ע"א 10120/16 יצחק וולך נ. עמירון סי.טי.אל מימון והשקעות בע"מ

1.

הורתו של תיק זה בהלוואה שנטל המערער בשנת 1991 מהמשיבה. באותה העת, סכום ההלוואה עמד על סך של כ-2.9 מליון ₪, בצירוף ריבית מצטברת של 4% לחודש שנקבעה בהסכם. המערער פרע את הקרן, אך לא פרע את הריבית ההסכמית שהלכה ונצטברה ובין הצדדים התנהלו הליכים שונים, שאיני רואה לפרטם, ואשר הגיעו גם לפתחו של בית משפט זה (ע"א 3334/12 וולך נ' עמירון סי.טי.אל מימון והשקעות בע"מ (12.6.2014)).

2.

החוב הלך ותפח והגיע לסכומים אסטרונומיים של מעל טריליון ₪ (!!!). משכך, ועל אף פסקי דין חלוטים שניתנו בעניינו, הגיש המערער המרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי במסגרתה ביקש להעמיד את חובו על הסך של 143,000 ₪ בלבד. תביעה זו נדחתה על הסף ועל כך הוגש הערעור דכאן. בדיון שנערך בפני הגיעו הצדדים לפשרה, אשר עוגנה בפסק דין ביום 8.2.2018. על מנת שהקורא יבין את תוכנו של ההסכם, אקדים ואספר כי המערער משכן בשעתו פרטי יודאיקה יקרים לטובת המשיבה, האוחזת בפריטים אלה, וכבר העבירה 25 מהפריטים (מתוך למעלה ממאה שמושכנו) לבית מכירות בארה"ב, כדי להיפרע חלק מהחוב. ואלו הם עיקרי פסק הדין הרלוונטיים לענייננו (הדגשות הוספו – י"ע):

1.

אנו מקבלים המלצת בית המשפט, ולפיה – מבלי שצד מודה או מאשר טענות משנהו לגבי גובה החוב –בנוסף לסכומים שנגבו או שולמו עד עתה על ידי המערער למשיבה, ישלם המערער למשיבה הסך של 22,000,000 (עשרים ושניים מיליון) ₪ (להלן: סכום הפשרה), עד לתאריך 31.12.2018 (להלן: המועד הקובע). במקרה כזה, יושבו למערער כל פריטי היודאיקה שטרם נמכרו נכון למועד חתימת הסכם זה. עד ליום 31.12.2018 לא ינקטו פעולות גבייה כנגד המערער בתנאי שהוא עומד בתנאי הסכם זה.

שולם הסכום הנ"ל במלואו ובמועדו – יהווה הדבר סילוק סופי ומוחלט של כל הטענות והתביעות בין הצדדים [...]

לא שולם הסכום הנ"ל במלואו ובמועדו המערער מסיר ומוותר על כל טענה לגבי המחיר שהושג במכירות העבר של היודאיקה ובגין המחיר שיושג בגין מכירת הפריטים באמצעות בית המכירות "קסטנבאום" (להלן: בית המכירות) והכל בכפוף למנגנון שאושר על ידי רשם ההוצל"פ ובבית המשפט המוסמך.

2.

בהמשך להתחייבות בסעיף 1, מוסכם בזה כלהלן:

א . המערער בעצמו, או באמצעות צד ג' מטעמו, יהא רשאי לפדות את הפריטים תמורת הסך של 22 מיליון ₪ (בכפוף לתוספת מע"מ כמפורט בסעיף 5 להלן), ובמקרה כאמור הפריטים יושבו לו או למי מטעמו. הצדדים יפנו לרשם ההוצל"פ מיד לאחר החתימה על הסכם זה בבקשה למתן צו המורה לבית המכירות לעצור את המכירה (ככל שבית המכירות ידרוש החזר הוצאות או עמלה עקב כך בכפוף להסכמים שנחתמו עמו ואושרו על ידי רשם ההוצל"פ. המערער ישא בכך על חשבונו ואחריותו).

ב .

ככל שהמערער לא יפדה את פריטי היודאיקה במלואם והפריטים יימכרו באמצעות בית המכירות, הרי שכל סכום נטו (לאחר עמלות והוצאות בית המכירות) שיתקבל מעבר ל-22 מיליון ₪, יוחזר למערער...

3.

מובהר בזה כי מסגרת הזמנים היא עד ליום 31.12.2018, ובכפוף לזכות ולאפשרות הפדיון כאמור בסעיף 3א לעיל, המערער מתחייב שלא להפריע או לסכל, בכל דרך שהיא, במישרין או בעקיפין, את מכירת הפריטים על ידי בית המכירות, עד לסילוק מלא וסופי של החוב המוגדל כהגדרתו בסעיף 5 להלן . ...

4.

...ככל ועו"ד ברגר יחווה דעה שיש חיוב במע"מ המערער ישלם למשיבה 2 מיליון ₪ נוספים כהשתתפות בחיוב המע"מ בתוך המועד הקובע יחד עם תשלום סכום הפשרה.

5.

לא שילם המערער הסך של 22 מיליון ₪ עד ליום 31.12.2018 (לרבות המע"מ אם וככל שיחול כאמור בסעיף 4 לעיל), יעמוד החוב על הסך של 33 מיליון ₪ (להלן: הסכום המוגדל), ויראו את תוספת הסכום של 11 מיליון ₪ מעבר לסכום הנקוב בסעיף 1 לעיל, כפיצוי מוסכם ומוערך על ידי הצדדים כשיעור נזקם במועד חתימת הסכם זה, ובהתחשב גם בהיסטוריה של התיק. במקרה כאמור, על הסכום של 33 מיליון ₪ תיווסף ריבית פיגורים של הוצאה לפועל החל מיום חתימת הסכם זה והמשיבה תהיה זכאית לפעול לפי שיקול דעתה לגביית מלוא הסכום המוגדל בתוספת הריבית הנ"ל.

6.

צו עיכוב היציאה מן הארץ שהוצא כנגד המערער – יבוטל בכל תיקי ההוצאה לפועל תוך 10 ימים ויחודש ככל והסכם זה יופר על ידי המערער.

3.

ומכאן – לבקשה שלפניי.

ביום 31.12.2018, שנקבע כמועד הקובע, כלומר כיום האחרון לתשלום הסך של 22 מליון ₪ על ידי המערער, הגיש המערער בקשה למתן ארכה בת 60 יום לקיום פסק הדין. זאת, מן הטעם שבשבוע שקדם למועד הגשת הבקשה הובהל לבית החולים ואושפז כשהוא מורדם ומונשם. נטען כי המערער עשה עד כה מאמצים כבירים ומגוונים כדי לבצע את חלקו בהסכם הפשרה במועד, וממש על סף המהלך להשגת סכום הפשרה, הכריע אותו מצבו הרפואי. בדיון שנערך בפני, הוסבר כי המערער עמד "לסגור" מכירה של ספרי היודאיקה, שנמצאים כיום ברשות בית המכירות, בסכום שיאפשר לו לסלק את החוב.

המשיבה התנגדה למתן הארכה, מהטעם כי הבקשה אינה עומדת באמות המידה שנקבעו בהלכות בית משפט זה. המשיבה צירפה התקן נייד ("דיסק און קי") ובו שיחת טלפון שהתקיימה בין חוקר פרטי למערער ביום 31.12.2018, וממנה עולה כי מצבו הרפואי שפיר והוא אינו מורדם ומונשם כפי שנטען בבקשה ("אבל מה פתאום להטריח לבוא אני יוצא היום או מחר להטריח רב לבוא לבקר אותי זה [...] ממש אבסורד" (דקה 4:00 להקלטה)). עוד נטען כי רק בחודש נובמבר 2018, כתשעה חודשים לאחר חתימת הסכם הפשרה, הגיע אל המשיבה רוכש פוטנציאלי אחד בפניו הוצגו פרטי היודאיקה, אך מאז לא שמעה המשיבה דבר מהמערער. ולא רק זאת, אלא שב-23.12.2018 אף התקבל מייל מב"כ המערער ולפיו למיטב הבנתו המערער יצליח לשלם במועד "ועל מנת שלא להיתקל במהמורות טכניות" הוא מבקש לדעת לאן יש להעביר את הכסף. והנה, כעבור ארבעה ימים בלבד נתבקשה המשיבה ליתן ארכה עקב מצבו הרפואי של המערער. עוד נטען, כי ברשות המערער ספרים וכתבי יד עתיקים רבים נוספים שיכול היה למכרם זה מכבר על מנת לשלם במועד את הסכום של 22 מליון ₪.

בתשובה לתגובת המשיבה, טען המערער כי מצבו הרפואי דינמי ומשתנה מיום ליום, ומכל מקום, הארכה המתבקשת היא 60 יום החל מסיום ההליך הרפואי שהוא מתעתד לעבור. לתגובה מיום 22.1.2019 צורפו מסמכים רפואיים, מהם עולה כי המערער אמור לעבור פרוצדורה רפואית ביום הגשת התגובה, שלאחריה תידרש מנוחה של כחודשיים-שלושה. נטען כי המערער ניסה לאורך השנה לשלם את סכום הפשרה במועד, וכי הצליח להשיג רוכש שירכוש את המשכונות בסכום הפשרה בקירוב "ויחד עם התגייסות אנשים טובי לב למענו, יכול היה לשלם את סכום הפשרה. למרבה הצער אשפוזו של המערער ומצבו הרפואי טרפו את הקלפים". עוד נטען כי רק ביום 24.12.2018 נודע למערער כי על פי חוות דעתו של עו"ד ברגר, חל חיוב במע"מ, מה שעל פי הסכם הפשרה, מגדיל את הסכום לפרעון ב-2 מליון ₪.

במהלך הדיון שהתקיים בפניי, חזרו הצדדים על טיעוניהם. המערער טען כי בית המכירות מחזיק ב-25 הפריטים היקרים ביותר, ויש חשש של ממש כי ימכור אותם במחירים נמוכים בהרבה מאלה שביכולתו של המערער להשיג.

4.

לבית המשפט סמכות טבועה להאריך מועד שנקבע בפסק דין הנותן תוקף להסכם פשרה. ברם "נוכח החשיבות המיוחסת לחופש ההתקשרות של בעלי הדין סמכות זו שמורה למקרים נדירים בהם הנסיבות שהובילו לשיהוי בפירעון החוב לא היו בשליטתו של החייב וכאשר הצדק והיושר מצדיקים זאת" (ראו: רע"א 6859/16 עיריית פתח תקוה נ' ל.י.ד בניה והשקעות בע"מ , בפסקה 10

(23.11.2016) (להלן: עניין עיריית פתח תקווה );

רע"א 1233/91 ג'רבי נ' בן דוד , פ"ד מה(5) 661 (1991); ע"א 230/87 שקולניק נ' זכאי , פ"ד מו(3) 279 (1992); ד"נ 22/73 בן שחר נ' מחלב , פ"ד כח(2) 89 (1974) (להלן: עניין מחלב )).

לשינוי פתאומי במצבו הרפואי של החייב יכול להיות משקל במכלול השיקולים להם נדרש בית המשפט בדונו בבקשה למתן ארכה לקיום פסק דין מוסכם (ראו האסמכתאות לעיל, ובפרט עניין מחלב ). מהמסמכים הרפואיים שצורפו עולה כי מצבו הרפואי של המערער אכן התדרדר ביום 24.12.2018. אולם, המערער נטל על עצמו סיכון בכך שהמתין כמעט עד ל"דקה ה-90" ולא הוכיח כי לא היה זה בשליטתו לקיים את הסכם הפשרה במהלך כל התקופה שעמדה לרשותו (והשוו לעניין עיריית

פתח תקווה , בפסקה 10). כפי שציינה המשיבה, המבקש לא יצא במהלך השנה לחו"ל, מה שמצביע על כך שלא עשה מאמצים של ממש לאתר רוכש פוטנציאלי לפריטי היודאיקה היקרים.

לכך יש להוסיף, כי המערער הלין על הסכום הגבוה שנדרש לשלם לבית המכירות (187,000$) על פי הסכם הפשרה, עקב ביטול המכירה שהייתה אמורה להתקיים בחודש מרץ 2018. היעתרות לבקשתו הנוכחית משמעה ביטול נוסף של המכירה הפומבית שאמורה להתקיים ביום 28.3.2019, על כל ההוצאות הנוספות הכרוכות בכך, אשר עלולות שוב להגיע לסכומים גבוהים ביותר.

ולבסוף, גם כעת, אופף ערפל את בקשתו של המערער, שביקש כי מניין ה-60 יום יחל מיום סיום הטיפול הרפואי. דהיינו, המערער עותר לארכה שאינה מתוחמת בזמן, ולמצער, הארכה המתבקשת כעת היא פתח לארכות נוספות. גם לשיטתו של המערער, הוא נזקק לעזרתם של "אנשים טובים" על מנת לגייס את הסכום הדרוש, שגם כעת, לא נמצא תחת ידיו, על אף שמהודעת המייל שנשלחה ביום 23.12.2018, יום אחד לפני אשפוזו, ניתן היה להבין כי הכסף עומד להגיע ממש בקרוב. המערער יכול היה לסלק גם חלק משמעותי מחובו, אילו היה מסכים כי המכירה תבוצע במהלך השנה באמצעות בית המכירות, והטענה כי הסכומים שיושגו במכירה הפומבית יהיו נמוכים בהרבה היא בבחינת השערה גרידא (הגם שאני נכון להניח כי המדובר בהשערה מושכלת מאחר שתורתו-אומנתו של המערער בפריטי יודאיקה מעין אלה).

5.

הנה כי כן, מול המצב הרפואי הנטען עומדים שיקולים שונים המושכים את ההחלטה לכיוונים מנוגדים. על רקע שיקולים אלה, מצאתי להיעתר לבקשה באופן חלקי בלבד, תוך הבחנה בין המישור הכספי למישור הביצועי. אסביר.

אני דוחה את הבקשה ככל שהיא מתייחסת להליכי המכירה, כך שהמשיבה רשאית להמשיך בהליכי המכירה באמצעות בית המכירות. עם זאת, אני נעתר לבקשה בהיבט זה שבשלב זה לא יופעל עדיין מנגנון הפיצוי המוסכם הקבוע בהסכם. לאחר שתתבצע המכירה ויתברר הסכום בו נמכרו הפריטים, יינתן למבקש פרק זמן של 90 יום נוספים להשלים את הסכום ל-22 מליון ₪

כהשתתפות בגין רכיב המע"מ, ולא יאוחר מיום 1.7.2019. לא עלה בידי המבקש לעשות כן - תעמוד על כנה הוראת הפיצוי המוסכם כקבוע בפסקה 5 לפסק הדין.

בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.