רע"א 7609-22 רע"א 7609-22

1.לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת ר' ערקובי) בת"א 4704-05-21 מיום 18.7.2022, בגדרה נדחתה בקשת המבקשים לביטול חלקי של צו זמני שעניינו בחלוקת מקומות הישיבה בהיכל ישיבת פוניבז' שבעיר בני ברק, בין המבקשים למשיבים.

הרקע לבקשה

2.בין הרב אליעזר כהנמן והרב שמואל מרקוביץ ניטש סכסוך ארוך שנים הנסוב על הנהגתה של ישיבת פוניבז' שבבני ברק. סכסוך זה נדון בהליך בוררות, ועמד בעבר במרכזן של מספר התדיינויות שהתנהלו בבתי המשפט השונים, לרבות בית משפט זה (ראו למשל: רע"א 3500/12 חברת ישיבת פוניבז' בע"מ נ' מסורת התורה בני ברק (17.5.2012); רע"א 5421/13 הרב אליעזר כהנמן נ' הרב שמואל מרקוביץ (1.10.2013); רע"א 6753/15 הרב אליעזר כהנמן נ' הרב שמואל מרקוביץ (22.6.2017); רע"א 6412/18 הרב אליעזר כהנמן נ' הרב שמואל מרקוביץ (18.11.2018)). משעניינם של הצדדים פורט בהרחבה במסגרת תביעות אלה, יפורטו להלן אך העובדות הצריכות לענייננו.

3.מזה שנים, מתנהלות בהיכל הישיבה ברח' רבי אבא 7 שבבני ברק (להלן: ההיכל), שתי ישיבות מתחרות. הישיבה האחת, פוניבז', כוללת את תלמידיו של הרב כהנמן (להלן: המשיבים); הישיבה השנייה, מסורת התורה, כוללת את תלמידיו של הרב מרקוביץ (להלן: המבקשים). במסגרת הליך הבוררות המתנהל בין הצדדים, תלויה ועומדת, בין היתר, תביעת פינוי שהגישו המשיבים, במסגרתה נטען כי המבקשים פלשו להיכל תוך הסגת גבול, ונתבקש סילוק ידם מן המקרקעין.

4.ביום 3.5.2021 הגישו המשיבים לבית המשפט המחוזי תובענה למינוי בורר חליף, במקום הרב חיים צימבליסט, שכיהן כאב בית הדין בהליך בוררות המתנהל בין הצדדים לפני מותב תלתא (ת"א 4704-05-21). בבקשה נטען כי הרב צימבליסט התפטר מתפקידו, וכי ממילא יש להעבירו מתפקידו לנוכח עינוי הדין שנגרם לצדדים כתוצאה מהתנהלותו, מקום שהוא לא פועל לקידום הליך הבוררות.

5.בד בבד עם הגשת הבקשה למינוי בורר חליף, הגישו המשיבים "בקשה למתן סעדים זמניים ולצו ארעי", שעניינה, בעיקר, בחלוקת מקומות הישיבה בהיכל. בבקשה נטען כי המבקשים, תחת חסות מגפת הקורונה, דחקו בכוח הזרוע את המשיבים מן ההיכל, תפסו בו חזקה בלעדית ואינם מאפשרים למשיבים ללמוד ולהתפלל בו. בהמשך לכך, התבקש צו זמני שיאסור על המבקשים לחסום את כניסת המשיבים או למנוע מהם שימוש בהיכל בכל צורה שהיא, "באופן התואם – מבחינה מספרית – לסטטוס קוו שנוצר במקרקעין ערב פרוץ מגפת הקורונה", ובהתאם למפות של סידורי ישיבה בהיכל שצורפו לבקשה. זאת, עד להכרעה בתביעת הפינוי האמורה להתברר במסגרת הליך הבוררות המתקיים בין הצדדים.

6.ביום 5.5.2021 קיים בית המשפט המחוזי דיון בבקשה. בהחלטה שניתנה בסוף הדיון צוין, כי בין הצדדים ניטשת מלחמה קשה בנוגע למקומות הישיבה בהיכל, תוך שימוש באלימות, עד כדי הזמנת משטרה למקום חדשות לבקרים. בהמשך לכך, נקבע כי עד למתן החלטה סופית בבקשה, ניתן צו ארעי לפיו "האולם בהיכל הישיבה יחולק לשני חלקים בהתאם לדרישת המשטרה, 300 מקומות ישיבה יוקצו למבקשים, 300 מקומות ישיבה יוקצו למשיבים".

7.ביום 18.5.2021 התקיים דיון נוסף בבקשה. בפתח הדיון נבחנה נכונות המבקשים להותיר את הצו הארעי על כנו, שלא העלתה פרי. בתום הדיון נקבעה הבקשה לעיון ומתן החלטה. יום למחרת הדיון, הגישו המבקשים הודעה לפיה הם "מקבלים את הצעת בית המשפט הנכבד [...] להסדר זמני כפי הצו הארעי שניתן בהחלטת בית המשפט הנכבד מיום 5.5.2021". לאחר שנתקבלה גם הסכמתם של המשיבים, קבע בית המשפט המחוזי, בהחלטתו מיום 24.5.2021, כי לאור ההסכמה יהפוך הצו הארעי לצו זמני, עד להכרעה בהליך לגופו (להלן: הצו הזמני או הצו).

8.ביום 1.6.2021 הגישו המשיבים בקשה לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט, ובה טענו, בין היתר, כי המבקשים הפרו את הצו הזמני בכך שהשתלטו על מלוא המקומות בהיכל במהלך תפילות השבת. המבקשים טענו מנגד, בהקשר זה, כי הצו הזמני התייחס לשהות בהיכל רק בימי חול, ולא בשבתות וחגים. בית המשפט המחוזי, בהחלטתו מיום 10.8.2021, דחה את עמדת המבקשים וקבע, כי שעה שמי מהצדדים לא טען באופן מפורש להגבלה כלשהיא של ימי תחולתו של הצו הזמני, לא בכתבי טענותיו, לא בדיון ולא בנוסח הסכמתו, הרי שהצו ניתן באופן שתחולתו משתרעת על כלל הימים בשנה, ללא כל הבחנה או החרגה. בהמשך לקביעה זו, ולקביעות נוספות בדבר הפרות המבקשים את הצו הזמני, הושת על כל אחד מהמבקשים – הרב שמואל מרקוביץ ועמותת מסורת התורה – קנס בסך 25,000 ₪, שיבטיח את אכיפת הצו הזמני מכאן ואילך; כן הושת על כל אחד מהם קנס מותנה בסך 10,000 ₪, בגין כל יום בו יופר הצו בעתיד.

9.על החלטה זו הוגש ערעור לבית המשפט העליון (ע"פ 5747/21, השופטים י' עמית, ד' מינץ ו-ש' שוחט). בתום הדיון שהתקיים בערעור, ביום 13.2.2022, ניתן פסק דין בהסכמת הצדדים ובו צוין כי "לאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, ולאור טענות המבקשים כי הסכמתם ניתנה לימות החול ולא לשבתות ולחגים, מצאנו כי המבקשים רשאים לחזור לבית משפט קמא בתביעה או בבקשה לביטול ההסכמה שניתנה על ידם". עוד צוין, כי עד להחלטה אחרת יעמוד הצו הזמני על כנו הן בימי חול והן בשבתות וחגים. מעבר לכך, לא נמצאה עילה לבטל את הסנקציות שהטיל בית המשפט המחוזי על המבקשים, לאור הנסיבות שפורטו בהחלטתו.

הבקשה לביטול הצו הזמני

10.ביום 15.3.2022 הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בקשה לביטול חלקי של הצו הזמני, ככל שהוא מתייחס לתפילות בשבתות ובחגים, מחמת היעדר גמירות דעת או בשל טעות שפגמה בהסכמתם. לחלופין, נתבקש לבטל את הצו הזמני בכללותו. המבקשים טענו כי כשהסכימו להצעת בית המשפט בעניין הצו הזמני, סברו כי הצו יחול רק בימי חול. לטענתם, חזית המחלוקת שבין הצדדים, כפי שעלתה הן מבקשת המשיבים למתן סעד זמני והן מן המפות שצירפו לבקשתם, עסקה בחלוקת המקומות בהיכל בימי חול בלבד, כאשר מטרת הבקשה הייתה להשיב את המצב לקדמותו כפי שהיה לפני פרוץ מגפת הקורונה. בהמשך לכך נטען, כי בשבתות ובחגים, משך למעלה מעשור, "ישנו סטטוס קוו", בהסכמה, לפיו המבקשים מתפללים בהיכל באופן בלעדי, ואילו המשיבים מתפללים בהיכל אחר בשם "אוהל קדושים". עוד נטען, כי התנהגותם של המשיבים בשבועות הסמוכים למתן הצו הארעי, עת לא הגיעו להיכל לתפילות השבת וחג השבועות, מעידה כי גם הם הבינו שהצו האמור – ששימש בסיס למתן הצו הזמני – חל רק בימי חול. המבקשים טענו כי לא העלו בדעתם כי הבקשה, הצו הזמני או הסכמתם, מתייחסים לתפילות השבת והחגים, וכי לולא טעותם לא הייתה ניתנת הסכמתם להסדר הפשרה ולמתן הצו הזמני.

החלטת בית המשפט המחוזי

11.בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 18.7.2022, שהיא העומדת במוקד הבקשה שלפניי – נדחתה בקשת המבקשים לביטול הצו הזמני, בחלקו או במלואו. בית המשפט המחוזי הפנה לנימוקים שפורטו בהחלטתו מיום 10.8.2021, וביניהם הנימוק לפיו הצדדים לא טענו בשום שלב לתחולה מוגבלת של הצו הזמני רק לימים מסוימים. בית המשפט המחוזי הוסיף כי הסכמת המבקשים למתן הצו הזמני לא ניתנה כלאחר יד, אלא לאחר שנתקיימו שני דיונים וחקירות עדים, לאחר שהועלו הצעות שונות, הן על-ידי בית המשפט והן על-ידי הצדדים, כאשר כל הצדדים מיוצגים, ולאחר שניתנה לצדדים שהות לשקול את הצעת בית המשפט ולנסח את הסכמתם או סירובם כפי הבנתם. בנסיבות אלה, נקבע, לא ניתן לקבל את הטענה שהמבקשים טעו בהבנת ההצעה או בניסוח הסכמתם. מעבר לכך נקבע, כי עיון בפרוטוקול הדיון מוביל למסקנה כי המשיבים לא הבחינו בבקשתם למתן סעד זמני בין ימי חול לבין שבתות וחגים, שכן אחרת לא ניתן להבין מדוע היו מוכנים לוותר על היחס שעמד לטובתם מבחינת כמות המושבים בימי חול, מבלי שיותר להם לשוב ולהתפלל בהיכל גם בשבתות ובחגים. ולבסוף, צוין כי תכליתה של הצעת בית המשפט לכתחילה, הייתה ליצור שוויון בין הצדדים עד להכרעה בהליך הבוררות שמתנהל ביניהם, ולהביאם בפני הבוררים כשהם במעמד שווה מבחינת החזקתם בהיכל. לאור זאת, נקבע כי ביטול חלקי של הצו בהתאם לבקשת המבקשים, יפגע בלב ליבה של תכלית ההצעה.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.

12.לשם שלמות התמונה יצוין, כי ההחלטה הנדונה הכריעה לא רק בבקשת המבקשים לביטול חלקי של הצו הזמני, אלא גם בבקשות נוספות שהגישו המשיבים לפי פקודת ביזיון בית המשפט, שבגדרן נטען להפרות של המבקשים את הצו הזמני בימי חול ובשבתות וחגים. בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשות האמורות בכל הנוגע להפרות בשבתות ובחגים, וחייב את המבקשים בקנסות בגין הפרות אלה – אשר לפי פסיקתה שנחתמה ביום 15.9.2022 – עומדים על סך של 1,860,000 ₪ לשני המבקשים יחדיו (930,000 ₪ לכל אחד). על חלק זה בהחלטה, ועל ההחלטה לאשר את הפסיקתה, הוגש ערעור נפרד לבית משפט זה, אשר עודנו תלוי ועומד (ע"פ 7168/22). בבקשה שלפניי טענו המבקשים, "למען הזהירות", גם לעניין השתת הקנסות ואישור הפסיקתה – ואולם יצוין כבר עתה, כי מקומן של טענות אלה להתברר במסגרת הערעור הפלילי שהוגש, ולא בגדרי הבקשה שלפניי.

13.עוד יצוין, כי עוד קודם למתן ההחלטה מושא הבקשה, ביום 19.9.2021, ניתן פסק דין בהליך העיקרי על-ידי סגנית הנשיא י' שבח, אשר שחרר את הרב צימבליסט מתפקידו כבורר, ומינה את השופט בדימוס דוד חשין כבורר דן יחיד בבוררות ההמשך שבין הצדדים. לאחר שניתן פסק הדין, המשיכו המשיבים להגיש בקשות לפי פקודת ביזיון בית המשפט, בהתייחס לצו הזמני; כאשר המבקשים טענו מצידם כי עם סיום ההליך העיקרי, פקע הצו הזמני, ונדרש להגיש בקשה חדשה למתן סעד זמני מכוח סעיף 16 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968. בהחלטת השופטת ר' ערקובי מיום 17.11.2021, נקבע כי מקום שפסק הדין של סגנית הנשיא י' שבח אישר למעשה את הצו הזמני שניתן, אין לאלץ את המשיבים להגיש בקשה חדשה לסעד זמני, ויש לראות בבקשתם המקורית "משום בקשה בהתאם לסעיף 16 לחוק הבוררות, וזאת במסגרת הבוררות הקיימת שכל שנעשה כעת הוא החלפת הבורר בלבד".

הבקשה לרשות ערעור

14.המבקשים שבים במסגרת הבקשה שלפניי על הטענות שהעלו לפני בית המשפט המחוזי, בבקשתם לביטול חלקי של הצו הזמני. לטענתם, שגה בית המשפט המחוזי כאשר דחה את בקשתם לביטול חלקי או מלא של הצו הזמני. נטען, כי בבקשת המשיבים למתן סעד זמני, ובדיונים שהתקיימו סביב הבקשה, לא הייתה התייחסות לתפילות שבת וחג; וכי התנהלותם של המשיבים לאחר מתן הצו הארעי, מוכיחה כי אף הם סברו שהצו אינו מתייחס לתפילות אלה. כן נטען, כי בית המשפט המחוזי שגה בקביעתו לפיה למשיבים היה יתרון מבחינת כמות המושבים בהיכל בימי החול לפני פרוץ מגפת הקורונה, וכי למעשה ההיפך הוא הנכון, שכן המבקשים הם אלה אשר נהנו מיתרון בכמות המושבים. לפיכך, נטען כי דווקא ביטול חלקי של הצו הזמני בכל הנוגע לשבתות וחגים, וחלוקה שווה בימי חול בלבד – הוא הסעד שמביא לאיזון נכון בין הצדדים.

דיון והכרעה

15.לאחר עיון בבקשה על נספחיה וכן בתיק בית המשפט, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, מן הנימוקים שיפורטו להלן.

16.עסקינן בהחלטה הדוחה בקשה לביטול או לשינוי של סעד זמני שניתן. נקודת המוצא בכל הנוגע למתן סעדים זמניים היא, כי נתון לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב, ועל כן התערבותה של ערכאת הערעור בהחלטות בנושאים אלה, שמורה למקרים חריגים בלבד (ראו, מיני רבים: רע"א 3851/11 נדב נ' לוי, פסקה 4 (7.6.2011); רע"א 1378/23 מלייב נ' סייקל כלכלה מעגלית למכלי משקה בע"מ, פסקה 9 (2.4.2023)). לא מצאתי כי המקרה דנן נכנס בגדרי אותם מקרים חריגים המצדיקים סטייה מהכלל האמור.

17.ענייננו בצו זמני שניתן על יסוד הסכמת הצדדים. במוקד הבקשה שהוגשה לבית המשפט המחוזי עמדה הטענה כי הסכמת המבקשים למתן הצו ניתנה מחמת טעות ולפיכך נשמט הבסיס למתן הצו ודינו להתבטל. הרקע הנורמטיבי לבחינתה של הבקשה האמורה עניינו בביטול החלטה שיפוטית שניתנה על יסוד הסכמת הצדדים. בהקשר זה, הכירה הפסיקה בכך שפסק דין שניתן בהסכמה, ניתן לביטול ככל שנפל פגם בכריתת ההסכם העומד ביסודו. ביטול כזה מתאפשר מכוח דיני החוזים, בשים לב להיבט החוזי של פסק דין כזה (ראו: ע"א 2495/95 בן לולו נ' אטרש, פ"ד נא(1) 557, 589-588 (1997) (להלן: עניין בן לולו)). הדברים יפים גם להחלטה מן הסוג הנדון בענייננו, שאמנם לא מסיימת באופן סופי את ההליך בין הצדדים, אך שורשיה נטועים בפשרה והסכמה של בעלי הדין. עם זאת, בקשה לביטול החלטה או פסק דין מחמת פגם שנפל בהסכמת בעל דין, תיבחן במשנה זהירות ורק טעמים כבדי משקל יצדיקו ביטולה של ההחלטה. הטעם המרכזי לכך נעוץ בתכליתו העיקרית של מוסד הפשרה – ציפייתם של הצדדים כי באמצעות הוויתורים ההדדיים שנעשו בגדר הפשרה, תסתיים המחלוקת ביניהם, אם לא באופן סופי, למצער ביחס לעניין העומד על הפרק. ביטול בדיעבד של החלטה שיפוטית שניתנה בהסכמה, ופתיחת העניין לדיון מחדש – חותרים תחת ציפייה זו, ופוגעים בתמריץ להגיע להסכמות מלכתחילה. בכך, יוצא נפסד האינטרס הציבורי בדבר קידומן ועידודן של פשרות בהליכים משפטיים (ראו: ע"א 11750/05 שמר נ' בנק הפועלים בע"מ, פסקה 9 (15.11.2007) (להלן: עניין שמר); עניין בן לולו, בעמ' 593-590).

18.טעם נוסף שבגינו מכביד בית משפט ידו על בקשות לביטול החלטות שניתנו בהסכמת הצדדים, נעוץ בטיבה של הסכמה המושגת במסגרת הליך שיפוטי. כאשר מדובר בפשרה שאליה הגיעו הצדדים תחת פיקוחו של בית המשפט, ותוך מעורבותו בהליך המשא ומתן – מתחזקת ההנחה כי הצדדים הבינו את תוכנו של ההסכם, וגמרו בדעתם להתקשר בו. בנסיבות אלה, נדרש להציג טעם משמעותי ומשכנע, על מנת שתתקבל טענה לפגם שנפל בהסכמה (ראו: רע"א 4976/00 בית הפסנתר נ' מור, פ"ד נו(1) 577, 586 (2001)). אך מובן כי אין לבטל את תוקפן של פשרות בכל מצב שבו מי מהצדדים סבור, בדיעבד, כי הפשרה לא הייתה כדאית מבחינתו. גישה כזו אינה מתיישבת עם דיני החוזים הכלליים, שלפיהם טעות בכדאיות העיסקה אינה עולה כדי פגם בכריתת החוזה, והיא מערערת את הוודאות והסופיות שהן כאמור מסימניו המובהקים של מוסד הפשרה (עניין שמר, בפסקה 9).

19.בענייננו, הסכמת המבקשים בעניין הצו הזמני, מתייחסת להצעה שהציג בית המשפט המחוזי, לאחר שהתקיימו לפניו שני דיונים בבקשה למתן סעד זמני, במהלכם נחקרו המצהירים מטעם הצדדים, ולאחר שלצדדים ניתנה שהות לשקול את ההצעה ולנסח את עמדתם להצעה כפי שהם רואים לנכון. הסכמתם של המבקשים, כמו גם הבקשה למתן סעד זמני והצו הארעי לפניה – נוסחו כולם בלשון ברורה, שאינה מבחינה בין חלוקה של ההיכל בימי חול לבין חלוקתו בשבתות ובחגים. במצב דברים זה, נדרש טעם משמעותי במיוחד על מנת לשכנע כי למעשה, בניגוד ללשון המפורשת, הסכימו המבקשים לחלוקה רק בימי חול, ולפיכך נפל פגם בהסכמתם המצדיק ביטול חלקי או מלא של הצו הזמני. כאמור, לא נמצאה עילה להתערב במסקנתו של בית המשפט המחוזי ולפיה טעם כזה לא הוצג.

20.אשר לטענת המבקשים כי המשיבים השתהו מספר שבועות בטרם הגיעו להתפלל בהיכל בשבת ובחג, ובטרם הלינו על הדרתם מתפילות אלה – הרי שגם אם הטענה נכונה, אין בה כדי לסייע למבקשים. בסופו של דבר, וגם אם בשיהוי מסוים, הגיעו המשיבים להיכל במועדים האמורים, באופן המעיד כי הבינו את הצו בהתאם ללשונו, אשר אינו מסייג מתחולתו שבתות וחגים. גם בניסיונם של המבקשים להיתלות במפות סידורי הישיבה שצורפו לבקשה למתן סעד זמני, אין ממש. כפי שצוין בהחלטת בית המשפט המחוזי, משנשאלו המשיבים, בדיון שהתקיים ביום 29.6.2021, אם המפות מתייחסות לימי חול, הבהירו כי "הן לא מתייחסות לאותן שתי התפילות בשבת שבהם הם [המבקשים] השתלטו. טרום הקורונה ממש" (עמ' 26, ש' 31-30). כלומר, בניגוד לטענת המבקשים, המשיבים לא ויתרו בהסכמה על תפילות השבת בהיכל, אלא טענתם היא כי הם נדחקו מהמקום על-ידי המבקשים בעל-כורחם, עם פרוץ מגפת הקורונה.

21.כפי שציין בית המשפט המחוזי, וכעולה היטב מתוכנו של הצו הזמני, הגיונו של הצו הוא בחלוקת המקומות בהיכל בין הצדדים באופן שוויוני, עד לבירורה של המחלוקת ביניהם במסגרת הליך הבוררות. שוויון כזה יכול להתקיים רק אם החלוקה השווה חלה, כפי שנוסח הצו הלכה למעשה, בכל ימות השנה. שוויון כזה אינו מתקיים ככל שהחלוקה מתייחסת, כפי טענת המבקשים, רק לימי חול, בעוד שבשבתות ובחגים ההיכל נתון במלואו למבקשים. גרסה זו של הצעת הפשרה, שלא הועלתה על-ידי איש, אף אינה מביאה ל"איזון נכון" בין הצדדים בשים לב למחלוקות ביניהם, מקום שכל צד טוען ליחס של מקומות ישיבה בהיכל, הנוטה לטובתו.

22.מהאמור עולה, כי בצדק דחה בית המשפט המחוזי את טענתם של המבקשים לפיה טעו להבין את ההצעה שלה נתנו הסכמתם. ממילא, בנסיבות העניין לא מצאתי הצדקה לביטול חלקי של הצו הזמני כפי בקשת המבקשים, בגין טעות כזו. בית המשפט המחוזי סבר כי ההצעה שהוצגה לצדדים מאוזנת וראויה לגופה, כאשר הצדדים אישרו זאת בהסכמתם, לאחר שקילה ודיון בנושא. את ניסיונם של המבקשים בשלב זה, "לשפר" מבחינתם את הצו הזמני שניתן – וזאת, על פי קביעת בית המשפט המחוזי, תוך הפרה של הצו – אין לקבל.

23.אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.