רע"א 3500/12 חברת ישיבת פונוביז נ. מסורת התורה בני ברק

לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת ע' צ'רניאק ) ברע"א 36988-02-11 שניתנה ביום 26.3.2012 בו נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בתל אביב (השופט י' קורן ) בתא"ק 40644-12-09 מיום 20.1.2011.

תמצית העובדות והליכים קודמים

1.

בין הצדדים לבקשה שלפני נטוש סכסוך ארוך ומתמשך שהיבטים שלו התבררו לפני ערכאות שונות, כולל בית משפט זה, במסגרת הליכים כאלה ואחרים. במרכז הסכסוך עומדת השליטה בישיבת פוניבז' בבני ברק (להלן: הישיבה ), מהישיבות החשובות ביותר בעולם החרדי. שני מחנות טוענים לכתר השליטה בישיבה: בראש המחנה האחד עומד הרב אליעזר כהנמן (להלן: הרב כהנמן ), נכדו של מייסד הישיבה, הרב יוסף שלמה כהנמן ז"ל; בראש המחנה השני עומד הרב שמואל מרקוביץ' (להלן: הרב מרקוביץ' ), שהוא גיסו של הרב כהנמן. בניסיון להביא את הסכסוך לפתרון חתמו הרב כהנמן והרב מרקוביץ' על שטר בוררות (להלן: שטר הבוררות ) לפיו כל הסכסוכים ביניהם הנוגעים לישיבה ייפתרו על פי הכרעת הבוררים שנבחרו על ידם, ובמסגרת זאת הוסמכו הבוררים גם לשוב ולפרש את פסק הבוררות שיינתן על ידם אם יהיה צורך בדבר. ביום 29.2.2000 ניתן פסק הבוררות, אך לא היה בו כדי להביא את הסכסוך לסופו.

2.

תחילתו של ההליך דנא בתביעה בסדר דין מקוצר אותה הגישו המבקשות לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו (להלן: התביעה ) במסגרתה טענו כי המשיבים פלשו למקרקעין עליהם ממוקמת הישיבה וביקשו כי בית המשפט יורה על סילוק ידם מהמקרקעין. המשיבים מצידם הגישו בקשת רשות להתגונן במסגרתה טענו, בין השאר, כי הצדדים האמיתיים לסכסוך הם הרב כהנמן והרב מרקוביץ' ולפיכך יש להעביר את בירור הסכסוך לבוררות לפי דין תורה, כקבוע בשטר הבוררות. בקשת הרשות להתגונן גובתה בתצהירו של מר אלי בוסקילה, שהציג עצמו כמנהל הישיבה, והוא נחקר על תצהירו. לאחר הדיון שהתקיים לפני בית המשפט הגישו הצדדים את סיכומיהם המפורטים. ביום 20.1.2012 קבע בית המשפט כי המערערת 1 כפופה גם היא לשטר הבוררות [ההכרעה בסוגיה זו הושארה בצריך עיון בידי בית משפט זה במסגרת פסק דינו בע"א 10010/08 כהנמן נ' מרקוביץ (טרם פורסם, 2.12.2009)], שכן קיימת זהות בין המבקשות לבין הרב כהנמן ובין המשיבים לבין הרב מרקוביץ', וכי שטר הבוררות עודנו מחייב את הצדדים. נוכח כל זאת קבע בית המשפט כי הצדדים מחויבים להסדיר את המחלוקת ביניהם במסגרת הליכי הבוררות ועל כן הורה על העברת התיק לבירור במסגרת בוררות שתיערך לפי שטר הבוררות. כן קבע בית המשפט כי אם לא יועבר התיק לבירור במסגרת הליכי הבוררות, תינתן למשיבים רשות להתגונן בנוגע למחלוקות העובדתיות שהועלו בבקשת הרשות להתגונן.

3.

המבקשות הגישו לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום. ביום 26.3.2012 קבע בית המשפט המחוזי כי נתבע בסדר דין מקוצר אינו חייב לעתור לעיכוב הליכים במסגרת בקשה נפרדת אלא באפשרותו לעתור לכך גם במסגרת בקשת הרשות להתגונן, ולפיכך דחה את טענת המבקשות בנוגע לכך שבית משפט השלום הורה על העברת בירור הסכסוך לבוררות בלא שהוגשה בקשה נפרדת בעניין (להלן: ההחלטה הראשונה ). כן הורה בית המשפט המחוזי למבקשות להודיע לו האם העלו לפני בית משפט השלום את בקשתן (בקשה שהוזכרה במסגרת בקשת רשות הערעור שהוגשה לבית המשפט המחוזי) להציג ראיות באמצעות עדים מטעמן בנוגע לבקשה לעיכוב הליכים מכוח שטר הבוררות או לחקור את המשיב 3.

4.

ביום 2.5.2012 קבע בית המשפט המחוזי כי בקשת רשות הערעור שהגישו המבקשות מבוססת על נסיבותיו המיוחדות של המקרה ואינה מעוררת שאלה כללית המצדיקה מתן רשות ערעור. בית המשפט הוסיף וקבע כי החלטת בית משפט השלום היא סבירה על פניה. בית המשפט המחוזי ציין בהקשר זה כי לא מצא מקום להתערב בקביעתו העובדתית של בית משפט השלום לפיה יש זהות בין הצדדים לעניין דנא לבין הצדדים לשטר הבוררות. כן קבע בית המשפט המחוזי כי המבקשות כלל לא העלו לפני בית משפט השלום בקשה להציג ראיות בנוגע לבקשה לעיכוב הליכים מכוח שטר הבוררות או לחקור את המשיבים בעניין זה ולפיכך דחה את טענת המבקשות לפיה לא התאפשר להן להוכיח את טענותיהן בנוגע להעברת הסכסוך לבוררות. נוכח כל זאת דחה בית המשפט את בקשת רשות הערעור (להלן: ההחלטה השנייה ).

כנגד ההחלטה הראשונה מופנית הבקשה שלפני. יצויין כי על אף שהבקשה שלפני הוגשה לבית משפט זה יום לאחר שניתנה ההחלטה השנייה, אין היא כוללת התייחסות אליה, אך מוכן אני להניח כי הדבר נובע אך ורק מסמיכות הזמנים בין מועד ההגשה לבין מועד מתן ההחלטה.

תמצית נימוקי הבקשה

5.

בבקשה דנן טוענות המבקשות כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר לא קיבל את טענותיהן בנוגע להחלטת בית משפט השלום על העברת בירור התיק לבוררות על אף שהמשיבים לא הגישו בקשה נפרדת בה עתרו להעברה כזו אלא רק טענו לעניין זה במסגרת בקשת הרשות להתגונן אותה הגישו. המבקשות מדגישות כי המשיבים כלל לא ביקשו את עיכוב ההליכים בגין שטר הבוררות ולכן למעשה נתן בית משפט השלום סעד שלא נתבקש. המבקשות טוענות בהקשר זה כי הדיון בבקשת רשות להתגונן אינו המסגרת הנכונה לדיון והכרעה בשאלת תוקפו של שטר הבוררות ובשאלה האם הצדדים להליך כפופים לו, כיוון שמדובר בהליך המתנהל במתכונת מיוחדת בו נשמע רק צד אחד להליך ובמסגרתו אין לתובע (ובענייננו - למבקשות) אפשרות להביא את עדיו וראיותיו על מנת לסתור את טענות הצד השני. לכן טוענות המבקשות כי בקשת רשות להתגונן אינה יכולה לכלול בתוכה בקשה לעיכוב הליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות ) וכי על בית המשפט לפניו נטענת טענת עיכוב הליכים שהוא סובר כי יש בה ממש לתת ראשית רשות להתגונן, ורק לאחר מכן להכריע בסוגיה במסגרת הליך שיתקיים לפי סדרי הדין הרגילים. לחלופין טוענות המבקשות כי על בית המשפט "לבודד את הבקשה לעיכוב הליכים" ולדון בה בנפרד מהשאלות האחרות המתעוררות במסגרת הבקשה לעיכוב ביצוע או לכל הפחות להודיע לצדדים במפורש כי הוא רואה בטענה שנטענה לפניו כבקשה לעיכוב הליכים ולאפשר לתובע להביא את עדיו הנוגעים לעניין.

6.

המבקשות טוענות כי בענייננו לא התאפשר להן להשמיע את עדיהן ולהציג את מלוא ראיותיהן, והדבר גרם להן לעיוות דין שכן לגרסתן שאלת תחולתו של שטר הבוררות על הסוגיה אותה העלתה בתביעה ואף שאלת תוקפו של השטר שנויות במחלוקת, ולכן שגה בית משפט השלום כאשר הכריע בהן מבלי שהייתה לפניו תשתית ראייתית מספקת. עוד טוענות המבקשות כי פסיקת בתי המשפט בשאלה האם ניתן להכריע בבקשה לעיכוב הליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות במסגרת דיון בבקשת רשות להתגונן או שמא נדרש דיון נפרד בסוגיה, סותרת את החלטותיהם של בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי בענייננו, ומכאן שאין הלכה ברורה בעניין ובית משפט זה נדרש להכריע בסוגיה. לפיכך טוענות המבקשות כי בקשתן מעוררת שאלה ציבורית כללית המצדיקה מתן רשות ערעור "בגלגול שלישי". נוכח כל זאת עותרות המבקשות לביטול ההחלטה הראשונה ולכך שבית משפט זה יורה על המשך בירור התביעה לגופה לפני בית משפט השלום תוך שהמשיבים יהיו רשאים להעלות אך ורק את טענות ההגנה לגביהן נתן בית המשפט רשות להתגונן.

דיון והכרעה

7.

לאחר שעיינתי בבקשה על כל נספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים. כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק כאשר נדרשת הכרעה בסוגיה משפטית עקרונית החורגת מעבר למחלוקת הפרטנית שבין הצדדים או כאשר עיוות הדין שיגרם לבעלי הדין, אם לא תינתן רשות ערעור, יהיה בלתי מתקבל על הדעת [ראו והשוו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982) ]. במקרה דנן לא מתקיימים המבחנים שנקבעו בפסיקה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". לאחר שעיינתי בפסקי הדין ובהחלטות אליהם הפנו המבקשות לא השתכנעתי כי קיימות פסיקות סותרות בהתייחס לאפשרות לדון בבקשה לעיכוב הליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות ולפיכך איני סבור כי הבקשה מעלה שאלה משפטית עקרונית הנדרשת להכרעה. בתי המשפט שדנו במקרים האמורים התאימו את דרך הדיון לנסיבותיו הקונקרטיות של העניין, וכך נעשה גם בענייננו. בסופו של יום עוסקת הבקשה באופן בו נוהל הדיון בבית משפט השלום וכידוע, לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב בעניינים הנוגעים לסדרי דין ולניהול הדיון ואין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטות מסוג זה אלא במקרים חריגים [ראו למשל: רע"א 266/88 סאן אינטרנשיונל לימיטד נ' מדינת ישראל , פ"ד מד (2) 206, 211-210 (1990)]. קל וחומר כי בית משפט זה ימעט להתערב בהחלטות כאלה ב"גלגול שלישי" (ראו והשוו: רע"א 7335/11 גוטליב נ' אחידוב

(טרם פורסם, 17.4.2012), בפסקה 8 להחלטתי). לא מצאתי סיבה לחרוג מכך במקרה דנן.

כמו כן, לא התרשמתי כי למבקשות נגרם עיוות דין המצדיק את התערבותו של בית משפט זה. כאמור, בית המשפט המחוזי קבע בהחלטה השנייה כי המבקשות כלל לא ביקשו להעיד עדים מטעמן ועקב כך דחה את טענתן כי לא התאפשר להן להוכיח את טענותיהן הנוגעות לבקשה לעיכוב הליכים. לא מצאתי מקום להתערב בקביעה זו ומשכך ברי כי אפילו נפגעו זכויותיהן הדיוניות של המבקשות - ואיני סבור כך - אין הדבר מצדיק מתן רשות ערעור.

8.

למעלה מן הצורך אוסיף, כי דין הבקשה להידחות אף לגופו של עניין. הכותרת המופיעה בעמוד 10 לבקשת הרשות להתגונן שהגישו המשיבים לבית משפט השלום (המצורפת כנספח לבקשה דנן) היא "יש להעביר את הסכסוך לדין תורה". ובסעיף 46 לאותה בקשה נאמר במפורש כי:

"יתבקש בית המשפט הנכבד להישיר מבט לטיבו האמיתי של הסכסוך שלפניו, ולהעביר את הסכסוך האמור לבוררות על פי דין תורה"

וכן נאמר בסעיף 48 לבקשה:

"טענותינו הבאות יובאו לחילופין, ורק במידה ובית המשפט הנכבד יחליט כי אין להעביר את הסכסוך לבוררות על פי דין תורה"

יצויין כי המשיבים שבו וביקשו להעביר את הדיון בתיק לבוררות גם בסיכומים שהוגשו מטעמם במסגרת בקשת הרשות להתגונן. יצויין כי בסיכומים שהוגשו מטעמן של המבקשות במסגרת בקשת הרשות להתגונן נכלל פרק נרחב מאוד (בן כ-19 עמודים) בו התייחסו לטענת המשיבים לפיה יש להעביר את בירור התיק לבוררות. לפיכך, אין בסיס לטענת המבקשות לפיה כלל לא הוגשה בקשה לעיכוב הליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות.

9.

לצד זאת אציין, מבלי להתייחס דווקא לבקשה דנא, כי סבורני כי בנסיבות המתאימות רשאי בית המשפט לדון ולהכריע בבקשה לעיכוב הליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות במסגרת הדיון בבקשת רשות להתגונן, ואין הכרח לדחות את ההכרעה בעניין עד לשלב שלאחר מתן הרשות להתגונן.

10.

כידוע, סעיף 5(ב) לחוק הבוררות קובע כי בקשה לעיכוב הליכים תוגש "לא יאוחר מהיום שטען המבקש לראשונה לגופו של ענין התובענה" ומשמעות הדבר היא שיש להגישה בהזדמנות הראשונה, כדי למנוע טענת שיהוי או מניעות כלפי המבקש [ראו: סמדר אוטולנגי בוררות: דין ונוהל 272 (מהדורה רביעית מיוחדת, 2005) (להלן: אוטולנגי )]. בעניין זה נפסק כי כאשר מוגשת תביעה בסדר דין מקוצר, על הצד העותר לעיכוב הליכים בגין הסכם בוררות לעשות זאת כבר כאשר מבקש הוא רשות להתגונן [ראו: ע"א 308/85 שטרית נ' כפר שמואל – מושב עובדים של העובד הציוני להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ , פ"ד מא (1) 742, 746 (1987)]. סעיף 5(ב) קובע כי "בקשה לעיכוב הליכים יכול שתוגש בכתב ההגנה או בדרך אחרת". נראה אם כן כי ניתן לבקש עיכוב הליכים גם בעל פה [ראו: אוטולנגי , בעמוד 274] ומקל וחומר בוודאי שניתן לבקשו גם במסגרת בקשת רשות להתגונן, ואין הכרח לעשות זאת באמצעות הגשת בקשה נפרדת.

11.

מהאמור לעיל עולה כי אין כל פסול בשילובה של בקשת עיכוב הליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות במסגרת בקשת רשות להתגונן, וזאת כמובן בתנאי שהבקשה לעיכוב הליכים עולה בבירור מתוך בקשת הרשות להתגונן, כדי שלצד השני תהיה יכולת להתייחס אליה אם יהיה בכך צורך. בשולי הדברים אציין כי תקנה 5 לתקנות סדרי הדין בענייני בוררות, התשכ"ט-1968 (להלן: תקנות הבוררות ) קובעת כי בקשה לעיכוב הליכים שלא נכללה בכתב הגנה תוגש בדרך ההמרצה, ערוכה לפי טופס 1 שבתוספת לתקנות הבוררות. סעיף 5 לחוק הבוררות קובע כאמור, כי בקשה לעיכוב הליכים ניתן להגיש גם "בדרך אחרת". מכאן כי ניתן להגיש את בקשת עיכוב ההליכים, במקרים המתאימים, אף באמצעות שילובה במסגרת כתב ההגנה; באמצעות שילובה במסגרת בקשת רשות להתגונן או בדרך של הגשת בקשה בכתב.

באשר למועד בו יכריע בית המשפט בבקשה לעיכוב הליכים; לדידי, ראוי כי ברגיל תוכרע בקשה זו בטרם יידרש בית המשפט לטענות אחרות העולות מבקשת הרשות להתגונן (שאינן "טענות סף") וזאת בכדי לחסוך זמן שיפוטי ומשאבים לצדדים [ראו: משה קשת הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי: הלכה ומעשה 1027 (מהדורה 15, 2007)]. מקום בו לצורך ההכרעה בבקשה לעיכוב ההליכים נדרש רק בירורן של שאלות משפטיות, אפילו אם שאלות כאלה כבדות משקל הן, בית המשפט יכול לפסוק בבקשה לעיכוב הליכים עוד בטרם הוכרעה בקשת הרשות להתגונן [ראו והשוו: יואל זוסמן סדר הדין האזרחי 680

(מהדורה שביעית, 1995) (להלן: זוסמן )] והדעה המקובלת היא שבמקרה כזה אין טעם לדחיית ההכרעה לשלב מאוחר יותר [ראו והשוו: אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 403 (מהדורה עשירית, 2009)]. כך, יכול בית המשפט להכריע בפרשנותו של מסמך ולצורך זה גם בפרשנותו של הסכם בוררות, כבר בעת הדיון בבקשת הרשות להתגונן, וזאת כאשר לא נדרשת הבאת ראיות חיצוניות לצורך ההכרעה (ראו והשוו: זוסמן , בעמוד 681).

12.

הדיון בסדר דין מקוצר מתנהל כידוע על פי כללים מיוחדים ואין מטרתו לקבוע עובדות (ראו למשל: זוסמן , בעמוד 676) שכן אין התובע (המשיב לבקשת הרשות להתגונן) מגיש לבית המשפט את ראיותיו. עם זאת, על פי תקנה 205 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ) מחויב הנתבע (המבקש רשות להתגונן) בהגשת תצהיר ובחקירה על תצהירו, ואם נתמכת בקשת הרשות להתגונן בתצהירו של אדם אחר רשאי התובע לדרוש את התייצבות מצהיר זה לחקירה על תצהירו (ראו: זוסמן , בעמוד 676). כמו כן, בנסיבות מיוחדות יכול בית המשפט להתיר לתובע להגיש תצהיר שכנגד מטעמו (ראו: זוסמן , בעמוד 679). כן יצוין כי על פי תקנה 205 (ג) לתקנות סדר הדין האזרחי רשאי בית המשפט בנסיבות מתאימות לתת רשות להתגונן על יסוד הבקשה גם בלא חקירת המצהיר וכן מוסמך בית המשפט לדחות בקשה לרשות להגן גם בלא חקירת המצהיר, אך זאת רק מטעמים מיוחדים שיירשמו (ראו: ע"א 8493/06 עיזבון המנוח ציון כהן ז"ל נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ (טרם פורסם, 17.10.2010), בפסקה 17 לחוות דעתה של השופטת א' פרוקצ'יה ).

13.

מהמקובץ עולה כי מסגרת הדיון בבקשת הרשות להתגונן תתאים בדרך כלל להכרעה בבקשה לעיכוב הליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות, כאשר הכרעה זו מתבססת על שאלות משפטיות בלבד. במסגרת זאת יהיה רשאי בית המשפט הדן בבקשה להתיר לתובע להגיש תצהיר שכנגד מטעמו, אם יסבור כי הדבר נדרש. כן יהיה רשאי להורות לתובע להגיש תשובה לבקשה לעיכוב ההליכים או לכלול את טיעוניו לעניין זה בסיכומים שיוגשו מטעמו במסגרת הדיון בבקשת הרשות להתגונן, והכול על פי נסיבות העניין.

באשר לצורך ההכרעה בבקשה לעיכוב הליכים נדרשת הכרעה בשאלות עובדתיות, יוכל בית המשפט להפריד את הדיון בה מהדיון בבקשת הרשות להתגונן, ולדון בה כבכל בקשה בכתב. תקנה 241 (ד) לתקנות סדר הדין האזרחי מאפשרת לבית המשפט להכריע בבקשה בכתב על יסוד הבקשה והתשובות לה וכן רשאי הוא להורות כי המצהירים ייחקרו על תצהיריהם. בית המשפט יתיר לבעלי הדין לחקור את יריביהם על תצהיריהם כאשר קיימת מחלוקת עובדתית, ובלבד שבעל הדין הביע את רצונו לקיים חקירה כאמור (ראו למשל: ע"א 823/08 חזן נ' רשות המיסים – פקיד שומה נתניה (טרם פורסם, 4.1.2009), בפסקה 6 לחוות דעתה של השופטת א' חיות ). אם כן, כאשר סבור יהיה בית המשפט כי יש צורך לקיים דיון נפרד בבקשה לעיכוב הליכים, יורה הוא לתובע להגיש תשובה לבקשה וכן יאפשר הוא לחקור את המצהירים על תצהיריהם, אם יבקש זאת מי מבעלי הדין.

14.

לסיכום נקודה זו, סבורני כי ניתן להגיש בקשה לעיכוב הליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות במסגרת בקשת רשות להתגונן, וככלל יכריע בית המשפט בבקשה לעיכוב הליכים עוד בטרם הכריע בבקשת הרשות להתגונן. כאמור, לבית המשפט

מסור שיקול דעת נרחב בניהול הדיון המתנהל לפניו. לפיכך, בית המשפט יקבע על פי נסיבות העניין, תוך שיידרש לשאלה האם המחלוקת הנוגעת לבקשה לעיכוב הליכים היא משפטית בלבד או גם עובדתית, האם ההכרעה בבקשה לעיכוב הליכים תעשה במסגרת הדיון ה"רגיל" בבקשת הרשות להתגונן או שמא יש להפריד את הדיון בסוגיה זו.

כך או כך, יידרש בית המשפט, כמובן, לבחון האם מתקיימים כל התנאים הקבועים בסעיף 5 (א) לחוק הבוררות (לדיון בתנאים אלו ראו: אוטולנגי, בעמודים

279-255) וכן יוודא כי לתובע ניתנה הזדמנות להשמיע (בכתב או בעל פה) את טענותיו בעניין. יודגש בהקשר זה כי ההכרעה האם לעכב את ההליכים נשארת בשיקול דעתו של בית המשפט אפילו אם התמלאו כל התנאים הקבועים בסעיף 5 (א) לחוק הבוררות (לדיון בשיקולים המנחים את בית המשפט בהכרעה זו ראו: אוטולנגי , בעמודים 319-281).

15.

סוף דבר: הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, ונוכח כך שלא התבקשה תגובת המשיבים, איני עושה צו להוצאות.