ע"א 107/19 יעל דלל נ. אריה כהן

1.

מונחת לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו החלקי של בית המשפט המחוזי, בו הורה למערערת לשלם סך של כ-570,000 ש"ח לידי המשיבים. המערערת הגישה ערעור על פסק הדין לבית משפט זה, וכחודשיים לאחר מכן הוגשה הבקשה הנוכחית, לעיכוב ביצועו. המערערת סבורה כי סיכויי הערעור גבוהים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתה, שכן אין למשיבים זיקה לישראל או נכסים המצויים בה. המשיבים חולקים על עמדה זו, סבורים כי סיכויי הערעור נמוכים, ומטעימים כי אין בעצם היותו של בעל דין חברה זרה או אזרח זר כדי להוביל לעיכוב הביצוע.

2.

אשר לסיכויי הערעור, די אם נאמר כי אין בהם, כשלעצמם, כדי לקבל את הבקשה. זאת, בין היתר, לנוכח התבססות המשיבה גם על טענות עובדתיות, שלא גובו על פני הדברים בתשתית מתאימה. אמנם הועלתה גם שאלה משפטית, אך עניין זה כשלעצמו אינו מצדיק את עיכוב הביצוע על יסוד סיכויי ההליך לבדם.

אשר למאזן הנוחות, המערערת הדגישה את חוסר הזיקה של המשיבים לישראל. כפי שטענו המשיבים, בכך לא די לשם עיכוב הביצוע, אלא יש לבחון בכל מקרה לגופו את היכולת הכלכלית של הצדדים ואת האפשרות לגבות בחזרה את דמי פסק הדין מהצד חסר הזיקה לישראל, היה ויתקבל הערעור (ראו רע"א 1260/12 Special Metals Wiggin limited

נ' חיים נתנאל (05.07.2012)). בכל הנוגע לסוגיה האחרונה טענה המערערת כי משיבה 2 היא חברה "ריקה" בלי "תוכן" שניתן להיפרע ממנו, ואילו משיב 1 – בעל דרכון בריטי – הוא חסר זיקה ונכסים בישראל, באופן שלא יאפשר להיפרע ממנו אם יתקבל הערעור. המשיבים, בתגובה, הדגישו את הפסיקה לפיה אין די בכך שצד אינו תושב ישראל לשם עיכוב הביצוע, אך לא התייחסו כלל למצב הכלכלי של מי מהם. לתגובה לא צורף כל תצהיר, וצוין כי התגובה אינה נסמכת על עובדות שאינן עולות מכתבי בית הדין שהוגשו ומסמכים שצורפו אליהם – תגובות ומסמכים שלא עסקו כלל במצבם הכלכלי של המשיבים. אף לא נטען במסגרת התגובה כי המצב הכלכלי של מי מן המשיבים איתן, אלא רק הוזכר כי קיימת אמנה לאכיפת פסקי חוץ בין ישראל ובריטניה, וכי משיב 1 מצוי ב"עסקי מסחר ומלונאות, דבר המעיד על איתנות פיננסית". הנה כי כן, לא נטען כל נתון קונקרטי בדבר מצבם הכלכלי של המשיבים, ובטח שלא הוצהר או הוכח נתון כזה. המסקנה בכל הנוגע למאזן הנוחות היא כי הונחה תשתית מספקת לחשש בדבר הקושי להחזיר את המצב לקדמותו – לא מעצם היותם של המשיבים חסרי זיקה לישראל ונכסים בה, אלא לנוכח העדרה של טענה ראויה בדבר האפשרות להיפרע מן המשיבים אם יתקבל הערעור.

נתון נוסף הרלוונטי להכרעה הוא שיהוי וחוסר נקיון כפיים מצד המערערת. כאמור, הערעור הוגש למעלה מחודשיים לפני הגשת הבקשה, כאשר המערערת לא הציגה נימוק מתאים לשיהוי בהגשתה. בנוסף לכך, המערערת נמנעה עד עתה מביצוע פסק הדין, הגם שהביצוע לא עוכב בהחלטה של בית משפט. העניין בעל משקל מיוחד לנוכח החלטה נוספת שניתנה בבית משפט זה ביחס לסכסוך הספציפי המתנהל בין הצדדים. במסגרת ההליך – שעודנו מתנהל – הגישה המערערת בקשה למתן רשות ערעור על החלטת ביניים שעניינה המצאת מסמכים. בית המשפט (השופט ע' גרוסקופף) הורה על מחיקת הבקשה, בקבעו: "מתדיין אינו יכול לעשות דין לעצמו, ולהחליט על פי סברתו האם מוצדק לעכב את ביצוע ההחלטה עד להכרעת ערכאת הערעור... התנהלות זו של [ המערערת ], המקפידה לעשות דין לעצמה, אינה מתקבלת על הדעת ולוקה בחוסר ניקיון כפיים המוביל למסקנה כי אין מקום שבית המשפט יעניק לה סעד במסגרת בקשה למתן רשות ערעור" (רע"א 366/19, מיום 13.2.2019). בנסיבות אלה ראוי לתת משקל גם לסוגיית השיהוי וחוסר נקיון הכפיים, באופן הבא:

3.הבקשה מתקבלת באופן חלקי, כך שסכום של 280,000 ש"ח יופקד בקופת בית המשפט עד להכרעה בערעור. ביצוע תשלום יתר הסכום שנפסק לטובת המשיבים לא יעוכב. הסכום יופקד בקופת בית המשפט עד ליום 4.4.2019, אחרת יפקע תוקף הצו. תוקף הצו מותנה גם בהפקדת התחייבות עצמית וערבות צד שלישי בסך של 50,000 ש"ח עד למועד זה על ידי המערערת, לשם פיצוי בגין כל נזק שייגרם למשיבים כתוצאה ממתן הצו, אם יפקע הצו.

לנוכח התוצאה, אין צו להוצאות.