ע"א 10519/08 ווקף אלשיך מוסטפא עבאללה דאוד אדנאף אלאנסארי באמצ נ. הקסטוד

1.

לפניי בקשה מטעם משיבה 1 למחיקת הערעור, מחמת איחור בהגשתו. בבקשה נטען כי פסק הדין נשוא הערעור, שניתן ביום 5.10.2008 בהעדר הצדדים, נמסר לבא-כוחו דאז של המערער ביום 19.10.2008. מכאן שהמועד להגשת הערעור הסתיים ביום 7.12.2008. הערעור, שהוגש בפועל רק ביום 11.12.2008, הוגש באיחור של חמישה ימים, ובהעדר בקשה להארכת מועד יש למוחקו. לבקשה צורף אישור מחברת דואר ישראל על כך שהדואר הרשום, שנשלח לבא-כוח המערער ביום 8.10.2008, הגיע ליעדו ביום 19.10.2008.

2.

בתגובה לכך טוען המערער כי פסק הדין הומצא לבא-כוחו דאז ביום 27.10.2008. נטען כי דין הבקשה להידחות אף בהעדר תצהיר התומך בעובדותיה. הבקשה, כך נטען, מעלה טענות עובדתיות רבות, לרבות משלוח מכתב רשום, משלוח פסק הדין בצירוף המכתב, אישור מסירה, והכל ללא תצהיר התומך בעובדות אלה. נטען כי בקשת המחיקה אף נגועה בחוסר תום לב. זאת מאחר שביום 4.12.2008 פנה בא-כוח המערער בכתב לבא-כוח משיבה 1, הודיע לו דבר העברת הייצוג, מועד קבלת פסק הדין והמועד להגשת ערעור בהתאם למועד זה. במכתב התבקשה ארכה להגשת הערעור, מאחר ובא-כוח המערער שהה בחו"ל. בא-כוח המשיב ענה כי מרשו מתנגד להארכה המבוקשת, אך לא חלק במכתבו על המועדים של קבלת פסק הדין והמועד להגשת הערעור, כפי שהוא טוען עתה.

3.

משיבה 1, בתגובה לכך, הגישה תצהיר בתמיכה לטענה כי פסק הדין שוגר בדואר רשום ביום 8.10.2008 אל בא-כוחו הקודם של המערער. בתגובה לטענה כי בא-כוח המשיבה 1 לא חלק על המועדים שפורטו במכתב מטעם המערער, טוען בא-כוח משיבה 1 כי בזמנו הניח כי המידע שמסר במכתב הוא נכון, והוא לא בדק את הדבר ולא הייתה מוטלת עליו כל חובה לבדוק את אישורי המסירה של משלוח פסק הדין.

4.

בהתאם לתקנה 402 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, מניין הימים להגשת ערעור על החלטה שניתנה שלא בפני המערער מתחיל ביום בו הומצא לו העתק ממנה. במקרה דנן מתברר כי פסק הדין הומצא לבא-כוח המערער ביום 19.10.2008. דבר משלוח המסמך בדואר אושר בתצהיר (ראו, תקנה 496(ג) לתקנות) וכן צורף אישור מסירה מדואר ישראל. דבר ההמצאה במועד האמור לא נסתר בתגובת המערער. לעניין זה לא ניתן להסתפק באמירה כי על העתק פסק הדין שהתקבל מבא-כוחו הקודם של המערער מתנוססת חותמת עם התאריך 27.10.2008. בהעדר תצהיר המפרט את נסיבות קבלת פסק הדין במועד האמור, אין בהימצאותו של עותק מפסק הדין עם חותמת כאמור כדי לסתור את הטענה, המגובה בתצהיר ובתיעוד, כי פסק הדין הומצא עוד ביום 19.10.2008. אשר לטענה כי משיבה 1 מנועה מלטעון כי ההליך הוגש באיחור מאחר שלא מחתה על המועדים שפורטו בפנייה מיום 4.12.2008, לא מצאתי כי בנסיבות העניין התנהלותה של משיבה 1 משתיקה אותה מלבקש את מחיקת ההליך, שהוגש באיחור. אמנם, העובדה שמשיבה 1 הועמדה על כוונת המערער להגיש ערעור, בטרם הסתיים המועד החוקי להגשת ההליך, מפחיתה את משקלו של אינטרס ההסתמכות של משיבה 1 על כך שלא הוגש ערעור במועד. עשויה להיות לה חשיבות במסגרת בקשה להארכת מועד להגשת ערעור. אך אין בידיעת המשיבה 1 על הכוונה להגיש ערעור, כמו גם הימנעותה מלהעמיד את בא-כוח המערער על טעותו לגבי מניין הימים, כדי לרפא את הפגם שבהגשת ההליך באיחור.

5.

הערעור, שהוגש באיחור, יימחק איפוא מן המרשם. אין באמור כדי לשלול מן המערער אפשרות להגיש בקשה להארכת מועד להגשת ערעור, אשר תידון כמקובל. בנסיבות העניין, כל צד ישא בהוצאותיו.