ע"א 1191/21 גליל גולן א.ח.ר בע"מ נ. פקיד שומה צפת

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופטת ע' הוד ) בע"מ 24090-01-17 מיום 22.12.2020, בגדרו נדחו טענות המבקשת נגד שומה שנערכה לה על ידי המשיב.

1.

המבקשת היא מועדון כדורסל המוכר כמלכ"ר. בשנים 2014-2012 (להלן: שנות המס ) הפעילה המבקשת קבוצת כדורסל מקצועית שאף השתתפה בליגת העל בכדורסל.

בביקורת שערך המשיב, נמצא כי המבקשת לא קיימה הוראות שונות הקבועות בחקיקת המס. בין היתר, לא ניכתה מס במקור מדמי שכירות ששילמה בעד דירות ששכרה עבור שחקני הקבוצה (להלן: דמי השכירות ).

2.

נוכח זאת, המשיב הוציא למבקשת שומה בצו לפי מיטב השפיטה, על פי סעיף 152(ב) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), תשכ"א-1961 (להלן: הפקודה ), בסך כולל של כ-9.6 מיליון ₪. בעניין דמי השכירות, נקבע כי משהמבקשת לא ניכתה מס במקור, עליה לשלם את המס בשיעור של 35%, כמתחייב בחוק (ראו סעיף 164 לפקודה ותקנה 2 לתקנות מס הכנסה (ניכוי במקור מדמי שכירות), התשנ"ח-1998).

3.

על כך הגישה המבקשת ערעור לבית המשפט קמא. בערעור טענה, בין היתר, כי השומה הוצאה על ידי מי שלא הוסמך לכך כדין ולכן היא חסרת תוקף; וכי לא הייתה מוטלת עליה חובה לנכות מס במקור מדמי השכירות, ולחלופין כי שיעור הניכוי במקור עומד על 10% לכל היותר.

4.

בית המשפט קמא דחה את טענות אלה של המבקשת. לעניין הסמכות להוצאת השומה נקבע, בין היתר, כי המבקשת כלל לא העלתה טענה נגד סמכותו של מי שחתם על הצו (אלא נגד סמכותו של מי שלשיטתה ערך את השומה בפועל). לעניין ניכוי המס במקור מדמי השכירות בית המשפט קבע, בין היתר, כי המבקשת לא ביססה את עמדתה וכן כי הבחירה במסלול תשלום המס נתונה בידי משכירי הדירות – ולא השוכר. לנוכח זאת, בית המשפט קמא לא התערב בשיעור המס שקבע המשיב.

5.

בסוף דבריו, בית המשפט קמא ציין את התנהלות המבקשת, ובכלל זאת, את היעדר שיתוף הפעולה שלה עם רשויות המס ואת עשיית הדין העצמית אשר אפיינה את פעולותיה.

6.

ביום 18.2.2021 הגישה המבקשת ערעור על פסק הדין של בית המשפט קמא. בסמוך לכך, הוגשה הבקשה שלפניי, בגדרה מבוקש להורות על עיכוב ביצועו של פסק הדין, עד לסיום הדיון בערעור.

לשיטת המבקשת, סיכויי הערעור להתקבל גבוהים שכן בית המשפט קמא שגה כשדחה את טענותיה. המבקשת חזרה בעניין זה על נימוקים שהעלתה בהליך קמא, וכן הוסיפה, בין היתר, כי פסק הדין של בית המשפט קמא עומד בסתירה להלכה פסוקה של בית משפט זה ונשען על קביעה עובדתית שגויה.

במישור מאזן הנוחות, נטען כי זה נוטה לטובת המבקשת, שכן אם לא יינתן הסעד המבוקש עשוי להיגרם לה נזק רב, כך שלא תוכל לעמוד בהתחייבויות כספיות, תורד לליגה השלישית וייתכן שאף תגיע להתמוטטות כלכלית. מנגד, נטען כי למשיב לא ייגרם נזק מעיכוב ביצועו של פסק הדין, בין היתר מפני שעבורו לא מדובר בסכום משמעותי.

7.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

הלכה ידועה היא כי הגשת ערעור אינה מצדיקה כשלעצמה את עיכוב ביצועו של פסק הדין מושא הערעור. בית המשפט יסטה מן הכלל האמור, אם מבקש עיכוב הביצוע יראה כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו (ראו לדוגמה, עע"מ 4992/10 אשר גרין מבנים בע"מ נ' רשות העתיקות , בפסקה 3 (22.7.2010)).

8.

איני מוצא לקבוע מסמרות ביחס לסיכויי הערעור, אך אציין כי השגות המבקשת נטענות, ולו בחלקן, כנגד ממצאי עובדה שנקבעו על ידי בית המשפט קמא, כך שדומה כי

מלאכתה של המבקשת אינה קלה.

9.

אשר לשיקולי מאזן הנוחות. המבקשת טענה כי דחיית בקשת עיכוב הביצוע תגרום לה לנזקים חמורים שלא יהיו ניתנים לתיקון, אך לא ביססה את טענותיה אלה בעובדות או ראיות.

בסופו של דבר, ענייננו הוא בפסק דין כספי. כפי שהובהר פעמים רבות בעבר, עצם הגשת ערעור על פסק דין כספי לא יעכב את ביצועו (ראו, למשל, ע"א 8059/18 רדיו קול ברמה נ' קולך , בפסקה 3 (23.12.2018)), ובפרט, משמדובר בזוכה שלא קיים חשש לגבי חוסנו הכלכלי, כבענייננו (ראו, למשל, ע"א 2704/13 כהן נ' פקיד שומה תל אביב , בפסקה 2 (18.7.2013); ע"א 5811/09 גאון נ' מעגלות הפקות , בפסקה 6 (30.8.2009) (להלן: עניין גאון )). כמו כן, ככלל, מצב כלכלי קשה של החייב אינו מצדיק את עיכוב ביצועו של פסק הדין (ראו עניין גאון , בפסקה 6), וממילא כשבענייננו הדבר לא הוכח.

10.

בשולי הדברים אציין כי לא נעלמה מעיניי התנהלותה של המבקשת מול רשויות המס, וכי מתגובת המשיב עולה, כי נמנעה עד היום מתשלומי מס שחויבה בהם, לרבות תשלומים שלגביהם הושגו הסכמות בינה לבין רשויות המס.

11.

סוף דבר, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית. המבקשת תישא בהוצאות המשיב בסך 5,000 ₪.