ע"א 11092/02 שובל הנדסה ובנין 1988 שותפות רשומה נ. בנק הפועלים בע"מ

1.בשנת 1993 נקשרה עסקה בין המבקשת 1 (להלן - המבקשת) לבין חברת י.ש.מ.פ. חברה קבלנית לבנין בע"מ (להלן - י.ש.מ.פ.), לפיה י.ש.מ.פ. הסבה למבקשת את זכויותיה לבנות על מקרקעין מסוימים אשר היו בבעלות ווקף אל אסתקלאל. במסגרת העסקה האמורה, מסרה המבקשת לי.ש.מ.פ. שלוש ערבויות בנקאיות, שהוצאו על ידי המשיב. שתיים מן הערבויות, אלו הנוגעות לענייננו, ניתנו לטובת בנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן - בנק דיסקונט) לשם הבטחת חובותיה של י.ש.מ.פ. (להלן - הערבויות). על האחת נרשם כי ניתנה לשם "אבטחת אשראי", ואילו במסגרת השנייה צוין כי הוצאה "לאבטחת אשראי ושירותים בנקאיים". כתנאי להוצאת הערבות הבנקאית, דרש המשיב כי תירשם לטובתו משכנתא על המקרקעין נשוא העסקה, וכך אכן נעשה.

2.בשנת 1995 בוטלה העסקה הנזכרת לעיל. אף על פי כן, דרש בנק דיסקונט את חילוט הערבויות בשל חוב שמקורו בהלוואה אשר העניק לי.ש.מ.פ. תובענה אשר הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בחיפה נגד בנק דיסקונט ומספר אחרים, במסגרתה עתרה לצו מניעה קבוע האוסר על מימושן של הערבויות, נדחתה. המשיב פרע את הערבויות, וחייב את חשבונה של המבקשת. משלא כיסתה המבקשת את יתרת החובה אשר נוצרה בחשבונה בעקבות כך, הגיש המשיב לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו תובענה בסדר דין מקוצר, במסגרתה עתר לסעד כספי בסך של כ- 2,853,000 ₪. התובענה הוגשה נגד המבקשת, נגד המבקשים 2 - 3, אשר ערבים בערבות מתמדת ובלתי מוגבלת בסכום לחובותיה של המבקשת, וכן נגד המבקשות 4 - 5, הן השותפות במבקשת. ביום 11.11.02 דחה בית המשפט (כב' השופט ע' אזר) את בקשת הרשות להתגונן אשר הוגשה על ידי המבקשים 1 - 3, ונתן פסק דין בהתאם לתובענה. המבקשים הגישו לבית משפט זה ערעור על פסק הדין, ובמסגרתו עתרו הם לעיכוב ביצועו של פסק הדין במלואו. זאת, לאחר שביום 25.12.02 נעתר בית המשפט המחוזי לבקשתם לעיכוב ביצוע אך באופן חלקי, בקובעו כי ביצוע פסק הדין יעוכב ביחס לשלושה רבעים מן הסכום הפסוק בלבד. עיכוב הביצוע הותנה בכך שהמבקשים ישלמו למשיב את יתרת הסכום בתוך 60 ימים, או לחלופין יציעו הסדר, המובטח בביטחון נזיל וטוב, לתשלומו תוך שישה חודשים.

3.טרם נדון בגופו של עניין, נתייחס לטענה דיונית אשר הועלתה על ידי המשיב. על פי הנטען, משעיכב בית המשפט המחוזי את ביצוע פסק הדין ביחס לחלק מן הסכום הפסוק, שוב לא היו המבקשים רשאים לפנות לבית משפט זה בבקשה לעכב את ביצוע פסק הדין במלואו. בטענה זו אין ממש. תקנה 468 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובעת כי משסירבה הערכאה הראשונה לבקשת עיכוב הביצוע, רשאית ערכאת הערעור לצוות על עיכוב כאמור. לעניין זה די בסירוב חלקי, אשר יכול להתבטא בדרכים שונות (למשל, ע"א 3976/02 אריה חברה לביטוח נ' גונן (לא פורסם)) . בהתניה שקבע בית משפט קמא ביחס לעיכוב הביצוע של שלושה רבעים מן הסכום הפסוק, כמפורט לעיל, יש לראות משום סירוב חלקי, ומשכך רשאים היו המבקשים לעתור בפני בית משפט זה לעיכוב ביצוע פסק הדין במלואו.

4.כידוע, הכלל הוא כי ביצועו של פסק דין עליו מערערים לא יעוכב כעניין שבשגרה, זאת בפרט כאשר מדובר בפסק דין כספי (למשל, ע"א 1245/03 דוידיאן נ' אביטן (טרם פורסם)). על המבקש את עיכוב הביצוע להראות, דרך כלל, כי ביצוע פסק הדין יוביל למצב בלתי הפיך, כך שאם יזכה בערעורו לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו. חשש שכזה איננו נטען במקרה דנא. במקרה שלפנינו ערך בית משפט קמא איזון בין הרצון למנוע את קריסת עסקי המבקשים, לבין האינטרס של המשיב להגשמת זכויותיו בהתאם לפסק הדין. בין יתר השיקולים, הביא בית המשפט בחשבון את עובדת קיומה של בטוחה לטובת המשיב, לשם הבטחת פירעון החוב. תוצאת שקלולם של הגורמים האמורים הייתה, כאמור, עיכוב ביצוע פסק הדין ביחס לשלושה רבעים מן הסכום הפסוק. סבור אני כי תוצאה זו מאזנת היטב בין השיקולים השונים, ומשכך דינה של בקשת עיכוב הביצוע ביחס לסכום הפסוק במלואו - להידחות. עם זאת, אינני רואה מקום להתנות את עיכוב הביצוע החלקי בתשלום יתרת הסכום תוך זמן קצוב. למותר לציין, כי באם לא ישלמו המבקשים את יתרת הסכום הפסוק, כולה או מקצתה, יוכל המשיב לפעול לגבייתה בדרכים הקבועות בדין.

5.התוצאה היא, כי פסק הדין יעוכב ביחס לשלושה רבעים מן הסכום הפסוק בלבד, ואילו ההתניה שהוספה על ידי בית משפט קמא תבוטל. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.