רואה טעם להורות על הוצאת ההחלטה מתיק בית המשפט, ואיני רואה טעם לשלול מבעלי הדין את האפשרות להסתמך עליה. נוכח האמור איני נדרשת לשאלה האם ההחלטה של כב' השופט י' זפת הינה מוצג או אסמכתא.

6.

אשר לטענות האחרות שבפי משיב 1 בעניין תוכן כתבי הסיכומים, לא ראיתי מקום להידרש להן בשלב זה. המדיניות הנהוגה היא שככלל, אין להתערב, בכפוף למקרים חריגים וקיצוניים, התערבות מקדמית בתוכנם של כתבי טענות המוגשים לבית המשפט (ראו, עע"מ 8193/02 ראובן נ' פז חברת נפט בע"מ (לא פורסם, 27.5.03)). הקביעה האם מדובר בטיעון עובדתי חדש, כמו גם ההחלטה האם להתיר את העלאתו, מסורה לשיקול דעתו של ההרכב שידון בתיק. לא מצאתי כי מקרה זה הנו מן המקרים החריגים בהם יש הצדקה להתערבות בעריכת הסיכומים ולמניעה של הטיעון בשלב מקדמי זה. אין בכך כדי למנוע מן המשיב 1 לטעון לעניין הנדון במסגרת השלמת הטיעון על-פה לפני ההרכב.

סיכומו של דבר, הבקשה מתקבלת בחלקה במובן זה שהמערער נדרש להוציא מתיק המוצגים שהגיש את מוצג ט' ומוצג י', ומשיבה 3 נדרשת להוציא מתיק המוצגים שהגישה את מוצג י', מוצג יב'1, מוצג יב'2 ומוצג יג'. הוצאת המוצגים תיעשה תוך 10 ימים מהמצאת החלטה זו. בתוך אותו מועד על המערער ועל משיבה 3 להגיש כתבי סיכומים מתוקנים, שלא יכללו התייחסות כלשהי למסמכים האמורים. כל צד ישא בהוצאותיו.