ע"א 1120/10 פלוני נ. פלוני

א.

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט רניאל) מיום 27.12.09 בתיק א' 294/02 אשר הורה על ביטול שלושה הסכמים בין הצדדים וביצוע השבה הדדית מלאה.

רקע

ב.

השתלשלות העניינים הארוכה והמסועפת תוארה בפירוט רב בפסק הדין קמא, ואביאה להלן בתמצית. ביום 6.9.00 נחתם הסכם בין הצדדים, למכירת דירת המשיבים בקיסריה למבקשים (להלן הסכם קיסריה ). על פי ההסכם, אמורה היתה התמורה בעד הדירה להשתלם בארבעה חלקים; החזקה בדירה תימסר עם קבלת התשלום השני; התשלום הרביעי יהיה התמורה ממכירת דירה שבבעלות המבקשים בחיפה, כך שאם זו לא תימכר עד המועד המוסכם, תועבר הבעלות בדירה בחיפה למשיבים לשם הבטחת ביצוע התשלום. בעקבות תפיסת החזקה על-ידי המבקשים בדירה בקיסריה וסירובם להשלים את התשלומים החסרים, הגישו המשיבים תביעה נגדם בבית משפט השלום. הליך זה נסתיים בהסכם פשרה (להלן הסכם הפשרה ). בהמשך, חתמו הצדדים על הסכם נוסף ביניהם, להסדרת העברת הבעלות בדירה בחיפה (להלן הסכם חיפה ). עם זאת, לא שילמו המבקשים את מלוא הסכומים המוסכמים למשיבים ולא העבירו את הדירה בחיפה לרשות המשיבים. נוכח כך, הגישו המשיבים תביעה לבית המשפט המחוזי לביטול ההסכמים. בפסק הדין נקבע, כי המבקשים הפרו את שלושת ההסכמים – הסכם קיסריה, הסכם הפשרה והסכם חיפה – ועל כן זכאים המשיבים לביטול ההסכמים וקבלת הפיצוי המוסכם על פיהם. כן נקבע, כי יש לבצע השבה הדדית מלאה, כך שהמבקשים יחזירו את הנכס בקיסריה, ואילו המשיבים יחזירו את הכספים ששולמו להם, וכן את ייפוי הכוח שניתן להם לעניין הדירה בחיפה, וימחקו כל הערת אזהרה, שיעבוד או עיקול שנרשמה על דירה זו. נאמר, כי כדי למנוע התעשרות שלא כדין, יהא צורך לבחון את מרכיבי ההשבה באופן מדויק, והצדדים יהיו זכאים לטעון להשבה או ניכוי של סכומים נוספים בסופו של יום. כן חויבו המבקשים בהוצאות משפט.

ג.

ביום 17.1.10 הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין. בהחלטה מיום 22.2.10 נדחתה הבקשה לעיכוב ביצועו של החלק הכספי של פסק הדין, ואושר עיכוב הביצוע של פינוי הדירה בקיסריה בתנאי שיפקידו המבקשים ערבות בגובה 500,000 ₪. נאמר, כי הנטיה בפסיקה היא לעכב ביצוע פסקי דין המורים על פינוי בית מגורים, אך כיון שבמקרה דנא מדובר במגורים מזה שנים ארוכות בדירה שלא שולמה במלואה, ואשר לא מולאו אף התחייבויות אחרות הנוגעות לרכישתה, יש להתנות את העיכוב בהפקדה כספית. לעניין מאזן הנוחות נקבע, כי המבקשים לא הביאו ראיה לכך שהמשיבים לא יוכלו להשיב את המצב לקדמותו אם יתקבל הערעור.

הבקשה דנא

ד.

ביום 11.2.10 הגישו המבקשים ערעור על פסק הדין לבית משפט זה. עמו הוגשה בקשה לעיכוב ביצועם של כל רכיבי פסק הדין, וזאת, ללא צורך בהפקדת ערובות. בין היתר נטען, כי סיכויי הערעור טובים ביותר. לעניין זה נטען, כי פסק הדין קמא ביטל את הסכם הפשרה, אף כי ביטול זה לא נתבקש על ידי מי מהצדדים, ולא היתה סמכות לעשות כן. כן נטען, כי חלק מן הפיצוי שנפסק על ידי בית המשפט קמא נתבע בעבר בהליך בבית משפט השלום שנסתיים בפשרה, וכן כי הפיצוי שנקבע

עולה על הפיצוי שנתבע. לעניין מאזן הנוחות נטען, כי המבקשים מתגוררים במקום עם שני ילדיהם הקטינים מזה כעשר שנים, וזה מרכז חייהם. צוין, כי במקום קיימת גם יחידת דיור לבנם הנכה של המבקשים. נטען, כי למבקשים זכויות בעלות בדירה שנרשמו מתוקף הסכם הפשרה, שהפך לפסק דין חלוט. נאמר, שפינוי מבית המגורים לא יאפשר השבת המצב לקדמותו מבחינת המבקשים, ואילו המשיבים, שהם חברה בלתי פעילה, אינם זקוקים לבית המגורים דווקא. עוד נטען, כי המבקשים השקיעו סכומים גבוהים בדירה בקיסריה, שלגביהם יוכלו בסופו של יום להתקזז בהתאם לאמור בפסק הדין קמא, ועל כן יש מקום לעיכוב ביצוע פסק הדין. עוד נטען למצבם הכלכלי הרעוע של המשיבים, אשר יקשה על השבת המצב לקדמותו אם יתקבל הערעור. נטען, כי הערבות שהוצבה לעניין פינוי הדירה גבוהה מדי, עד כי היא מהוה למעשה צו פינוי, והדבר אינו מידתי.

ה.

בתגובתם מתנגדים המשיבים, מטבע הדברים, לבקשה לעיכוב ביצוע. נטען, כי כיום לא זו בלבד שהמבקשים גרים מזה קרוב לעשר שנים בדירה שלא שולמה תמורתה במלואה, אלא הם אף ממשיכים להחזיק בבעלות בדירה בחיפה אשר היתה אמורה לעבור למשיבים, וכן רשמו הערות אזהרה על דירה סמוכה נוספת בקיסריה אשר בבעלות המשיבים. לעניין הפן הכספי של פסק הדין נטען, כי למשיבים זכות לממשו באופן מיידי, וכי לכל היותר יש לעכב סכום המהוה את ההפרש בין סכום הפיצוי שנתבע לזה שנפסק, קרי, כ-50,000 ₪. לעניין גובה הערובה נאמר, כי המבקשים לא הביאו כל ראיה לעניין יכולתם הכלכלית, לביסוס טענותיהם בדבר אי מידתיות גובה הערובה. עוד נטען, כי גובה הערובה נמוך ביחס לשווי הדירות המוחזקות על ידי המבקשים. באשר לטענת המבקשים בדבר סכומים שיהיו זכאים להתקזז לגביהם נאמר, כי אף מצד המשיבים יהיו סכומים נוספים אשר יוכלו לדרוש (כגון דמי שימוש ראויים בדירה), וכי בקשה לעיכוב ביצוע אינה השלב המתאים לערוך חישובים מעין אלה.

הכרעה

ו.

לאחר העיון, אין בידי להיעתר לבקשה ביסודה. כנודע, בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין צריכה להיתמך בשניים: סיכויי הערעור ומאזן הנוחות (ע"א 9586/09 לייזר נ' אייזו לייזר זיווד אלקטרוני (1992) בע"מ (בפירוק) (לא פורסם)). באשר לסיכויי הערעור, מבלי לטעת מסמרות, המשוכה שלפני המבקשים גבוהה. פסק הדין של בית המשפט קמא מפורט ומנומק, ואף אם נפלה שגגה לפניו – שוב, מבלי להביע דעה – בעניין הסכם הפשרה, אין הדבר משנה מן היסוד את הכרעתו באשר לביטול שני ההסכמים האחרים, אשר תוצאת ביטולם תהא השבה. זאת במיוחד שעה שההסכמים קשורים זה בזה, ועוסקים, על פניו, באותה מסכת עובדות והתקשרויות, כך שההפרדה ביניהם אינה פשוטה.

ז.

באשר למאזן הנוחות, מצאתי כי איזן בית המשפט קמא נכונה את השיקולים השונים כאשר דחה את הבקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין. בנוגע לפן הכספי, לא הביאו המבקשים ראיה למצבם הכלכלי של המשיבים, ואין די בטענות בעלמא כדי לבסס טענה על קושי עתידי להיפרע אם יתקבל הערעור (ע"א 8935/09 ופא טורס בע"מ נ' עו"ד כהן (לא פורסם)). גם מבחינת פינוי הבית – אמנם קיימת נטייה בפסיקה לעכב ביצועם של פסקי דין בהקשר זה (רע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' אמר , פ"ד נו(1), 529 , 534), ואכן גם במקרה זה נראה כי יש לשעות לכך לעת הזאת בנסיבות, ובמיוחד הבן הנזכר מעלה; אך היה מקום להורות על הפקדת ערובה כנגד אי פינוי הבית. אף כאן, המבקשים אמנם נדרשים בתצהירם לגובה הערבות הנדרשת באופן כללי, בטענה כי הוא "בלתי סביר בעליל, במידה ניכרת מעל יכולתם הכלכלית...", אך אין פירוט על שום מה נטענת טענה זו. עם זאת, מנגד עולה כי יתכן שקרן הפיצוי המוסכם צריכה להיות פחותה מן הנקבע בפסק הדין (256,200 ₪ תחת 302,000 ₪ קרן).

ח.

נוכח כל האמור, איני נעתר לבקשה ביסודה, אך אורה כי הערובה שעל המבקשים להפקיד חלף אי פינוי הבית תעמוד על 400,000 ₪, ולא כפי שנקבע. הסכום יופקד תוך 15 יום מהיום.