ע"א 107/17 פלוני נ. זייד חלבי

השופט נ' הנדל:

1.

ערעור זה הוגש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בעניינם של המערער בע"א 107/17 (להלן: התובע ), המערער בע"א 609/17 (להלן: הנהג ) וקרנית – היא משיבה 2 בערעורים. בתמצית, התובע הגיש תביעת בבית המשפט המחוזי לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפתל"ד ). קרנית שכנעה את בית המשפט המחוזי כי בנסיבות העניין, התובע אינו זכאי לפיצוי לפי חוק הפלת"ד. ההכרעה לא הסתיימה בכך. בית המשפט המחוזי קבע כי הנהג חייב בפיצויים לתובע לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש]. יוער כי הצדדים הגיעו להסכמה לעניין הנזק, ככל שהנהג יימצא חייב. התובע והנהג הגישו ערעורים על הכרעה זו.

2.

על סמך האמור מתעוררות שלוש שאלות הנדרשות להכרעה במסגרת הערעור. הראשונה הועלתה על ידי התובע: האם טעה בית משפט קמא בקבעו כי חוק הפלת"ד אינו מכיר בזכאותו בנסיבות העניין. דעתנו היא כי יש להשיב לשאלה זו בשלילה. מסקנת ערכאה קמא מבוססת על ניתוח הממצאים העובדתיים. בית המשפט המחוזי קבע בצורה נחרצת כי הוא אינו מאמין לגרסת התובע, וכי הוא מאמין לגרסת הנהג. בא כוח התובע העלה טענות שונות בעניין, אך בסופו של דבר, ולאור ההנמקה הרחבה של בית המשפט המחוזי – אין מקום להתערב בממצאים ובמסקנות העובדתיות, גם אם היינו מניחים כי נפלה טעות ברכיב זה או אחר של ההנמקה – ואיננו קובעים זאת. בית המשפט המחוזי הוא אשר שמע את העדים והתרשם מהם, וקביעתו הייתה ברורה משני הכיוונים – אי-קבלת גרסת התובע וקבלת גרסת הנהג (ראו למשל סעיפים 18-17 לפסק הדין קמא).

3.

השאלה השנייה היא האם מוסמך היה בית המשפט לבחון את המסלול החלופי – חיוב הנהג לפי פקודת הנזיקין ועוולת הרשלנות, ובהנחה שכן – האם יש להתערב באופן שבו נותחה עוולה זו. יצוין בהקשר זה כי בא כוח הנהג קיבל את המלצתנו, לפיה דרך המלך והדרך המעשית משתלבות למסלול אחד, והוא כי העניין יוחזר לבית המשפט המחוזי לשם בחינת עוולת הרשלנות מחדש לפי פקודת הנזיקין. הצדדים – הנהג והתובע – יהיו רשאים להגיש ראיות וסיכומים בעניין זה. דעתנו היא כי הם לא קיבלו הזדמנות נאותה לעשות זאת. יתר על כן, חשוב להדגיש כי עוולת הרשלנות עומדת על רגליה היא. אין היא מצומצמת לשאלה האם הנהג והתובע עברו עבירה, אלא יש לבדוק האם הנהג התרשל ובכך גרם נזק לתובע על פי יסודות סעיף 35 לפקודת הנזיקין והפסיקה הרלוונטית. במילים אחרות – חובה, הפרתה, נזק וקשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין ההפרה לנזק. בדומה, יש לבחון את שאלת האשם התורם מבעד לעדשת דיני הנזיקין, על פי העובדות הרלוונטיות לקביעה זו.

4.

השאלה השלישית היא האם יש להתערב בשכר טרחת עורכי הדין ובסכום ההוצאות שנקבעו על ידי בית משפט קמא, שהוטלו על התובע לטובת קרנית. בעניין זה בא כוחה של קרנית קיבל את המלצתנו, לפיה יש מקום לגמישות מסוימת. בנסיבות העניין, תחת אשר נקבע – הסכום הכולל של הוצאות המשפט ושכר טרחת עורכי הדין יעמוד על 30,000 ש"ח, ולא 76,050 ש"ח.

5.

סוף דבר וסיכום: אין מקום להתערב בקביעת בית המשפט המחוזי בדבר דחיית התביעה נגד קרנית בשל חוסר זכאות לפי חוק הפלת"ד; הוצאות המשפט ושכר טרחת עורכי הדין שנפסקו לטובת קרנית נגד הנהג יעמדו על 30,000 ש"ח, תחת הסכום שנקבע.

אשר לחיובו של הנהג כלפי התובע מכוח עוולת הרשלנות – פסק הדין בעניין זה בטל, לרבות החבות ושיעור האשם התורם. התיק יוחזר לבית המשפט המחוזי, אשר ישמע ראיות וסיכומים בסוגיה וייתן פסק דין חדש בעניין. הובהר כי שיעור הנזק הוא בהתאם למוסכם בין הצדדים בהליך קמא.

לנוכח התוצאה אליה הגענו, אין צו להוצאות.