ע"א 11324/04 רבקה מנשה נ. אלישע מרכוס

1.בפני בקשה כי אורה למערערת לתקן את כתב הערעור שהגישה, כך שיכיל את נימוקי ההתנגדות לפסק הדין נשוא הערעור ותו לא. עניינו של ההליך בטוענים לירושת מנוחה מכוח שתי צואות סותרות. המשיב בערעור הוא שזכה בירושה. לטענתו, כתב הערעור המפרט את עובדות המקרה, הקשרים בין המנוחה למערערת ועוד פרטים ממין זה, וכן מופיעים בו ציטוטים מן הפסיקה, אינו ראוי. זאת כיוון שבערעור יש לפרט את ההשגות על פסק הדין נשוא הערעור ולא עוד. במיוחד דברים אמורים כאן, עת פסק הדין נשוא הערעור מחזיק 6 עמודים בלבד, בעוד הערעור עליו מונה 39 עמודים.

2.המערערת טוענת כי יש לקבל את הערעור כמות שהוא. נטען כי מדובר במסכת משפטית סבוכה ומפורטת שנמשכה שנים, ובפסק דין קצר יתר על המידה, אשר אינו מכריע ברוב השאלות העובדתיות והמשפטיות אשר היו מונחות בפני בית המשפט. עוד נטען כי פסק הדין התבסס על טענות עובדתיות שכלל לא הועלו על ידי הצדדים, ועל מסמכים שכלל לא הוגשו כראיות. לפיכך, פסק דין זה שגוי ואינו משקף את המצב לאשורו. משכך, נדרש כתב הערעור לפירטו והרחבה יחסיים, על מנת שיוכל בית המשפט להתמצא בהליך ולהכריע בסוגיה. נטען עוד כי כתב ערעור בן 39 עמודים אינו חריג באורכו, ואין לדחותו. המשיבה אזכרה החלטות שונות בהן נקבע כי אין בעצם הציטוט מהפסיקה כדי לפוסלו, וכי במידה ראויה- הדבר תקין.

3.מבחינת הבקשה והתגובה, וכן מעיון בכתב הערעור עולה כי דין הבקשה להידחות. אמת, כתב ערעור צריך להיות ערוך בתמציתיות (ראו ע"א 1501/05 כהן נ' מנהל מס שבח (טרם פורסם)). כמו כן, עיון בערעור עצמו מראה כי ניתן היה לקצרו במידה בלתי מבוטלת, שכן יש בו חלקים שאינם בגדר נימוקי הערעור אלא הרצאת עובדות כאלו ואחרות וציטוטים. למרות זאת, נראה כי לאור נסיבותיו המיוחדות של ההליך, ולאור החסרונות המשמעותיים הנטענים לגבי פסק הדין נשוא הערעור, מן הראוי לאפשר למערערת לפרוש בשלב זה את היריעה אותה פרשה בפני בית המשפט, כפי המבוקש. אין בכך כמובן בכדי להשליך בהכרח על היקף הטיעון הסופי בתיק. הנה כי כן, לא מצאתי מקום לדרוש עריכה מחודשת של כתב הערעור בנסיבות המקרה, שכן נקודת המוצא הינה כי בית המשפט אינו "עורך על" של כתבי הטענות (ראו ע"א 1501/05 הנ"ל). לפיכך, הבקשה נדחית.