ע"א 11038/08 עומר מטר נ. פקיד שומה עכו

השופט א' גרוניס:

1.

המערער ביקש לקזז מהכנסתו בגין משכורת כראש מועצה מקומית בשנת המס 2000 הפסד שוטף מעסק. המשיב סרב להתיר הקיזוז ועל כך הוגש ערעור על ידי המערער לבית המשפט המחוזי בחיפה. בית המשפט (כבוד סגן הנשיאה ש' וסרקרוג) דחה את הערעור. על כך קובל המערער בפנינו.

2.

המערער כיהן כראש המועצה המקומית נחף משנת 1999 וכולל בשנת המס הרלוונטית. עד לבחירתו לראשות המועצה ניהל המערער עסק של עבודות בנייה. בשנת המס 2000 נשא העסק הפסד. בדו"ח השנתי למס הכנסה שהוגש על ידי המערער לאותה שנה הוא קיזז את ההפסד מן המשכורת שקיבל בתפקידו כראש מועצה. התוצאה הייתה שלמערער לא נותרה הכנסה חייבת בשנת המס 2000. על פי גישתו של המשיב, רישומו של המערער כבעל העסק נותר כרישום פורמלי ועל כן סרב המשיב להכיר בקיזוז.

3.

ראשית נציין, כי הסוגיה שעמדה בפני בית משפט קמא הייתה עובדתית בעיקרה. כידוע, אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאי עובדה שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית. דעתנו היא כי גם בחינה לגופה של פסק דינו של בית המשפט המחוזי מובילה למסקנה כי צדק הוא בדחותו את הערעור שהונח בפניו על ידי המערער. מן ההודעה שמסר המערער בפני גורמי חקירה במס ערך מוסף עולה כי המערער העביר את ניהול העסק לידי בנו וכן לידיו של מהנדס מסוים שהועסק בעסק. זאת ועוד, בהצהרה שנחתמה על ידי המערער בחודש יוני 2000 לפי חוק ראש הרשות המקומית וסגניו (הצהרת הון), התשנ"ד-1993, מסר המערער כי לפני הבחרו הוא היה הבעלים של העסק. אכן, השאלה המסוימת הכתובה בטופס מתייחסת למצב לפני הבחירה כראש הראשות המקומית. עם זאת, בטופס הרלוונטי קיים חלק נוסף שהמערער יכול היה למלאו ובו ניתן היה להוסיף כי המערער המשיך לנהל את העסק לאחר בחירתו, אך הוא לא עשה כן. נעיר, כי בשנת 2001 תוקן חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם), תשל"ה-1975, באופן שנקבע בחוק במפורש, בסעיף 15ב, כי ראש רשות (וכן סגנו הזכאי לשכר ולתנאי שירות) "לא יעסוק בכל עסק או בכל עיסוק נוסף, למעט עיסוק כאמור בהתנדבות ובלא תמורה". אמנם, ההוראה אינה חלה בענייננו לאור מועד תיקונו של החוק. אולם, כפי שציין בית משפט קמא בפסק דינו, האיסור על ניגוד עניינים היה קיים בדין עוד לפני התיקון הנזכר.

4.

נוסיף, כי אילו הוכח שרשויות המס פעלו נגד המערער במישור הפלילי, על דרך הגשת כתב אישום בו היה נטען כי המערער הוא האחראי לעסק ומנהלו, אפשר שמנועים היו מלטעון כי אין הוא זכאי לקזז את ההפסד. מכל מקום, לא נטען בפנינו שכך קרה.

5.

הערעור נדחה. המערער יישא בשכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ש"ח.