ע"א 10832/06 אבנר - איגוד ביטוח נפגעי רכב בע"מ נ. ארזים-הנדסה טכנולוגית 1

לפניי בקשה לצירוף שלושה בעלי דין כמשיבים בערעור שבכותרת.

1.

אתאר תחילה את השתלשלות העניינים שברקע הבקשה. משיב 5 (להלן – הניזוק) נפגע בתאונה שאירעה במהלך עבודתו ונגרמו לו נזקי גוף. בעת שנפגע הוא היה עובד כוח אדם של משיבה 1 ונשלח לעבוד מטעמה אצל משיבה 3. משיבה 1 הייתה מבוטחת בביטוח מעבידים אצל משיבה 2. המערערת ומשיבה 4 היו המבטחות (במשותף) של העגורן ממנו נפגע הניזוק. בעקבות התאונה הגיש הניזוק תביעה לבית המשפט המחוזי נגד משיבות 1 – 3, שנתבעו לפצותו מכוח עוולה נזיקית. בקדם משפט ביקשו משיבות 1 ו-2 לצרף מבטחים כנתבעים בתביעה, למקרה שהתאונה תוכר כתאונת דרכים. בית המשפט נעתר לבקשה ובעקבות זאת הוגש כתב תביעה מתוקן אליו צורפו המערערת ומשיבה 4 כנתבעים. כמו כן, הגישו משיבות 1 ו-2 הודעת צד ג' נגד שלושה בעלי דין נוספים (להלן – הצדדים השלישיים) שהתבססה על עילה נזיקית.

2.

בפסק דין חלקי (מיום 30.1.2000) חייב בית המשפט המחוזי את המערערת ומשיבה 4 לפצות את הניזוק. לאחר שנקבעה חבותן תבעו השתיים שיפוי מהנתבעים האחרים (משיבות 1 – 3). דרישת השיפוי התבססה על עילה נזיקית ועל עילה חוזית. תביעת השיפוי נדחתה בפסק דין מיום 28.2.2001. על כך הגישה בזמנו המערערת ערעור לבית משפט זה (ע"א 3035/01). בית המשפט קיבל את הערעור והחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי, כדי שידון ויכריע בטענות המערערת ומשיבה 4 לשיפוי או להשתתפות משיבות 1 – 3 מכוח עילה חוזית, וכן ידון ויכריע בכל השאלות הנלוות או הנגררות להכרעה האמורה. בהקשר זה ציין בית המשפט כי הכרעה בטענותיה של המערערת לזכות שיפוי או השתתפות עלולה להצריך התדיינות והכרעה בזכויות להן טוענות משיבות 1 ו-2 כלפי אחרים. לאחר החזרת הדיון שב ונדרש בית המשפט המחוזי לדרישת השיפוי של המערערת ומשיבה 4 כלפי המשיבות 1 – 3. בפסק דינו מיום 14.11.2006 חזר בית המשפט על הקביעה כי אין לאפשר השתתפות או שיפוי למי שביטח כלי שאינו כלי רכב וחוייב עקב כך לפצות מי שנפגע מחמת השי מוש באותו כלי. על פסק דין זה הוגש הערעור שבכותרת.

3.

ביום 26.3.2008 הגישו משיבות 1 ו-2 בקשה לצרף את הצדדים השלישיים כמשיבים בערעור. בבקשה צוין כי גם במסגרת הערעור הקודם היו צדדים אלה חלק מהדיון וכי לאחר שהתיק הוחזר לבית המשפט המחוזי החליט בית המשפט כי בשלב ראשון תידון זכות החזרה החוזית, ובאם תתקבל הטענה כי למערערת עומדת זכות זו, ימשיך הדיון כלפי הצדדים השלישיים. משיבות 1 ו-2 סבורות כי לצדדים השלישיים יש עניין מובהק בתוצאות הערעור ומכל מקום קיימת חובה לצרפם כמשיבים מכוח תקנה 424 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן – התקנות). המערערת, מנגד, מתנגדת לצירוף הצדדים השלישיים, בטענה כי לא היו חלק מהדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי. נטען כי הצדדים השלישיים לא השתתפו בדיונים ובפסק הדין בית המשפט אינו מתייחס אליהם. שמותיהם אף אינם מופיעים בכותרת פסק הדין. נטען כי צירופם יסרבל ויכביד על הדיון בערעור, שעה שלצדדים השלישיים אין נגיעה למחלוקת שבין המערערת לבין המשיבות 1 ו-2, הנסובה כולה על עילה חוזית. המערערת מדגישה כי אינה טוענת דבר מול הצדדים השלישיים ועל כן אין טעם בצירופם. היא מוסיפה כי היה ויתקבל הערעור, למשיבות 1 ו-2 תהיה הזכות לחזור לבית המשפט המחוזי על מנת להמשיך ולברר את טענותיהן נגד הצדדים השלישיים במסגרת הודעת צד ג'. בשולי הדברים נטען כי הבקשה לצירוף צדדים הוגשה בשיהוי ניכר.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לה ובחומר המצוי בתיק, באתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הבקשה. אין חולק כי הצדדים השלישיים צורפו לתביעת הניזוק כצדדים שלישיים בבית המשפט המחוזי בהודעת צד ג' שהוגשה כנגדם על ידי משיבות 1 ו-2. במצב דברים זה, צירופם כמשיבים בערעור מתחייב נוכח תקנה 424 לתקנות, הקובעת כי "כל מי שהיה בעל דין בבית המשפט קמא ואינו מערער יהא משיב בערעור". צדדים שלישיים, גם הם בבחינת מי שהיו בעלי דין בבית המשפט קמא לעניין תקנה 424 לתקנות (ראו, בש"א 8904/05 גרניט הנדסה לתעשיה נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 2.7.2006); בש"א 4553/01 שיכון ופיתוח לישראל נ' ברזילי פ"ד נה(5) 357). אכן, אין כל טעם או הגיון להפריד מחדש בין ההליך העיקרי לבין הליכי ההודעה לצד שלישי דווקא בערכאת הערעור. הפרדה מעין זו תחייב את הנתבע

להגיש ערעור נפרד – על תנאי – נגד הצד השלישי. היא אף עלולה ליצור תקלה חמורה כתוצאה מכך שתוצאת פסק הדין בערעור העיקרי לא תחייב את הצד השלישי. בענייננו הדבר יחייב את המשיבות 1 ו-2 להגיש ערעור נפרד – על תנאי – נגד הצדדים השלישיים שבגדרו יכול והצדדים השלישיים לא יהיו קשורים בתוצאות הערעור בין המערערת לבין המשיבות 1 ו-2.

5.

צירופם של הצדדים השלישיים מתחייב איפוא על פי דין ומלכתחילה היה על המערערת לכלול אותם כמשיבים לערעור. נוכח מחדלה של המערערת מעשות כן, אין להיזקק לטענת השיהוי שבפיה. יוער, כי העובדה שהמערערת עצמה אינה טוענת דבר מול הצדדים השלישיים אינה מעלה ואינה מורידה לעניין מעמדם כמשיבים. בין דרישותיה כלפי המשיבות 1 ו-2 לבין טענותיהן של האחרונות כלפי הצדדים השלישיים קיימת זיקה מספקת, המצדיקה צירופם של הצדדים השלישיים להליך. שהרי, כפי שצוין בפסק הדין בערעור הראשון, קבלת טענות המערערת לזכות שיפוי או השתתפות עלולה להצריך התדיינות והכרעה בזכויות להן טוענות משיבות 1 ו-2 כלפי הצדדים השלישיים. מכאן שאי צירופם של הצדדים השלישיים, שעשויים להיפגע בעקיפין מקבלת הערעור, עשויה לגרום תקלות מעשיות בניהול ההליך. גם העובדה שהצדדים השלישיים לא צוינו בכותרת של פסק הדין אינה מכרעת לעניין קביעת מעמדם כבעלי דין. דומה, כי לכל אורך ההתדיינות בבית המשפט המחוזי לא הייתה הקפדה על ציון כל בעלי הדין בכותרות של ההחלטות ופסקי הדין. כך, למשל, בפסק הדין מיום 28.2.2001, שעסק בזכות השיפוי של המערערת ומשיבה 4, השתיים כלל אינן מופיעות בכותרת פסק הדין וכך גם הצדדים השלישיים. חרף זאת, אין חולק כי הן המערערת ומשיבה 4 והן הצדדים השלישיים היו בעלי דין באותו הליך וכולם היו צדדים לערעור שהוגש עליו מטעם המערערת עצמה. גם בהחלטה מיום 22.9.2003, בה נקבעו סדרי הדיון לאחר השבת התיק לבית המשפט המחוזי, חסרים בכותרת ההחלטה רבים מבעלי הדין, לרבות המערערת ומשיבה 4. עם זאת, איש אינו חולק כי האחרונות היו בעלות דין בהליך שניתן במסגרת אותה החלטה. ברי אפוא שלא ניתן לבסס את ההכרעה בעניין מעמדם של הצדדים השלישיים על פי התבוננות טכנית בכותרת פסק הדין דלמטה.

סיכומו של דבר, הצדדים השלישיים יצורפו כמשיבים בערעור שבכותרת. המערערת תגיש הודעת ערעור מתוקנת תוך 10 ימים מעת המצאת החלטה זו. בתוך אותו מועד תמציא המערערת את הודעת הערעור לצדדים השלישיים. הצדדים השלישיים יגישו את סיכום טענותיהם עד ליום 20.6.2008. ההחלטה תומצא לבעלי הדין ללא דיחוי באמצעות הפקסימיליה ותתויק בתיקי השופטים אשר ישבו בדין. המערערת תשלם למשיבות 1 ו-2 שכר טרחת עורך דין בגין בקשה זו בסך של 2,000 ₪.