ע"א 118/15 ד"ר בוריס בנאי (ביניאשווילי )

1.

ההליכים שבכותרת הובאו לעיוני לצורך הכרעה בבקשת המבקש ברע"א 118/15 (להלן: המבקש ) לקבוע כי נתונה לו זכות ערעור על ההחלטה מושא בקשות רשות הערעור. בפתח הדברים אציין כי הטיפול בהליכים אלה התעכב ועם הצדדים הסליחה.

2.

הרקע העובדתי הוא, בתמצית, כדלקמן: כנגד המשיב 1 בשני ההליכים (להלן: החייב ) מתנהלים הליכי פשיטת רגל. ביום 25.3.2009 ניתן צו כינוס לנכסי החייב, ואילו ביום 21.7.2011 הוכרז החייב כפושט רגל תוך שהמשיב 4 מונה כנאמן על נכסיו (להלן: הנאמן ). בין הנאמן לבין המבקש ניטשה מחלוקת ביחס למיזם עסקי משותף של המבקש ושל החייב. איני רואה לפרט את כלל ההליכים שהתנהלו בסוגיה זו. לענייננו די לציין, כי בחודש מאי 2013 הגיש הנאמן לבית המשפט של פשיטת רגל בקשה כנגד המבקש, כנגד בנו (הוא המבקש ברע"א 125/15) וכנגד אחרים בקשר עם נכסי המיזם המשותף וזכאותה של קופת פשיטת הרגל לנכסים אלה (להלן: הבקשה למתן הוראות ). בהמשך, וטרם הכרעה בבקשה לגופה, ניתן על ידי בית משפט באנגליה צו המופנה לנאמן והאוסר עליו לנקוט הליכים כנגד המבקש בבית משפט בישראל. זאת, בשל קיומה של תניית בוררות בהסכם המיזם המשותף אשר נחתם בין המבקש לבין החייב. בית המשפט האנגלי אף השית על הנאמן הוצאות בסכום של 150,000 ליש"ט לטובת המבקש. בעקבות התרחשויות אלו נמחקה הבקשה למתן הוראות. יצוין, כי בית המשפט של פשיטת רגל נתן מספר החלטות הקשורות להחלטותיו של בית המשפט האנגלי, וכנגד שתיים מהן תלויים ועומדים ערעורים בבית משפט זה (ע"א 3907/14 וע"א 7579/14).

3.

בהמשך הדרך ועל רקע הנסיבות שנוצרו, הגיש החייב לבית המשפט של פשיטת רגל בקשה להתיר לו לפעול כנגד המבקש וכנגד אחרים בקשר עם נכסי המיזם המשותף, וזאת במקום הנאמן אשר מנוע מלעשות כן בשל הצו של בית המשפט באנגליה. הנאמן והכונס הרשמי הותירו את הבקשה לשיקול דעת בית המשפט. ביום 15.9.2014 נעתר בית המשפט לבקשה והתיר לחייב להגיש לבית משפט אזרחי רגיל - באופן עצמאי ושלא באמצעות הנאמן - תובענה כנגד המבקש בקשר עם נכסי המיזם המשותף (להלן: החלטת ההיתר ). בסמוך לאחר מכן, ביום 3.10.2014, הגיש החייב לבית המשפט של פשיטת רגל בקשה לחדש את הבקשה למתן הוראות (אשר הוגשה לכתחילה על ידי הנאמן, כאמור לעיל), אך זאת תוך שהגשתה וניהולה תיעשה על ידו ולא על ידי הנאמן . בקשה זו היוותה, הלכה למעשה, בקשה לשינוי החלטת ההיתר כך שתחת ניהול הליך עצמאי בבית משפט אזרחי ביחס לנכסי המיזם המשותף, ייכנס החייב בנעלי הנאמן לצורך הבקשה למתן הוראות והמחלוקת תתברר בתוך הליך פשיטת הרגל . ביום 7.12.2014 נעתר בית המשפט של פשיטת רגל לבקשה, תוך שהתיר לחייב לחדש את הבקשה למתן הוראות והורה למבקשים להגיש תגובתם לגופה של הבקשה (להלן: החלטת החידוש או ההחלטה ). בקשות רשות הערעור שלפניי מופנות כנגד החלטה אחרונה זו.

4.

בגדר רע"א 118/15 הגיש המבקש בקשה לקבוע כי נתונה לו זכות ערעור על החלטת החידוש. כך, לטענתו, הן מאחר שההחלטה מהווה "צו בפשיטת רגל" והן מאחר שמדובר בהחלטה המסיימת "יחידה דיונית" ועל כן מהווה פסק דין. עוד ביקש הוא, כי ההליך יידון יחד עם שני הערעורים הנוספים התלויים ועומדים בין הצדדים (כמפורט לעיל). על רקע האמור הורה כב' השופט י' דניצגר כי סוגיית הסיווג תועבר לטיפולם של רשמי בית משפט זה. מתגובת הכונס הרשמי לבקשה עולה, כי הוא מצטרף לעמדת המבקש וסבור כי אכן נתונה לו זכות ערעור על ההחלטה. אל מול עמדה זו עומדת גישתו של הנאמן, אליה הצטרף גם החייב, לפיה דרושה למבקשים רשות לערער על ההחלטה. לשיטתם, מדובר בהחלטה בעלת אופי דיוני אשר לא התקבלה מכוח סמכותו המיוחדת של בית המשפט של פשיטת רגל, כי אם מכוח סמכותו הטבועה לעיין מחדש בהחלטות ביניים.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובות אשר הוגשו ובמסמכים נוספים שבתיק,

הגעתי לכלל מסקנה כי צודק המבקש בטענתו לפיה אופן ההשגה הנכון על ההחלטה הינו על דרך של הגשת ערעור בזכות.

6.

כידוע, דיני הערעור במסגרת הליכי פשיטת רגל שונים מאלה החלים ביחס להליכים אזרחיים. סעיף 182 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: הפקודה ) קובע כי החלטות של בית המשפט של פשיטת רגל המהוות "צו בפשיטת רגל" ניתנות לערעור בזכות לפני בית המשפט העליון. לעומת זאת, כאשר עסקינן בהחלטות אשר אינן מהוות "צו בפשיטת רגל", חוזרים אנו לדיני הערעור ה"רגילים", לאמור: זכות ערעור ביחס להחלטה המסווגת כ"פסק דין" וערעור ברשות ביחס להחלטה המסווגת כ"החלטה אחרת" (למשל, ע"א 7829/04

הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' פאן אל-א סחר בינלאומי פ.א. בע"מ (בפירוק)

(13.7.2008), פיסקה 9 והאסמכתאות הנזכרות שם; ש' לוין וא' גרוניס, פשיטת רגל (מהדורה שלישית, 2010), עמ' 40-38). נהוג לומר, כי החלטה מהווה "צו בפשיטת רגל" אם היא ניתנת על ידי בית המשפט של פשיטת רגל "במסגרת הפעלת סמכותו המיוחדת לפי הפקודה כבית-משפט לענייני פשיטת רגל" (בש"א 998/92 בן ציון נ' בנק ארץ ישראל בריטניה בע"מ (בפירוק) , פ"ד מו(2) 749, 754 (1992) (להלן: פרשת בן ציון ); רע"א 4569/91

סבג נ' כונס הנכסים הרשמי , פ"ד מו(3) 811 (1992)). צו כינוס, צו הכרזת פשיטת רגל וצו הפטר נחשבים לשלושת הצווים המרכזיים בהליך פשיטת הרגל. ואכן, בית משפט זה פסק לפני זמן לא רב יחסית כי "...'צו בפשיטת רגל' מכוון להחלטות המרכזיות המתקבלות במהלך התנהלותו של תיק פשיטת הרגל" (רע"א 4746/11 גרוזמן נ' כונס הנכסים הרשמי (26.10.2011), פיסקה 9). מאידך, החלטות בעלות אופי דיוני והחלטות הנשענות על עקרונות משפט כלליים אינן נחשבות "צו בפשיטת רגל" ומשכך חלים לגביהן דיני הערעור הרגילים, כאמור לעיל (למשל, רע"א 4222/10 אלמקייס נ' עו"ד זיו אביאל - נאמן לנכסי המערערת (15.6.2010)).

7 .

ולענייננו: עיון בהחלטת ההיתר ובהחלטת החידוש תוך בחינת הקשרם של דברים מעלה, כי בגדר הליכי פשיטת הרגל נגד החייב נוצרה סיטואציה חריגה ומורכבת אשר היה בה כדי לאתגר את המשך ניהולו של ההליך ואת מעמדם של השחקנים השונים בו. זאת, לאור מניעותו של הנאמן להמשיך ולפעול כנגד המבקש כתוצאה מן הצו אשר ניתן על ידי בית המשפט האנגלי. על רקע זה נדרש בית המשפט של פשיטת רגל להחליט האם בנסיבות המיוחדות שנוצרו יש מקום להתיר לחייב להיכנס בנעלי הנאמן ולנקוט כנגד המבקשים הליך אשר מטרתו העברת נכסים לקופת פשיטת הרגל, וככל שהתשובה לכך בחיוב - האם על רשות זו לבוא לידי ביטוי בהגשת הליך חדש ונפרד מחוץ להליך פשיטת הרגל (כפי שנקבע בהחלטת ההיתר) או שמא בחידוש הבקשה למתן הוראות אשר הוגשה על ידי הנאמן בתוך הליך פשיטת הרגל (כפי שנקבע בהחלטת החידוש).

8.

דומני, כי בנסיבותיו הייחודיות של העניין ההכרעה המתירה לחייב להיכנס בנעליו של הנאמן - ובכך למעשה להפעיל סמכות השמורה, ככלל, לבעל תפקיד הממונה על ידי בית המשפט של פשיטת רגל - מהווה החלטה מהותית הנטועה עמוק בהליך פשיטת הרגל ומבוססת על שיקולים אינהרנטיים להליך פשיטת הרגל ככזה . הדבר נכון הן ביחס להחלטת ההיתר, המאפשרת לחייב להיכנס בנעלי הנאמן באמצעות הגשת הליך חיצוני להליכי פשיטת הרגל, והן, ואולי ביתר שאת, ביחס להחלטת החידוש אשר מאפשרת לחייב להיכנס בנעליו של הנאמן בתוך הליכי פשיטת הרגל. מבחינה זו יש לומר כי כל אחת מן ההחלטות ניתנה במסגרת הפעלת סמכותו המיוחדת של בית המשפט כבית משפט של פשיטת רגל . ודוק: לא נעלמה מעיניי העובדה שבית המשפט ראה את החלטת החידוש כהחלטה לעיון חוזר בהחלטת ההיתר מכוח סעיף 181 לפקודה, ואולם בנסיבות המקרה איני סבור כי יש בכך כדי לשנות. זאת, בשים לב למהותה ול"משקלה הסגולי" של החלטת החידוש, כמו גם לעובדה שבית המשפט שינה מן התוצאה אליה הגיע בהחלטת ההיתר, כלומר - קיבל את הבקשה לעיון חוזר (להבדיל מהחלטה הדוחה בקשה לעיון חוזר). לא למותר להוסיף, כי בית המשפט אף ציין בהחלטה שהיא ניתנת מכוח סעיף 150 לפקודה (ולעניין זה ראו פרשת בן ציון , עמ' 755).

9.

משהגעתי לכלל מסקנה כי ההחלטה מהווה "צו בפשיטת רגל", הרי שהדרך להשיג עליה היא באמצעות ערעור בזכות וממילא אין עוד צורך להמשיך ולבחון האם יש לראות בהחלטה משום "פסק דין". לפיכך, מורה אני על שינוי סיווגם של ההליכים שבכותרת לערעורים בזכות . בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.

10.

דומני, כי יש הגיון רב בכך שהליכים אלה יתבררו באותו מועד ולפני אותו הרכב שבו יתבררו שני הערעורים הנוספים התלויים ועומדים בין הצדדים. בנסיבות אלה ובשים לב לצורך בהגשת סיכומים בהליכים שבכותרת - מורה אני כי הדיון בע"א 3907/14 ובע"א 7579/14 יידחה וייקבע מחדש על ידי יומן בית המשפט במחצית הראשונה של חודש פברואר 2016, וכי יוצא ללא דיחוי צו סיכומים בהתאם.