ע"א 10292/01 סופרזול קינן את ביזמן בע"מ נ. ירמיהו עיני חברה לבנין בע"מ

בפניי בקשה לביטול החלטת כב' הרשם ב' אוקון מיום 23.4.02, בדבר דחיית בקשת הרשות לערער באין הפקדת ערבון מצד המבקשים.

1.מן התיק עולות העובדות הבאות. בקשת הרשות לערער הוגשה ביום 27.12.01. ביום 1.1.02 קיבל בא כוח המבקשים הודעה על קביעת ערבון בסך 20,000 ש"ח, אותו היה על מרשיו להפקיד תוך 30 ימים. הערבון לא הופקד במועד. ביום 24.2.02 נשלחה למבקשים הודעה על רישום ההליך לדחייה באין הפקדת ערבון. בהמשך לכך, ביקשו המבקשים ביום 6.3.02 הארכת המועד להפקדת ערבון, וכן המרת החובה להפקיד ערבון בהפקדה של ערבות צד ג'. ביום 14.3.02 דחה כב' הרשם אוקון את הבקשה, וקבע כי הערבון יופקד תוך 21 ימים. משלא הופקד הערבון במועד האמור, ניתנה ההחלטה על דחיית בקשת הרשות לערער.

2.הבקשה שבפניי הוגשה ביום 29.4.02, יום אחרי שקיבלו המבקשים את ההחלטה על דחיית ההליך באין הפקדת ערבון. לטענת המבקשים, לא הגיעה החלטת כב' הרשם אוקון לידיעת בא כוחם, ובשל כך לא פעלו בהמשך לאותה החלטה, וכך קרה שבקשת הרשות לערער נדחתה. אין המבקשים כופרים בכך, שהחלטת כב' הרשם אוקון הומצאה לידיהם כדין. ברם, לטענתם נמסרה ההחלטה למזכירה במשרד בא כוחם, אך לא נמסרה, בשל תקלה שטיבה לא הוברר, לידי בא הכוח עצמו, ובשל כך לא פעלו בהתאם לה. במצב זה, מבקשים המבקשים את ביטול ההחלטה מיום 23.4.02. המבקשים מתחייבים, אם בקשתם לביטול ההחלטה מיום 23.4.02 תתקבל, להפקיד את הערבון תוך 10 ימים מקבלת החלטה בעניין.

3.ההחלטה מיום 23.4.02 ניתנה כדין. על כך אין כל מחלוקת. אין, אפוא, כל עילה לביטולה מחמת חובת הצדק. עם זאת, בנסיבות המתוארות על ידי המבקשים ניתן לראות בה החלטה דומה במהותה להחלטה שניתנה במעמד צד אחד, במובן תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, במובן זה שההחלטה ניתנה בלא שבפני כב' הרשם אוקון היתה תגובת המבקשים להחלטה מיום 14.3.02 (השוו רע"א 442/89 עלאלדין נ' מדינת ישראל , פ"ד מג(3) 824). ניתן להחיל, אפוא, בשינויים המחוייבים, את המבחנים המשמשים במסגרת תקנה 201 גם במקרה שבפניי.

המבחנים העיקריים החלים במצב זה הם שניים: ראשית, נבחנת הסיבה למחדלו של המבקש, ואשר גרם למתן ההחלטה באין עמדתנו. שנית, נבחנים סיכויי ההצלחה של המבקש (ראו גורן,

סוגיות בסדר דין אזרחי , מהדורה ששית, תל אביב תשס"א - 2001, בעמוד 277). העיקר הוא בחלק השני של המבחן, הנוגע לסיכויי ההצלחה.

4.(א) אשר לסיבה למחדל, הרי שהאשם במצב שנוצר בתיק הוא במבקשים בלבד, ועל כך אין חולק. לכך מצטרפת העובדה שגם לכתחילה לא הגיבו המבקשים להודעה על הפקדת ערבון אלא לאחר שנשלחה להם הודעה בדבר רישום ההליך לדחייה. ההתנהגות המתוארת של המבקשים אינה תואמת את המצופה מבעל דין הנוקט בשקידה סבירה בניהול ענייניו. היא גרמה להטרחת בית המשפט, ובעל הדין שכנגד, בהליכים מיותרים, ואף הביאה לכך שבחלוף חודשים מאז הוגשה בקשת הרשות לערער, טרם הגיעה זו לבירור לגופם של דברים. עם זאת, לא הייתי רואה בהתנהגות המבקשים משום זלזול בבית המשפט או בבעל הדין שכנגד, המצדיק כשלעצמו דחיית בקשה מן הסוג שבפניי, ושלילת יומם של המבקשים בבית המשפט. נראה לי כי המקרה שבפניי הוא גבולי מבחינה זו, וכי ניתן לתת ביטוי מספיק למחדלי המבקשים באמצעות פסיקת הוצאות הולמות.

בהקשר זה נתתי משקל גם לכך, שהמבקשים פעלו ללא דיחוי, הן בעקבות קבלת ההודעה על רישום ההליך לדחייה, והן בעקבות קבלת ההחלטה על דחייתו. אף כי חובתו של בעל דין היא לפעול כהלכה בלא הודעות או החלטות כאמור, יש בדרך פעולה זו של המבקשים להעיד על כך שיש להם עניין אמיתי בהליך, וכי משגים בתום לב הם שגרמו לתקלות בנסיבות העניין. זאת ועוד, יש בדרך פעולה זו גם כדי ללמד שהמבקשים לא זנחו את ההליך, וכי תכליתו של המכשיר של דחיית ההליך באין הפקדת ערבון, אינה מתקיימת במקרה זה (ראו ע"א 2237/01

עראידה נ' המועצה להסדר הימורים בספורט,

פ"ד נו(1) 869).

(ב) השאלה העיקרית, אפוא, נוגעת לסיכויי ההצלחה. אמת המידה המקובלת בהקשר זה נוגעת לקיומה של טענות ממשיות, הראויות לבירור. עיון בבקשת הרשות לערער מעלה, כי יתכן שבפי המבקשים טענות כאלה, אשר עשויות לבסס מתן רשות לערער בהליך שבכותרת. הדברים אמורים בנושא פירושה של חובת המבקשים לבטח את הנכס, וחלותה של חובה זו על נזקי ההצפה בהם מדובר. בשאלה זו, נחלקו הערכאות, כמו גם שופטי הערכאה קודמת בינם לבין עצמם. אף כי המדובר בשאלה אשר יש בה היבט עובדתי קונקרטי, דומה כי היא עשויה לעורר אף שאלות עקרוניות יותר. מבחינה זו לא הייתי קובע, בשלב זה, כי טענות המבקשים הינן טענות סרק, אשר אין כל טעם לאפשר את הבאתן בפניי בית המשפט.

במצב זה, אני סבור כי יש להעתר לבקשה שבפניי. בסופם של דברים, נראה לי כי בנסיבות העניין, הותרת התוצאה של דחיית ההליך בשל אי הפקדת ערבון במועד, וחסימת דרכם של המבקשים להבאת עניינם לבירור לגופו בבית המשפט, תהא בלתי מידתית ביחס למחדל בו מדובר. בהקשר זה נתתי משקל גם לכך, שההחלטה על דחיית ההליך לא הייתה פרי יוזמה של המשיבים, אשר גם לא פנו בבקשה לדחות את ההליך עת איחרו המבקשים לראשונה בהפקדת הערבון. עובדה זו מצטרפת לכך, שהאינטרס של המשיבים בדחיית ההליך באין הפקדת ערבון (להבדיל מעצם הפקדתו לצורך הבטחת הוצאותיהם), הוא מעצם טיבו אינטרס חלש, אשר אינו עומד כנגד זכותו של בעל דין להביא את עניינו לבירור ענייני (ראו החלטת כב' המשנה לנשיא בבש"א 3780/98

רוזן נ' כפר הרי"ף

פ"ד נב(3) 625; לשיקול זה, בקבלת בקשה לביטול החלטה על דחיית הליך באין הפקדת ערבון, ראו גם עניין עראידה הנ"ל).

אכן, המקרה שבפניי שונה מסוג המקרים שנדון בעניין רוזן, במובן זה שבקשת הרשות לערער אינה תלויה ועומדת עוד, והיא נדחתה לאחר שערבון לא הופקד. מבחינה זו, מאזן האינטרסים בין הצדדים שונה, הואיל והמשיבים היו רשאים לפתח ציפיה לכך שלא יוטרדו עוד בהליכים במסגרת בקשת הרשות לערער, לאחר שזו נדחתה. עם זאת, החלטת כב' הרשם אוקון מיום 23.4.02 על דחיית ההליך הומצאה לידי המשיבים ביום 28.4.02. ביום המחרת, הוא יום 29.4.02, כבר הוגשה הבקשה לביטולה של ההחלטה האמורה. יוצא, כי גם מבחינה זו לא גיבשו המשיבים ציפיה בעלת עוצמה ממשית לכך שלא יוטרדו עוד בהליך שבכותרת, ואף מבחינה זו אין מקום לדחות את הבקשה. זאת ועוד, בדומה לפרשת

עראידה , אין המשיבים מצביעים על אינטרס נגדי מסויים, אשר גובש בהסתמך על ההחלטה בדבר דחיית ההליך. אף בכך יש כדי לתמוך בקבלת הבקשה שבפניי.

אוסיף, כי לכאורה במקרה הטיפוסי של החלטה הניתנת במעמד צד אחד נוצרת ציפיה לבעל הדין שזכה בהחלטה כי לא יוטרד עוד בהליך, לאחר שניתנה החלטה סופית בעניינו. חרף זאת, מכיר הדין באפשרות לבטל החלטה כזו, בהינתן השיקולים עליהם עמדתי לעיל. יוצא, כי הדין מבכר, במקרים בהם לבעל דין טענות הראויות להישמע, את הערך של מתן זכות טיעון מלאה לבעל דין - גם כאשר מחדלו שלו שלל ממנו מדעיקרא את זכות הטיעון - על פני ציפיתו של בעל הדין שכנגד לסיומם של הליכים אשר לכאורה הסתיימו.

החלטתי, אפוא, לבטל את החלטת כב' הרשם אוקון מיום 23.4.02. המבקשים יוכלו להפקיד ערבון תוך 10 ימים מיום קבלת החלטה זו. לא יעשו כן, תידחה בקשת הרשות לערער, בלא צורך בכל הודעה נוספת. בנסיבות העניין, ישאו המבקשים בהוצאות המשיבים בהליך שבפניי בסך 2,500 ש"ח. לסכום זה יצורף מע"מ כדין, והוא ישא הפרשי רבית והצמדה מיום החלטה זו ועד ליום התשלום בפועל.