ע"א 1073/09 אריה וונשיבויים נ. "קרנית" קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים

לפניי בקשה לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת ערבון בהליך שבכותרת.

1.

הערעור נסב על פסק-דין של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ש' ברלינר, סגן נשיא) שניתן בהודעה לצד ג' שהגישה המשיבה 1 (להלן – קרנית) נגד המערער ונגד משיב 2, במסגרת תביעה לפיצויים בגין תאונת דרכים, בה ניזוק משיב 3 מפגיעת טרקטורון. בית המשפט המחוזי קיבל את הודעת קרנית נגד המערער אך דחה את ההודעה נגד משיב 2. בית המשפט המחוזי פסק כי על סמך הראיות שהובאו לפניו, המערער לא הצליח להוכיח כי המשיב 2 היה בעלים במשותף בטרקטורון ביחד עימו. כן קבע בית המשפט כי המערער, ולא משיב 2, הוא זה שנהג בטרקטורון בעת אירוע התאונה.

2.

בבקשה לפני טוען המערער, אשר איננו מיוצג, כי הוא השתחרר מצה"ל בשנת 2003 ומאז הוא אינו עובד ומתגורר בבית הוריו. לדבריו, הוא נפצע במהלך השירות הצבאי ומצוי בתהליך להכרה כנכה צה"ל. משנת 2003 הוא מתקיים, כך נטען, מגמלת הבטחת הכנסה מן המוסד לביטוח לאומי. לבקשה צורף תיעוד רפואי ואישור על קבלת גמלת הבטחת הכנסה בשנת 2008. משיבה 1 הודיעה כי היא מותירה את ההחלטה בבקשה לפטור מאגרה וערבון לשיקול דעת בית המשפט. משיב 2 מתנגד לבקשה. לטענתו, סיכויי הערעור להתקבל קלושים, שכן הוא מבוסס בעיקר על טענות נגד קביעות עובדתיות. כן טוען משיב 2, כי המערער לא ביסס תשתית עובדתית להוכחת חוסר יכולת כלכלית. משיב 2 טען, בין היתר, כי הוריו של המערער אינם משוללי יכולת כלכלית, כי המערער מימן ייצוג משפטי בבית המשפט המחוזי, כי הוא מנהל פיצוציה בקרית ביאליק ונוהג באופנוע שטח ובטוסטוס. בתגובה לדברים אלה טען המערער כי להוריו אין אפשרות לסייע לו כלכלית, בעיקר בשל מצבו הרפואי של האב. מימון הייצוג המשפטי נעשה, כך נטען, מכספי פיצויים שקיבל המערער בגין תאונת דרכים בה נפצע. באשר לפיצוציה, המערער הבהיר כי היא שייכת להוריו. לבסוף טען כי אין בבעלותו אופנוע שטח אלא טוסטוס בלבד, ששוויו כ- 2,000 ₪ והוא מעוקל.

3.

לאחר עיון בעמדות הצדדים ובחומר המצוי בתיק, באתי לכלל מסקנה כי לא ניתן להיעתר לבקשה. אמנם, המערער הוכר כזכאי לקבלת גמלת הבטחת הכנסה מן המוסד לביטוח לאומי. הדבר משמש ראיה לכאורה לחוסר יכולת כלכלית לשלם אגרה (תקנה 14(ה) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007) (להלן: התקנות). עם זאת, המערער לא התכחש לטענת המשיב כי הוא מנהל פיצוציה. כל שטען בתגובה לכך היה כי הפיצוציה שייכת להוריו. במצב דברים זה, נסתרת הראייה הלכאורית בדבר חוסר יכולת כלכלית. בנוסף, ככל שעסקינן בערבון, הרי שבשונה מעניין האגרה, לגביו נבחנת יכולתו האישית של בעל הדין, המבקש פטור מערבון נדרש להראות כי ניסה לגייס את הסכום הדרוש מקרובי משפחה ומידידים. שוני זה נעוץ בכך שבעוד פניה של האגרה לתכלית ציבורית כללית והיא נועדה להגן על אינטרס כלל-מערכתי, הערבון נועד להגן על אינטרס פרטני של בעל הדין שכנגד מפני חסרון כיס, טרדה, ואובדן זמן ומפני ניצול לרעה של זכות הגישה לערכאות (ראו, (בש"א 1528/06 ורנר נ' כונס הנכסים הרשמי (טרם פורסם, 17.10.2007)). מאחר שהפטור מערבון חושף את בעל הדין שכנגד לסיכון כי יתקשה לגבות הוצאות, לא יינתן פטור בטרם הראה המבקש כי מיצה את האפשרות להסתייע בקרובים ומכרים. במקרה שלפניי, המערער לא הבהיר די הצורך מדוע לא יוכל לגייס את כספי הערבון מהוריו. הוא לא פירט אודות מצבם הכלכלי ואודות הכנסותיהם מהפיצוציה, מרכבת ישראל וממקורות אחרים. לעניין זה לא ניתן להסתפק בטענה הלקונית כי ההכנסות מהפיצוציה נמוכות במיוחד. במצב דברים זה לא ניתן לפטור אותו מהפקדת ערבון. בשים לב לטיב ההליך והיקפו ולעמדת משיבה 1, יועמד הערבון על סך של 15,000 ₪. הערבון ישמש להבטחת הוצאותיו של משיב 2 בלבד.

האגרה תשולם והערבון יופקד תוך 21 ימים מעת המצאת החלטה זו, ולא – יימחק ההליך או יידחה, לפי העניין, ללא צורך בהודעה נוספת.