רע"א 1378-23 רע"א 1378-23

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת א' נחליאלי חיאט) מיום 3.2.2023 בת"א 10852-01-23, בגדרה נדחתה בקשת המבקש למתן סעד זמני שיחייב את המשיבה 1, סייקל כלכלה מעגלית למכלי משקה בע"מ (להלן: סייקל), לקבל מהמבקש את כל מכלי המשקה שימסור לה, בתנאים שפורטו בבקשתו.

הרקע לבקשה

1.חוק הפיקדון על מכלי משקה, התשנ"ט-1999 (להלן: חוק הפיקדון), מחייב יצרני ויבואני מכלי משקה בישראל לעמוד ביעדי איסוף ומחזור כמותיים של מכלי משקה ריקים, הנגזרים מהיקף המכלים שנמכרו על-ידם. בשנת 2001 הוקם על-ידי יצרניות המשקאות הגדולות תאגיד המחזור אל"ה (להלן: תאגיד אל"ה או אל"ה), תאגיד ללא מטרות רווח, שנועד לסייע ליצרנים וליבואנים לעמוד בחובות האיסוף והמחזור שהוטלו עליהם בחוק הפיקדון. המבקש הוא "אספן מקצועי" של מכלי משקה, הפועל בשוק מזה 18 שנה, בעצמו ובאמצעות קבלני משנה מטעמו. לאורך שנות פעילותו, התנהל המבקש לצורך איסוף המכלים מול תאגיד אל"ה. לטענתו, הוא העביר לאל"ה כמויות של כ-100 מיליון מכלי משקה בשנה, אשר נאספו ממנו על-ידי אל"ה מכ-25 נקודות איסוף שונות. בסוף שנת 2022, הפסיק תאגיד אל"ה את פעילותו.

2.סייקל היא חברה פרטית שהוקמה בחודש מאי 2022. סייקל פועלת אף היא לאיסוף מכלי משקה ולמחזורם, עבור לקוחותיה יצרני ויבואני משקאות, ובכלל זה המשיבה 2, החברה המרכזית לייצור משקאות בע"מ (להלן: החברה המרכזית), המחזיקה במישרין ובעקיפין ב-24.9% ממניותיה. לטענת סייקל, אין לה מעמד סטטוטורי מכוח חוק הפיקדון, והיא אינה חליפתו של תאגיד אל"ה ולא נכנסה בנעליו.

3.לקראת סיום פעילותו של תאגיד אל"ה ותחילת פעילותה של סייקל, התקשרה סייקל בהסכמים עם אספני מכלי משקה "מקצועיים", ובכללם המבקש. ביום 27.12.2022 נחתם בין המבקש לסייקל הסכם לאיסוף מכלי משקה, במסגרתו נקבע, בין היתר, כי סייקל תאסוף מהמבקש כמות של כ-45 מיליון מכלי משקה בשנה, מ-10 נקודות איסוף. לטענת המבקש, הוא חתם על הסכם זה "תחת מחאה", כפי שנכתב בשולי ההסכם, זאת לאחר שביקש להגדיל את מכסת מכלי המשקה שייאספו ממנו וכן את מספר נקודות האיסוף, כפי שהיו לטענתו עת שעבד מול תאגיד אל"ה, וסורב.

4.ביום 4.1.2023, ימים ספורים לאחר חתימת ההסכם, הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי תביעה למתן סעדים הצהרתיים, במסגרתה ביקש לקבוע, בין היתר, כי המשיבות פועלות בניגוד להוראות חוק הפיקדון בכך שהן מסרבות לקבל לידיהן מכלי משקה, ולשלם עבורם את סכום הפיקדון; כי המשיבות הן גופים מונופוליסטים ודו-מהותיים, והן מפרות את חובותיהן ככאלו; וכי ההסכם עליו חתם המבקש עם סייקל הוא חוזה אחיד הכולל תניות מקפחות.

5.לצד תביעתו, הגיש המבקש "בקשה למתן סעדים זמניים", ובה ביקש כי בית המשפט המחוזי יורה למשיבות:

"1. לקבל מהמבקש את כל מכלי המשקה שימסור ל[משיבות] בהתאם להוראות חוק הפיקדון על מכלי משקה, תשנ"ט – 1999 ובהתאם ליכולות האיסוף של המבקש העומדות על כ-110 מיליון מכלי משקה בשנה ולהתאים את יעדי האיסוף בהסכם ההתקשרות עם המבקש בהתאם;

2.להורות ל[משיבות] לאסוף את מכלי המשקה מכלל 25 נקודות האיסוף מהן נאספו מהמבקש מכלי משקה על ידי תאגיד אל"ה [...]"

בבקשתו טען המבקש, בין היתר, כי המשיבות הן גופים מונופוליסטיים ודו- מהותיים וכי חלה עליהן החובה לנהוג בשוויון. לטענת המבקש, המשיבות הפלו אותו לרעה ביחס לאספנים אחרים שאיתם התקשרו, בכך שסירבו לאסוף ממנו את מלוא כמות המכלים בהתאם ליכולת האיסוף שלו. כן טען המבקש, כי ההסכם עליו חתם עם סייקל הוא חוזה אחיד הכולל תניות מקפחות, עליו נאלץ לחתום, כאמור, "תחת מחאה". לטענתו, הסעדים הזמניים המבוקשים הכרחיים על-מנת למנוע פגיעה קשה ובלתי הפיכה בעסקיו.

החלטת בית המשפט המחוזי

6.בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה, בהחלטתו מיום 3.2.2023, לאחר שקיים דיון בבקשה במסגרתו גם נחקרו המצהירים. נקבע כי הטענות שהציג המבקש חסרות בסיס ראייתי ולו לכאורי, וכי סיכויי התובענה בהינתן התשתית העובדתית והמשפטית שהוצגה בשלב זה אינם גבוהים. בית המשפט המחוזי ציין כי הסעד הזמני המבוקש חופף לסעדים העיקריים המבוקשים בתביעה, והדגיש כי בנסיבות אלו הנטייה היא שלא להיעתר לבקשה, וזאת בפרט כשמדובר בצו עשה, המבקש להביא לשינוי המצב הקיים בטרם הוכרעו טענות הצדדים. עוד ציין, כי הסעד הזמני המבוקש משמעותו התערבות בחוזה שנחתם בין הצדדים אך לאחרונה. באשר למאזן הנוחות, מצא בית המשפט המחוזי כי המבקש לא עמד בנטל להראות כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. בהקשר זה נקבע כי הנזק העלול להיגרם למבקש אינו בלתי הפיך, אלא לכל היותר נזק כספי בר פיצוי. מנגד, ציין בית המשפט המחוזי כי מתן הסעד הזמני המבוקש עלול לפגוע באספנים אחרים עמם התקשרה סייקל בהסכמי איסוף. עוד ציין כי החברה המרכזית אינה צד להסכם בין המבקש לסייקל, ולא ברור מהו הסעד המבוקש ממנה.

טענות המבקש בבקשת רשות הערעור

7.על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי. המבקש שב, בעיקרו של דבר, על הטענות שהעלה לפני בית המשפט המחוזי. המבקש טוען כי בית המשפט המחוזי התעלם מטענתו ולפיה חלה על החברה המרכזית חובה, על פי חוק הפיקדון, לאיסוף המכלים ולתשלום סכום הפיקדון, זאת מכוח היותו של המבקש שלוחם של בתי העסק. עוד הוא טוען כי שגה בית המשפט המחוזי משקבע כי מדובר בצו עשה המשנה את המצב הקיים. לשיטתו, הסעד הזמני המבוקש נועד לשמר את המצב שהתקיים במשך 18 שנים, טרם השינוי שבוצע אך לאחרונה. כן נטען, כי הסעד הזמני המבוקש אינו חופף לסעדים העיקריים שהתבקשו בתביעה, ומכל מקום אין בזהות הסעדים כדי להוביל לדחיית הבקשה. נטען כי סיכויי התביעה גבוהים, ולכל הפחות הוכחו עילות התביעה באופן לכאורי. לטענת המבקש, גם מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובתו, מקום שדחיית הבקשה תוביל לקריסת עסקיו. לדבריו, גם אם העסק ישרוד בסופו של דבר, הוא לא יוכל "להוכיח ולכמת את הנזק שנגרם לו כתוצאה מההכרח לבנות את עסקו מחדש", ומשכך אין מדובר בנזק בר פיצוי. ולבסוף טוען המבקש לפגיעה בזכות הטיעון שלו בשל התערבות באי-כוח הצדדים שכנגד בחקירותיו את המצהירים ובשל "קטיעת" סיכומיו על-ידי בית המשפט המחוזי.

דיון והכרעה

8.לאחר עיון בהחלטת בית המשפט המחוזי, בתיק בית המשפט ובבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

9.הלכה מושרשת היא כי לערכאה הדיונית נתון שיקול דעת רחב בכל הנוגע למתן סעדים זמניים, ועל כן התערבות ערכאת הערעור בהחלטות בנושאים אלה תיעשה במשורה ובמקרים חריגים בלבד (ראו: רע"א 3851/11 נדב נ' לוי, פסקה 4 (7.6.2011); רע"א 8387/21 זיו נ' בני, פסקה 8 (21.12.2021); רע"א 5215/22 יהלום נ' כהן, פסקה 15 (18.8.2022)). לא מצאתי כי הבקשה דנן נמנית עם אותם מקרים חריגים המצדיקים סטייה מן הכלל האמור.

10.כידוע, שני השיקולים המרכזיים המנחים את בית המשפט בבואו להכריע בבקשה למתן סעד זמני, הם קיומה של עילת תביעה; ונטיית מאזן הנוחות לטובת מבקש הסעד. בין שני השיקולים מתקיים יחס של 'מקבילית כוחות', כאשר מקובל להעניק לשיקול בדבר מאזן הנוחות מעמד בכורה (ראו למשל: רע"א 4218/19 פנחסוב נ' ב.ס.ד דירות מגורים בע"מ, פסקה 10 (27.6.2019); רע"א 3368/22 אראל אלקטרומכניקה נ' רותם בטיחות בע"מ, פסקה 14 (6.7.2022)). ביחס לבקשה למתן סעד זמני המשנה את המצב הקיים, כדוגמת צו עשה זמני – קבעה הפסיקה כי יש לנקוט משנה זהירות, בשל הפגיעה הפוטנציאלית בזכויות הנתבע הכרוכה לרוב במתן הסעד. סעד כזה יינתן רק במקרים חריגים במיוחד, בהם בית המשפט נוכח שהתערבותו חיונית כדי למנוע תוצאה קשה ביותר, וכי לולא התערבותו ייגרם למבקש הסעד נזק משמעותי שאינו בר פיצוי (ראו: רע"א 2071/21 חצרי אלף בית דוד המלך בע"מ נ' אזורים בניין (1965) בע"מ, פסקה 17 והאסמכתאות הנזכרות שם (13.7.2021)). כך ביתר שאת, במקרים בהם הסעד הזמני המבוקש חופף לסעד העיקרי שהתבקש בתביעה, ולו מפני שאין מקום להכריע בהליך העיקרי במסגרת הליך מקדמי (ראו: רע"א 4091/22 אפרודיטה ייבוא וייצוא בע"מ נ' בנק הפועלים, פסקה 10 (18.7.2022); רע"א 7696/19 ההתאחדות לכדורגל בישראל נ' עירוני מודיעין העמותה העירונית לספורט מודיעין מכבים רעות, פסקה 9 (25.11.2019)).

11.בענייננו, עתר המבקש למתן צווי עשה המשנים את המצב הקיים, במובן זה שהסעד הזמני המבוקש, הלכה למעשה, הוא ליתן למשיבות הוראות שמשמעותן היא שינוי של ההסכם שנחתם בין סייקל למבקש, באופן שתוגדל כמות מכלי המשקה ומספר נקודות האיסוף שקבעו הצדדים בהסכם. הסעד הזמני האמור חופף בעיקרו לסעדים העיקריים המבוקשים בתביעה, ולו מבחינת תוצאתם האופרטיבית של הסעדים ההצהרתיים להם עתר. במצב דברים זה, נדרש כאמור המבקש לעמוד בנטל מוגבר לעניין מאזן הנוחות, במובן זה שעליו להוכיח כי הימנעות ממתן הסעד הזמני תגרום לו לנזק שאינו ניתן לתיקון באמצעים כספיים. בנטל זה לא עמד. טענת המבקש שלפיה אי-מתן הסעד יגרום לקריסת עסקו נטענה בעלמא וללא תימוכין הולמים, ולנוכח העובדה שמדובר בעסק המתנהל מזה 18 שנים, אף לא ברורה טענתו לפיה לא ניתן יהיה לכמת את הנזק, ככל שייגרם. די בכך כדי להוביל לדחיית הבקשה, וזאת אף מבלי להידרש לסיכויי התביעה.

12.באשר לסיכויי התביעה אציין, כי בית המשפט המחוזי הגיע למסקנה כי לא עלה בידי המבקש להצביע בשלב זה על עילת תביעה לכאורית שיש בה כדי להקנות לו את הסעדים הזמניים שנתבקשו. המבקש טוען בבקשתו כי עילת תביעתו מקורה בהוראות חוק הפיקדון המחייבות את החברה המרכזית לאסוף את כלל מכלי המשקה שברשותו ולשלם לו את סכום הפיקדון, זאת מכוח היותו שלוחם של "בתי עסק". טענה זו להיותו שלוח של בתי העסק היא טענה עובדתית שלא הונחה לה תשתית הולמת בתצהירו, ולכאורה אין היא עולה בקנה אחד עם המשא ומתן שניהל עם סייקל ועם ההסכם לאיסוף מכלי המשקה עליו חתם ביום 27.12.2022, ימים ספורים לפני הגשת התביעה, על מכסת מכלי המשקה ונקודות האיסוף שנקבעו בו. הגם שהמבקש חתם על הסכם זה "תחת מחאה", קבע בית המשפט המחוזי כי משמעותה של "מחאה" זו לא התבררה, וכי מכל מקום לא הובאה ולו ראשית ראיה לכך שהמבקש התקשר בהסכם מחמת כפיה שכפה עליו הצד שכנגד, וכי לפי התרשמותו מדובר ב"אי שביעות רצון מתנאי ההסכם". ממצאי עובדה לכאוריים אלה נקבעו על-ידי הערכאה הדיונית על יסוד התרשמותה הבלתי אמצעית מעדויות המצהירים ומן הראיות שבאו לפניה, ולא נמצא טעם להתערב בהם. אוסיף כי למבקש טענות נוספות להפרת חובות החלות על המשיבות מכוח היותן מונופולין, לתניות מקפחות בחוזה אחיד ועוד. טענות אלה מקומן להתברר בהליך העיקרי, ואין בהן כדי להצדיק מתן סעד דחוף בשלב מוקדם זה של ההליך. ולבסוף, באשר לטענותיו הדיוניות של המבקש, לאחר שעיינתי בפרוטוקול הדיון שנערך בבקשה לסעדים זמניים, ובחנתי את היקף הדיון והטיעון, לא מצאתי ממש בטענות אלה.

13.סיכומם של דברים הוא, שלא קם טעם המצדיק התערבות בהחלטת הערכאה הדיונית לדחות את הבקשה לסעדים זמניים.

אשר על כן – הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

בנסיבות העניין ומשלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.