ע"א 1241/98 תלמה הראל נ. שמחה הראל

1.ביום 17.10.99 נתנה כב' הרשמת מ' אגמון החלטה בתיק זה ובה קבעה:

"הערעור דנן הוגש ביום 22.2.98. ביום 3.3.98 הומצאה לבא-כוחה של המערערת הודעה על קביעת ערבון (על פי אישור מסירה שבתיק בית המשפט). בהודעה נרשם, שעל המערערת להפקיד ערבון תוך שלושים יום מיום מסירת החלטה זו.

ביום 31.1.99, זמן רב לאחר חלוף המועד להפקדת ערבון, התקבלה בבית המשפט בקשה מטעם המערערת להרשות לה הגשת ערובה עצמית במקום ערבון, בלא שצורפה לה בקשה להארכת המועד, ובלא שניתן כל הסבר לאיחור הממושך. בנסיבות אלה, לא היה מקום להתיר את קבלת הבקשה. יצויין, כי הבקשה התקבלה והתקבלה תגובת המשיב לבקשה. בתגובתו מבקש המשיב את מחיקת הערעור ואת דחיית הבקשה במקרה שהמערערת חרגה מהמועדים שנקבעו בתקנות.

בשל האיחור הממושך בהגשת הבקשה למתן ערובה אחרת, ולאור זאת שלא הופקד ערבון על ידי המערערת, החלטתי לרשום את הערעור לדחייה בהתאם לתקנה 431 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-.

אני מאפשרת למערערת ליתן טעם, בתוך עשרה ימים ממועד המצאת החלטה זו, מדוע לא יידחה הערעור כמצוות תקנה 431 לתקנות סדר הדין האזרחי."

2.תגובת המערערת מצויה עתה בפני. אין בה הסבר ממשי לאיחור. כל שנאמר בה הוא, כי "ככל הנראה נובעת התקלה בהגשת בקשה לחלוף הערובה באחור כתוצאה מתקלה משרדית בין אם במשרד הח"מ או במזכירות ביהמ"ש והח"מ מבקש להביע צערו על ענין זה.". הואיל ובתיק בית המשפט מצוי אישור מסירה חתום מיום 3.3.98, איני מוצא יסוד לטענה, כי מקור התקלה הוא במזכירות בית המשפט. ומשכך, מוטל הנטל על המערערת ליתן "הסבר מתקבל על הדעת" (וראו: י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי

(מהדורה שביעית, 1995, בעריכת ד"ר ש' לוין, להלן: " זוסמן "), בעמ' 888) לאיחור כה מהותי בהתייחסותה לסוגיית הערבון. בפרט נוכח העובדה שעיתויה הטבעי של הצעת חלופה לערבון הוא עם הגשת הערעור (וראו תקנה 419 (2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-). הסבר כאמור לא ניתן וכל שנטען, באורח כוללני, הוא טענת תקלה. ותקלה או רשלנות אינן מהוות צידוק לאיחור ((ע"א 532/85 ברנר נ' וולקן , פ"ד מ(2) 418; רע"א 2606/94 סגל נ' עזבון המנוח רוזנברג ז"ל , לא פורסם; רע"א 4564/94 יהודה בן יעקב סלמה נ' יהודה בן יום טוב סלמה , לא פורסם). לחובתה של המערערת שוקלים גם הדברים הבאים: בבקשתה המקורית להגשת ערובה עצמית במקום ערבון נטען, כי היא אישה קשת יום המשתכרת מעבודתה כ - 2,000 ש"ח לחודש ואילו לבקשה הנוכחית, שהוגשה מספר חודשים לאחר מכן, צורף תלוש שכר, לפיו משכורתה של המערערת (נטו) היא כ - 3,400 ש"ח. בקשתה הנוכחית לוקה בחסר, נעדרים ממנה פרטנים קרדינליים (דוגמת פרטי נכסים, דפי חשבון, ועוד).זאת ועוד: סיכויי ערעורה קלושים על פניהם (שכן כל עניינו הוא בחיובה בהוצאות בערכאה הקודמת, בהחלטה מנומקת. וראו לעניין זה: י' זוסמן , בעמ' 544, ע"א 406/80 אלקיים נ' הוברמן , פ"ד לו(4) 416, 418, ע"א 449/88 עופרי נ' פרלמן , פ"ד מה(1) 600).

3.בנסיבות אלו, לא מצאתי בבקשה שבפני טעם לאי מחיקת הערעור - נוכח השתהותה הממושכת והבלתי מוסברת של המערערת בהתייחסותה לחיובה בהפקדת ערבון, נוכח היעדר טעם ממשי לפטור מערבון ונוכח דלות סיכויי הערעור. בנסיבות אלו גוברים האינטרסים של שמירה על סדרי הדיון ומועדיו ושל הגנה על הצד שכנגד מפני הטרחות שווא ועיכובים (וראו: בש"א 3780/98 גיא רוזן נ' כפר הרי"ף , פ"ד נב (3) 625, ע"א 2820/99 שלום שרעבי נ' צפורה מזרחי , לא פורסם).

הערעור נדחה איפוא בהתאם להוראות תקנה 431 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. המערערת תישא בהוצאות המשיב, בגין תגובתו לבקשתה הקודמת ולבקשתה הנוכחית בסך 2,500 ש"ח.