פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
רע"א
10048/08
בפני:
כבוד הרשמת גאולה לוין
המבקש:
עו"ד ארז חבר
נ ג ד
המשיבים:
1. שמעון עוזרי
2. אורלי פיסטול
הוגש הליך
החלטה
1.
בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מתנהל הליך פשיטת רגל בעניינו של המשיב עוזרי שמעון (להלן- החייב ). המבקש, המשמש נאמן לנכסי החייב, הגיש לבית המשפט של פשיטת רגל בקשה למתן הוראות, בה התבקש בית המשפט לקבוע שהסכם הממון אשר נכרת בין החייב לבין המשיבה אינו תקף ולכן מחצית מנכסיה של המשיבה שייכים לקופת פשיטת הרגל. לאחר דיון בבקשה החליט בית המשפט (ביום 18.9.2008) למחוק את הבקשה למתן הוראות. בהחלטה נכתב כי התחוור שמדובר במחלוקת אשר טעונה הכרעות עובדתיות ומשפטיות מורכבות. ניהול ההליך בדרך של "בקשה למתן הוראות" בתיק פשיטת הרגל אינו ראוי, ואף עלול לגרום עיוות דין ופגיעה בזכויות מהותיות של בעלי הדין.
2.
כנגד החלטה זו מופנה ההליך שבכותרת. ההליך הוגש ביום 27.11.2007 תחת הכותרת "כתב ערעור" ובפתיח לו מוכרז כי מוגש בזאת ערעור בזכות. חרף האמור, נפתח ההליך במזכירות בית המשפט כהליך של בקשת רשות ערעור (רע"א). ביום 8.12.2008 הגישה המשיבה בקשה לדחות את הערעור על הסף מחמת איחור בהגשתו. לטענתה, החלטת בית המשפט היא "החלטה אחרת" עליה יש להגיש בקשה לרשות ערעור תוך 30 ימים, ואילו הערעור הוגש בחלוף 46 ימים ממועד קבלת ההחלטה. המשיבה מציינת כי ההחלטה לא סיימה את ההתדיינות אלא רק התוותה את הדרך הנכונה לדון בטענת הנאמן, ולכן אין היא בבחינת "פסק דין".
3.
המבקש טען בתגובה כי כתב הערעור הוגש במועדו, בשים לב לפגרת חג הסוכות שאינה באה במניין הימים להגשת הערעור. המבקש מוסיף וטוען כי החלטת בית המשפט היא "צו בפשיטת רגל", משום שבית המשפט פעל במסגרת סמכותו המיוחדת כבית משפט לענייני פשיטת רגל ומכל מקום, יש לסווג החלטה זו כ"פסק דין" שכן בהחלטתו סיים בית המשפט את מלאכתו בבקשה למתן הוראות והכריע סופית בשאלה בדבר המשך קיום ההליכים בבית המשפט של פשיטת רגל. בהמשך הגיש המבקש הודעה בה ביקש לתקן את השגגה שנפלה במזכירות בית המשפט ולסווג את ההליך כערעור ולא כבקשת רשות ערעור. בתגובה שבה וטענה המשיבה כי החלטת בית המשפט המחוזי היא החלטה פרוצדוראלית מובהקת שיש להגיש בגינה בקשת רשות ערעור.
4.
לאחר עיון בעמדות הצדדים ובחומר המצוי בתיק, באתי לכלל מסקנה כי הדרך להשיג על החלטת בית המשפט המחוזי היא בדרך של ערעור בזכות. כאשר מדובר בהליכי פשיטת רגל, הכללים בעניין ערעור שונים מן הכללים הרגילים הנוהגים בהליכים אזרחיים. בענייני פשיטת רגל, קובע סעיף 182 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980, כי קיימת זכות ערעור על "צו בפשיטת רגל". בפסיקה נקבע כי צו כאמור הינו צו הניתן על ידי בית המשפט "במסגרת הפעלת סמכותו המיוחדת לפי הפקודה כבית משפט לענייני פשיטת רגל" (בש"א 998/92 בן ציון נ' בנק ארץ ישראל בריטניה , פ"ד מו(2), 749; ע"א 93/69 ברנדר נ' מרקו מטרי ובניו , פ"ד כג(2) 127). בגדר "צו בפשיטת רגל" באים צו כינוס, הכרזת פשיטת רגל וצו הפטר וכן החלטות אחרות הניתנות בגדר הליך פשיטת הרגל, כמו החלטה בערעור של נושה נגד החלטת נאמן לדחות תביעת חוב (ראו, רע"א 2281/97
כיאל נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ , פ"ד נא(3) 559). מנגד, על החלטה שאינה "צו בפשיטת רגל" ניתן לערער בהתאם לדיני הערעור הרגילים המבחינים בין "פסק דין" לבין "החלטה אחרת" (ראו, ע"א 7829/04 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' פאן אל-א סחר בינלאומי פ.א. בע"מ (בפירוק) (טרם פורסם, 13.7.2008)).
5.
במקרה דנן, ספק בעיני אם ניתן לראות את החלטת בית המשפט בדבר מחיקת הבקשה למתן הוראות כ"צו בפשיטת רגל". דומה כי בית המשפט לא הפעיל בה את סמכותו המיוחדת כבית משפט לענייני פשיטת רגל. יחד עם זאת,
ההחלטה סיימה סופית את הדיון בעניין תוקפו של הסכם הממון שבין החייב למשיבה במסגרת הליכי פשיטת הרגל. אשר על כן, היא בבחינת "פסק דין", הגם שמדובר ב"פסק דין" בעל אופי דיוני שאינו מכריע בסכסוך גופו. גם על "פסק דין" מסוג זה ניתן להגיש ערעור בזכות ועל כן זהו ההליך הדיוני הנכון גם במקרה זה. נמצא, כי צדק המבקש בהגישו לבית המשפט "כתב ערעור". מזכירות בית המשפט מתבקשת לשנות את סיווג ההליך לע"א.
6.
הקביעה כי הדרך הדיונית להשיג על ההחלטה היא ערעור בזכות מובילה לקביעה כי לא חל איחור בהגשת ההליך. כפי שציין המבקש בתגובתו, שמונת ימי פגרת הסוכות אינם באים במניין הימים שנקבעו בתקנות להגשת ערעור (תקנה 529 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). מכאן שהערעור, שהוגש בחלוף 38 ימים (מבלי לכלול את ימי הפגרה) הוגש בתוך המועד הקבוע בדין.
סיכומו של דבר, סיווגו של ההליך שבכותרת ישונה מבקשת רשות ערעור לערעור אזרחי. המשיבה תשלם למבקש שכר-טרחת עורך-דין בגין בקשה זו בסך 1,000 ₪.
ניתנה היום, ה' בטבת תשס"ט
(1.1.2009).
גאולה לוין
ר ש מ ת