פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א
117/19
לפני:
כבוד השופט נ' הנדל
המבקשת:
האחים אוזן חברה לבנייה בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1. אריאל כהן
2. אסתר כהן
3. אילן מזרחי
4. מזל מזרחי
5. דוד אזולאי
6. עליזה אזולאי
7. זאב ויליציג
8. נעמה ויליציג
9. אליהו באשר
10. סימה באשר
11. עמוס מדר
12. רחל מדר
13. זהבה לוי
14. יורם כהן
15. גילה כהן
16. שניר גל
17. ליאת גל
18. מרגלית מזרחי
19. יוסף בן דוד
20. מזל חיה בן דוד
21. איתן בן עמי
22. סמדר בן עמי
23. עוז לוי
24. לירונה לוי
25. אריה גל
26. פנינה גל
27. צבי זרגרי
28. אורית זרגרי
29. אמיר כהן
30. לימור כהן
31. אייל ישראלי
32. שרית ישראלי
33. לבנת גברא
34. קרן לינדה וולך
35. אריאל גוסטבו וולך
36. חיים כהן
37. שמחה כהן
38. שרון יעקב
39. קרן יעקב
40. אשר לוטטי
41. רבקה לוטטי
42. שרה זזון
43. אורן זקן
44. קרן זקן
45. שמעון בן מוחה
46. רחלי בן מוחה
47. אשר אטיאס
48. דינה אטיאס
49. מרים גז אביגיל
50. נורית ראובני
51. יוני כורך
52. תומר קמזון קליין
53. בתיה בן יאיר
54. רון שניידר
55. ברוריה זקן
56. שלמה יעיל
57. דגנית בונדי
58. שלום אברהם חואטו סבן
59. יהונתן זוליאן משה אמסלם
60. ליאור קקון
61. הילה קקון
62. בן יניב זבולוני
63. הדורה יפעת רזון זבולוני
64. יורם חוברה
65. מרים חוברה
66. שלמה קראוזה
67. מיטל קול
68. מיה אפוטה
69. יעקב אפוטה
70. שלמה טדגי
71. טל טדגי
72. אלון אבוחצירא
73. הדס בן חמו
74. משה יצחקי
75. שרה סנדרה יצחקי
76. פרופסור מסעוד סבג
77. דבורה סבג
78. חמדה אהרון
79. אמיר ביבי
80. יחיאל סימון
81. מאיר טובול
82. שרה קולט טובול
83. אסף חן
84. קרן יצחקוב
85. עמירם גוטמן
86. טטיאנה בוגדנובה
87. ליאונייד אוריצקי
88. אולגה אוריצקי
89. צחי קאפילותו
90. סיגלית קאפילותו
91. גיא עייאש
בקשה לעיכוב ביצוע
פסק דינו של בית המשפט המחוזי ירושלים מיום 20.11.2018 בת"א 24792-01-11;
ת"א 40230-04-18
בשם המבקשת:
עו"ד אלעד גריינר;
עו"ד עדי שוחט
החלטה
1.
מונחת לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסקי דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בת"א 40230-04-18 (השופטת ת' בזק רפפורט ; פסק הדין העיקרי ניתן ביום 31.10.2018, ותוקן ביום 20.11.2018. פסק דין משלים ניתן ביום 20.11.2018), עד להכרעה בערעור שבכותרת. לחלופין, מבקשת המערערת לעכב את הביצוע במתכונת עליה הורה בית המשפט קמא בהחלטתו הזמנית מיום 13.12.2018 – קרי, "בכפוף להמשך הפקדת הסכום שהפקידה", ביום 17.12.2018, בקופת בית המשפט קמא.
לטענת המערערת, סיכויי ערעורה – בו היא משיגה על ההחלטה לקבל בחלקן תביעות-שכנגד מטעם המשיבים, אשר רכשו דירות מגורים בפרויקט שהקימה – גבוהים, ולבטח שאינם משוללי יסוד. לטעמה, שגה בית המשפט המחוזי כאשר אימץ את חוות דעת המומחה מטעמו, והטיל על המערערת אחריות לליקויי הבנייה בדירות המשיבים, אף שאלו ביצעו בהן שינויים שונים ללא הסכמתה וללא קבלת היתרים מתאימים. מעבר לכך, נפלו, להשקפת המערערת, פגמים גם בנוגע ליתר רכיבי החיוב. כך, למשל, היא משיגה על חיובה בפיצויים בגין עוגמת נפש, בגין איחור במסירת הדירות, ובשל הוצאת ערבויות בנקאיות – וטוענת כי אף הפיצוי שנפסק בגין ירידת ערך הדירות מעורר קושי, שעה שחלק הארי של המשיבים כלל לא תבעו סעד כזה. המערערת מוסיפה ומבקרת את שכר הטרחה שנפסק לזכות המומחה, הוצאות המשפט שנפסקו לזכות המשיבים, נקודת המוצא לחישוב הפרשי הריבית וההצמדה, ועוד.
לצד זאת, גורסת המערערת כי מאזן הנוחות נוטה אף הוא לטובתה, שכן קיים חשש ממשי שאם פסק הדין יבוצע לאלתר לא יעלה בידה לגבות את הכסף מן המשיבים במקרה של קבלת הערעור, וייגרם לה נזק בלתי הפיך. זאת, בראש ובראשונה, על רקע מצבם הכלכלי הרעוע של המשיבים, כפי שהוא משתקף, לטעמה, בהודעות שונות שהגישו חלקם בהליך קמא, בין התאריכים 23.10.2015 ו-16.3.2016. לדבריה, מימוש דירות המגורים שרכשו המשיבים כרוך בקשיים ניכרים – מה גם שעל הדירות רובצות משכנתאות נכבדות, וחלק מן המשיבים אף מכרו אותן – בעוד הכנסתם מעבודה "לא הוכחה כלל". המערערת מוסיפה כי ריבוי המשיבים מעצים את הקושי בהשבה עתידית של הסכומים הרלוונטיים, ומדגישה כי ענייננו "בסכומי עתק של מיליוני ₪ רבים, כאשר לכל אחד מהמשיבים נפסקו סכומים בסך מאות אלפי שקלים". מנגד, למשיבים לא ייגרם, לדעתה, כל נזק מעיכוב הביצוע, הואיל ואין ספק ביכולת הפירעון של המערערת – הנכונה, כאמור, להותיר את הכסף בקופת בית המשפט.
יצוין כי ביום 13.12.2018 קבע בית המשפט קמא כי "על מנת שלא לסכל פניה לבית המשפט העליון בבקשה לעיכוב ביצוע", פסק דינו יעוכב עד להכרעת בית משפט זה בבקשה – "בכפוף להקפדת הסכום שנפסק לחובת האחים אוזן בקופת בית המשפט".
2.
דין הבקשה להידחות אף ללא צורך בתשובה. כידוע, הנחת היסוד היא כי בעל דין שזכה בדינו זכאי ליהנות מפירות זכייתו, מבלי שיהיה בהגשת ערעור כדי לעמוד בדרכו (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). על מנת לחרוג מכלל זה, על המבקש להרים את הנטל ולהוכיח שני תנאים מצטברים: כי סיכויי ערעורו טובים, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. בהתאם למודל "מקבילית הכוחות", ככל שסיכויי הערעור מוצקים יותר, כך ניתן להקל בדרישת מאזן הנוחות, ולהפך – אם כי, נטיית המאזן הינה "אבן הבוחן המרכזית" להכרעה (ע"א 7937/15 שחם-רביצקי נ' שפיגל , פסקה 3 (21.2.2016)). כפועל יוצא, נקבע כי ביצוע פסק דין המטיל חיוב כספי יעוכב רק במקרים חריגים ויוצאי דופן, בהם הוכח "חשש של ממש" שלא ניתן יהיה לגבות את הכסף בחזרה במידה והמבקש יזכה בערעורו. זאת, בין היתר, בהתחשב בהיקף החיוב, ובמצבו הכלכלי של הזוכה – וכמובן, בכפוף לכך שמבקש העיכוב עבר את המשוכה של הוכחת סיכויי הערעור ( שם ; ע"א 598/12 דהן נ' פאנדנגו איסוף ומחזור בע"מ , פסקה 4 (20.3.2012); ע"א 8930/12 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' טוויג , פסקה 3 (25.12.2012)).
3.
עיון בחומר מלמד כי לא עלה בידי המערערת – המבקשת לעכב את ביצוע כל רכיבי פסק הדין, כלפי כל המשיבים – להרים נטל זה. כאמור, המערערת טוענת כי כתבי בי-דין שהוגשו לבית המשפט המחוזי מהווים "הודאת בעל דין" בדבר מצבם הכלכלי הרעוע של המשיבים – ומעידים על חשש ממשי שלא ניתן יהיה להיפרע מהם בעתיד, אם יתקבל הערעור. דא עקא, יהיו אשר יהיו המסקנות שניתן להסיק מן המסמכים האמורים, אף המערערת אינה מתיימרת לקשור בינם ובין משיבים 47-48, 52, 54-55, 58 ו-60-88 – המהווים יותר משליש מחברי קבוצת המשיבים – ואינה מציגה ולו בדל ראיה ביחס למצבם הכלכלי של האחרונים. יהיו אשר יהיו אתגרי הגבייה שבהם עלולה המערערת להיתקל ביחס לחלק (גם אם גדול) מן המשיבים, מובן שאין בהם כדי לכרסם בזכויותיהם של אחרים, ולמנוע מהם לממש לאלתר את פירות זכייתם בדין. יתר על כן, עיון במסמכים מלמד כי גם ביחס לקבוצת המשיבים שלגביה הוצגו, כביכול, ראיות מתאימות (משיבים 1-46, 49-51, 53, 56-57, 59 ו-89-91) התמונה מורכבת יותר. כך, למשל, נאמר בהודעה שצורפה כנספח 5 לבקשת רשות הערעור כי "רובם של [המשיבים] כבר העבירו את התשלום", וכי רק " מספר [משיבים]" מתקשים לשאת בו – ואף זאת, לא רק בשל מצבם הכלכלי (תמונה דומה עולה גם מן ההודעה המצורפת לבקשה כנספח 6; ההדגשה אינה במקור). לא ניתן, אפוא, לבסס את הבקשה לעיכוב ביצוע מלוא פסק הדין על עדויות לקשיי השבה היפותטיים של חלק (לא מזוהה) מן המשיבים.
אם לא די בכך, הרי שהמסמכים שבהם תולה המערערת את יהבה הוגשו כולם עד חודש מרץ 2016 – כלומר, לפני כשלוש שנים (ובמקרה של משיבים 1-32, אף למעלה מכך) – ומטבע הדברים, תרומתם להבנת מצבם הכלכלי הנוכחי של המשיבים אינה רבה. אחרי ככלות הכל, "ניתן להצביע על כך, שבמקרים לא מעטים חולף זמן מעת שמוצגות הראיות ועד שעולה על הפרק השאלה האם יש לעכב את ביצועו של פסק הדין. משמע, אפשר שמצבו הכלכלי של הזוכה השתנה" (ע"א 3976/02 אריה חברה לביטוח בע"מ נ' גונן (5.6.2002)). כמובן, הדבר תלוי בנסיבותיו הקונקרטיות של כל מקרה. מכל מקום, שעה שהתצהיר המצורף לבקשה הנוכחית נשען על תשתית ראייתית לא עדכנית, דומה שאין בו כדי להרים את הנטל, ולעורר חשש ממשי מפני נזק בלתי הפיך הכרוך בביצוע פסק הדין.
4.
על זאת אוסיף כי הסכום הכולל שעל המערערת לשלם בהתאם לפסק הדין מושא הערעור אמנם גבוה, אך הסכום המיועד לכל אחד (או קבוצה) מן המשיבים אינו עולה על "מאות אלפים בודדים של שקלים", כלשון בית המשפט קמא בהחלטתו מיום 13.12.2018. לפיכך, הגם שגובה הסכום שעיכובו מתבקש עשוי לשמש, באופן עקרוני, כאינדיקציה לקשיי השבה עתידיים (ראו, למשל, ע"א 4768/15 בן דב נ' כונסת הנכסים לנכסי טאו תשואות בע"מ (בפירוק) , פסקה 18 (8.10.2015)), זה אינו המצב בענייננו. בהקשר זה אוסיף כי בחינה מדגמית של פסק הדין מושא הערעור מלמדת כי חלק מן הסכומים שבהם חויבה המערערת כלל לא היו שנויים במחלוקת – מה שמפחית עוד יותר את גובה הסכום שלגביו עלול להתעורר קושי בהשבה בעקבות הערעור (ראו, למשל, פסקאות 170, 260, 355, 419, 493, 569, 643, 686 לפסק הדין, ורבות נוספות).
5.
בנסיבות אלה, ובהתחשב בכך שענייננו בפיצויים ששורשיהם בנזקים לדירות המגורים שנמסרו למשיבים במהלך השנים 2009-2010, אין בריבוי המשיבים כשלעצמו כדי להטות את מאזן הנוחות לזכות המערערת.
בהעדר אפשרות לקבוע בשלב זה כי סיכויי הערעור גבוהים במיוחד, התוצאה היא כי דין הבקשה הכוללנית לעיכוב ביצוע מלוא פסק הדין – להידחות.
6.
הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, ולא בלי היסוס, אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, י"ז בשבט התשע"ט (23.1.2019).
ש ו פ ט