ע"א 10242/08 רבקה מוצפי נ. רחל קבלי

1.

זוהי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בו חוייבו המבקשות לשלם למשיבה סך של 520,000 ש"ח בתוספת הוצאות בסכום של 50,000 ש"ח ומע"מ, וזאת - עד להכרעה בערעור שהגישו המבקשות על פסק הדין.

2.

המשיבה, גב' רחל קבלי, עסקה בהוראה במשך כ-35 שנים, לימדה והגישה תלמידים רבים לבחינות הבגרות בספרות, בלשון ובחיבור, וחיברה ספרים להוראת לשון. המבקשות 1 ו-2, גב' רבקה מוצפי וגב' מיכל שחר, הוציאו גם הן לאור כעשרים ספרי לימוד בהבנה ובהבעה. המבקשת 3, רכס הוצאה לאור פרוייקטים חינוכיים בע"מ (להלן - רכס ) , היא חברת ההוצאה לאור אשר הוציאה ושיווקה את ספרי המבקשות 1 ו-2 ואת ספרי המשיבה, והיא אף בעלת מחצית זכויות היוצרים בספרים אלה (סעיף 4 לתצהיר רכס, המצורף לבקשה).

3.

המשיבה הגישה שתי תביעות נגד המבקשות, האחת לבית משפט השלום בהרצליה, והשניה לבית המשפט המחוזי בתל אביב. הדיון בשתי התביעות אוחד להליך אחד, אשר התנהל בבית המשפט המחוזי בתל אביב. בתביעותיה טענה המשיבה כי, בשני ספרים שכתבו המבקשות 1 ו-2 - "מילים לכל עט" ו"המילה האחרונה", הופרו זכויות היוצרים שלה בשבעה מספריה, בהעתקת דרך ההגשה הייחודית של חומר הלימוד, בעריכת התרגילים ובצורת דירוג החומר וריכוזו. להגנתן טענו המבקשות, כי דרך הלימוד המופיעה בספרי המשיבה נעדרת חדשנות ומקוריות.

4.

בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופטת ד' פלפל) קיבל את תביעת המשיבה בחלקה , וקבע כי זכויות היוצרים של המשיבה הופרו לגבי שישה מספריה, וכי רכס פרסמה את ספרי המבקשות 1 ו-2, בלא לבדוק קיומה של אפשרות להפרת זכויות יוצרים בהם. בגין ההפרות נפסק למשיבה פיצוי סטטוטורי בסך של 20,000 ש"ח על כל אחד מששת הספרים, תוך הפחתת סכום של 10,000 ש"ח כביטוי לחלקה של רכס בזכויות היוצרים באחד מן ספרים, סך הכל - 110,000 ש"ח. עוד פסק בית המשפט למשיבה פיצוי בגין פגיעה בזכות המוסרית, גם הוא בסך של 110,000 ש"ח, על-פי החישוב האמור. בגין הגזל ועוגמת הנפש פסק בית המשפט למשיבה סכום נוסף של 300,000 ש"ח. כמו כן, חייב בית המשפט את המבקשות לשאת בהוצאות המשיבה בסכום של 50,000 ש"ח ומע"מ. כל הסכומים, כך נקבע, יישאו ריבית והצמדה כדין. בנוסף, נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת המשיבה ליתן צו מניעה קבוע, צו עשה וצווי איסוף ומסירה ביחס לשני ספריהם של המבקשות 1 ו-2 (ראו החלטת בית המשפט בבקשה לתיקון טעות סופר, בש"א 19849/08, מיום 14.1.09, נספח ז' לבקשה).

5.

ביום 11.11.08 הגישו המבקשות לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, עד להכרעה בערעור שהגישו על פסק הדין לבית משפט זה. יצוין, כי המשיבה הגישה אף היא ערעור שכנגד על פסק הדין.

6.

בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. נקבע, כי המבקשות לא הרימו את הנטל המוטל עליהן להראות מדוע, לטענתן, לא יוכלו לקבל השבה של סכומים שישלמו למשיבה על-פי פסק הדין במקרה שערעורן יתקבל, ועל כן, נקבע כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לביצוע פסק הדין לטובת המשיבה בלא להמתין לתוצאות הערעור. עוד נקבע, כי מצבן הכלכלי של המבקשות עצמן איננו מהווה שיקול בבחינת בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין בו הוטל עליהן חיוב כספי.

7.

מכאן הבקשה שלפני, לעכב את ביצועו של פסק הדין דלמטה עד להכרעה בערעורים בבית משפט זה.

8.

לטענת המבקשות, סיכויי הצלחת ערעורן גבוהים, מאחר שבית המשפט קמא טעה טעות ברורה בחישוב הפיצויים הסטטוטוריים, וקבע פיצוי כפול על אותה הפרה. כך למשל טוענות הן, כי יש להכפיל את סכום הפיצוי הסטטוטורי במספר הספרים של המבקשות 1 ו-2 שבהם בוצעה ההפרה, דהיינו - שניים, ולא בשישה, שהוא מספר ספריה של המשיבה שהזכויות בהם הופרו. עוד נטען, כי השתת פיצוי בגין הפגיעה בזכות המוסרית, בנוסף לפסיקת סכום נוסף בשל עוגמת נפש, מהווה גם היא כפל פיצוי על אותו נזק. מוסיפות המבקשות וטוענות, כי בכל אחד משישה ספריה של המשיבה, הבעלות בזכויות משותפת גם לרכס, ועל כן היה מקום להפחית מחצית מסכום הפיצוי שנפסק מכל אחד מששת הספרים, ולא רק מאחד מהם.

9.

לענין מאזן הנוחות טוענות המבקשות , כי אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין, והוא יבוצע לפני תום הדיון בערעור, ייגרם למבקשות 1 ו-2 נזק כלכלי שאין לו תקנה. סכום הפיצויים, העומד על סך של למעלה מחצי מיליון ש"ח, ייאלץ אותן למכור את מירב נכסיהן, לרבות דירת המגורים. המבקשת 1, נטען, היא פנסיונרית שחיה מכספי חסכונות. בעלה חולה במחלה קשה, והיא סועדת אותו. אם תחויב בתשלום הסכום שנפסק לחובתה בפסק הדין, היא תיאלץ למכור את כל רכושה, ובכללו - הבית בו גרים היא ובעלה החולה. המבקשת 2, פנסיונרית אף היא ומתפרנסת מכספי חסכונות, תיאלץ למכור חלק ניכר מרכושה כדי לשלם את הפיצויים. לטענת השתיים, אף שגם על רכס הוטל לשאת עמן יחד ולחוד בתשלום הפיצוי, על-פי הסכם התקשרות בין רכס לבין המבקשות 1 ו-2, רכס פטורה מאחריות במקרים כגון זה, בו הואשמו בהפרת זכויות יוצרים. על כן, המבקשות 1 ו-2 הן שיצטרכו לשאת בנטל הפיצויים כולו. המבקשות 1 ו-2 מוסיפות, כי קיים חשש ממשי שהמשיבה, אם תפסיד בערעור, לא תוכל להשיב להן את כספן. לטענתן, המשיבה היא אישה בגיל העמידה, המשתקמת ממחלה קשה שבעטייה לא עבדה במשך תקופה, והיא אינה אמורה לקבל בעתיד תמלוגים בגין ספריה. החשש הוא, על-פי הטענה, כי בתום הליך הערעור, שיש להניח כי יימשך מספר שנים, לא ייוותר בידי המשיבה הסכום הנדרש כדי להשיבו למבקשות, באם יזכו בערעורן.

10.

המשיבה מתנגדת לעיכוב ביצועו של פסק הדין. לטענתה, סיכויי הערעור נמוכים, שכן ערכאת הערעור איננה נוטה להתערב בשיקול דעת הערכאה הדיונית בנוגע לשיעור פיצויים. עוד נטען, כי המבקשות לא תמכו, באופן כלשהו, בטענתן בדבר קשיים כלכליים כלשהם שהמשיבה נמצאת בהם או היתה נתונה בהם אי-פעם. המשיבה מעידה על עצמה, כי התנהלותה הכספית היא ללא רבב, וכי היא בעלים במשותף של נכס מקרקעין יקר ערך. בתצהיר מטעמה היא מציינת כי מצבה הכלכלי איתן, ואין כל חשש שלא תעמוד בחיוב שיוטל עליה, אם ערעור המבקשות יתקבל (סעיף 6 לתצהיר המצורף לתגובתה; כן ראו סעיפים 19 ו-26 לתצהיר). לעומת זאת, כך נטען, המבקשות 1 ו-2 לא הצליחו לשכנע מדוע על בית המשפט להתחשב דווקא בהן, בגילן, ובמצבן הבריאותי, ולא במשיבה אשר סבלה נזקים עצומים בשל מעשיהן. לגבי שתי מבקשות אלה, אין כל הצהרה לגבי היקף רכושן, היקף חסכונותיהם, ומצבם הכלכלי של בני משפחותיהן. אשר לרכס, להבדיל מהמבקשות 1 ו-2, רכס לא העלתה בתצהירה עילה כלשהי הנוגעת למצבה הכלכלי, העשויה להצדיק את עיכוב ביצוע פסק הדין. עוד מוסיפה המשיבה, כי הטענה לפיה רכס פטורה מהשתתפות בתשלום הפיצויים למשיבה עומדת בניגוד לפסק דינו של בית המשפט קמא, אשר קבע חבות אישית, ביחד ולחוד, לכל אחת מן המבקשות. כנטען, טענה זו בדבר הסכם שיפוי שקיומו לא הוכח, מועלית כאן לראשונה, ולא נזכרה כלל בכתב ההגנה.

11.

לאחר בחינת טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל בחלקה.

12.

הכלל לענין עיכוב ביצועו של פסק דין קבוע בתקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984, המורה, כי הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים. עיכוב ביצועו של פסק דין יינתן בהתקיים שני תנאים; על מבקש העיכוב להראות, כי סיכויי הערעור גבוהים, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, דהיינו, כי ביצועו של פסק הדין בטרם יוכרע הערעור יקשה מאוד על השבת המצב לקדמותו, ועלול לגרום למבקש העיכוב לנזק בלתי הפיך, אם הערעור יתקבל (ע"א 3597/08 רבינוביץ נ' בנימין (לא פורסם, 21.8.08); ע"א 2841/07 מינהל מקרקעי ישראל נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה תל אביב-יפו (לא פורסם, 25.8.08) (להלן - ענין מינהל מקרקעי ישראל );

ע"א 5865/08 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' מסס (לא פורסם, 30.11.08)). אכן, כאשר מבוקש עיכוב ביצועו של פסק דין המטיל חיוב כספי, הנטייה היא שלא לעכב את ביצועו ( ע"א 9721/07 איסכור שירותי גילוון בע"מ נ' גוזלן (לא פורסם, 10.1.08); ע"א 4520/07 גרינבאום נ' רול (לא פורסם, 16.7.07)) . הטעם העיקרי העומד מאחורי כלל זה נועד לתת לזוכה בפסק דין את פירות זכייתו בלא שיהוי. כן ההנחה היא כי בדרך כלל בצוע פסק דין כספי אינו כרוך בקושי של החזרת המצב לקדמותו אם הערעור מתקבל ( ע"א 7398/08 אמקור בע"מ נ' עזבון המנוח מיכאל ליכטברון בע"מ (לא פורסם, 3.12.08); ע"א 11038/08

מטר נ' פקיד שומה עכו (טרם פורסם, 19.1.09)). עם זאת, תתכנה נסיבות מיוחדות, בהן יינתן משקל לסיכויי הערעור וכן לגורמים שונים הקשורים במאזן הנוחות בין הצדדים בתקופת הביניים שעד להכרעה בערעור. על נסיבות חריגות אלה נמנה, למשל, מקרה בו ייאלץ החייב למכור את דירת מגוריו כדי לעמוד בתשלום החיוב על-פי פסק הדין ( ע"א 6647/98 גנן נ' פקיד שומה תל אביב , פד"י נג(1) 187 (1999); ענין מינהל מקרקעי ישראל , שם).

13.

בענייננו, לענין סיכויי הערעור של המבקשות, ומבלי לנקוט עמדה באשר לסיכויים אלה לגופם, ייאמר כי חלק ניכר מסכום הפיצויים שהושת על המבקשות בפסק הדין קמא נקבע כאומדן לנזקיה הבלתי ממוניים של המשיבה. מטבעו של פיצוי כזה, הנקבע על-פי שיקול דעת שיפוטי בבחינת אומדנא דדיינא, כי הוא נתון לבחינה והערכה מחודשת של ערכאת הערעור.

14.

אשר למאזן הנוחות בין הצדדים, טוענות המבקשות 1 ו-2, וכך אף מצוין בתצהיריהן, כי בהיותן פנסיונריות המתקיימות מכספי חסכונות, חיובן בתשלום הפיצויים למשיבה, יגרור תוצאה קשה ובלתי הפיכה, של אילוצן למכור את נכסיהן, ובכלל זה את דירת המגורים (תצהיר המבקשת 1, סעיף 8; תצהיר המבקשת 2, סעיף 8). מאידך, מציינת המשיבה, ואף זאת מעוגן בתצהיר מטעמה, כי היא סבלה נזקים רבים במסגרת הפרשה הנדונה כאן, וכי היא לא תתקשה להשיב את כספי הפיצויים שישולמו לה בשלב זה של ההליך אם בסופו של יום הערעור יתקבל.

15.

מאחר שאין לומר כי ערעורן של המבקשות הינו חסר כל סיכוי, ובהתחשב במאזן הנוחות בין הצדדים, הבנוי על הערכת צרכיהם ויכולותיהם הכלכליות ההדדיות, נראה לי כי יש מקום להורות על עיכוב תשלום מחצית מסכום פסק הדין הכולל שנפסק לטובת המשיבה בפסק הדין קמא, וזאת עד למתן הכרעה בערעורים ובכפוף לתוצאותיהם. מחציתו השניה של סכום פסק הדין תשולם על-ידי המבקשות למשיבה לא יאוחר מיום 5.3.09.

אין בהחלטה זו כדי לגרוע מיתר הסעדים שניתנו לטובת המשיבה בפסק הדין, והם יעמדו בעינם.

בנסיבות הענין, אין צו להוצאות בבקשה.