ע"א 1265/01 נעה רם נ. בן שאול (השקעות) בע"מ

בפניי בקשה למתן צו מניעה זמני אשר יורה למשיב 2 (להלן: "המשיב") להימנע מלפעול על פי ייפוי כוח בלתי חוזר אשר הופקד בידיו על ידי המבקשת בקשר עם עסקת מכר מקרקעין אשר נקשרה בין המבקשת לבין המשיבה 1 (להלן: "המשיבה"), וזאת עד למתן פסק דין בערעור שהגישה המבקשת לבית משפט זה.

המבקשת הינה הבעלים הרשום של מלוא הזכויות בנכס מקרקעין המצוי בדרך הים בחיפה ובו בנויים שני בתי דירות (להלן: "הנכס"). זכויותיה של המבקשת בנכס מושכנו לטובת בנק אמריקאי ישראלי בע"מ - כיום בנק הפועלים בע"מ (להלן: "הבנק"), לשם הבטחת חוב שחבה המבקשת לבנק. המבקשת התקשתה לפרוע את חובה שהגיע, בחודש דצמבר 1999, לסך של כ- 362,000 דולר ארה"ב והבנק, מצידו, הפעיל על המבקשת לחצים כדי שתפרע את חובה. כדרך לפירעון החוב, התקשרה המבקשת ביום 17.12.1999 בהסכם עם המשיבה שהיא חברה קבלנית לבניה, לפיו מכרה המבקשת למשיבה מחצית מזכויותיה בנכס ובכלל זה אחד הבניינים הבנוי בנכס, המיועד להריסה, ואת כל זכויות הבניה של הנכס (להלן: "ההסכם"). על פי סעיף 5.2.2 להסכם היה על המשיבה לשלם למבקשת את חלק הארי של התמורה החוזית המוסכמת בסכום בשקלים שהוא שווה ערך ל- 390,000 דולר ארה"ב על דרך של הסבת המשכנתא בבנק משם המבקשת לשם המשיבה ושחרור המבקשת מהתחייבותה כלפי הבנק על פי המשכנתא עד ליום 30.1.2000. על פי ההסכם בין הצדדים, הנכס אמור היה לעבור לחזקת המשיבה ב- 30.8.2000 - היום בו היה עליה לשלם למבקשת את התשלום האחרון על חשבון התמורה. המבקשת מצידה התחייבה כי עד לתאריך זה תדאג לפינויו של דייר מוגן המתגורר בבניין המיועד להריסה. על פי סעיף 9 להסכם ועל-מנת להבטיח את ביצועו, נתנו הצדדים ייפוי כוח בלתי חוזר למשיב ובו הרשאה בלתי חוזרת להעברת הזכויות בנכס מהמבקשת למשיבה על פי ההסכם.

בחודש יולי 2000 שלחה המבקשת למשיבה הודעה על ביטול ההסכם משום שלטענתה המשיבה הפרה את ההסכם הפרה יסודית בכך שלא הסבה את המשכנתא על שמה ולא שיחררה את המבקשת מהתחייבותה כלפי הבנק על פי המשכנתא. המשיבה טענה כי ההסכם בוטל שלא כדין על ידי המבקשת ודרשה מהמשיב כי יפעל לביצועו של ההסכם תוך שימוש בייפוי הכוח שברשותו. על רקע סכסוך זה הגישה המבקשת תביעה לבית המשפט המחוזי ובה עתרה למתן פסק-דין הצהרתי לפיו ההסכם בוטל על ידה כדין וכי על המשיבה לפצותה על הנזקים שנגרמו לה עקב הפרתו. תביעתה של המבקשת נדחתה. בית המשפט המחוזי (השופטת ב' בר-זיו) קבע כי טעות בכדאיות העיסקה היא שהניעה את המבקשת, באמצעות בעלה שטיפל בעסקיה, לחפש אמתלה לביטול ההסכם וכי בעלה של המבקשת הוא שגרם לסיכול החוזה. בפסק הדין קבעה השופטת קמא כי אף שהמשכנתא לא הוסבה באופן פורמאלי על שם המשיבה, הרי שעובר לחתימת ההסכם הגיע המשיב להסדר עם הבנק לפיו המשיבה תקבל על עצמה את חובה של המבקשת ותישא בתשלומים החודשיים לסילוקו עד תחילת הבניה על החלקה, שאז תסולק המשכנתא. השופטת קמא השתכנעה כי הסדר זה נעשה בידיעת בעלה של המבקשת ובהסכמתו וכי המשיבה אכן החלה בתשלום התשלומים החודשיים בגין המשכנתא כפי שהתחייבה, כך שבפועל המשיבה שיחררה את המבקשת מהתחייבויותיה כלפי הבנק.

2.על פסק דין זה הגישה המבקשת ערעור לבית משפט זה. עם הגשת הערעור הגישה המבקשת את הבקשה שלפניי שעניינה, כאמור, מתן צו מניעה זמני אשר יורה למשיב להימנע מלפעול להעברת הזכויות במקרקעין למשיבה על פי ייפוי הכוח אשר הופקד בידיו על פי ההסכם, וזאת עד למתן פסק דין בערעור. צו מניעה זמני דומה ניתן בבית המשפט קמא בהסכמת באי-כוח הצדדים ועמד בתוקפו עד למתן פסק הדין.

לטענת המבקשת סיכוייה להצליח בערעור גבוהים. בערעורה מעלה המבקשת טענות שונות כנגד הממצאים העובדתיים וכנגד המסקנות המשפטיות אליהם הגיע בית המשפט קמא. המבקשת טוענת כי מתן צו מניעה זמני כמבוקש על ידה עד למתן פסק דין בערעור נחוץ לשם הגנה על זכויותיה הקנייניות בנכס נשוא ההסכם משום שבכוונת המשיבה להרוס את הבניין המצוי בנכס ולבנות תחתיו בית דירות למכירה לצדדים שלישיים. במצב כזה, עשויים צדדים שלישיים לרכוש זכות טובה בנכס בתום לב ובתמורה באופן אשר ימנע השבת המצב לקדמותו אף אם תזכה המבקשת בערעורה. להבטחת הנזק שעלול להגרם למשיבה מציעה המבקשת כי תחתום על התחייבות לפצות ולשפות את המשיבה על כל נזק שיגרם לה בגין צו המניעה.

המשיבה מתנגדת לבקשה. בתגובתה לבקשה, הנתמכת בתצהירו של מנהלה, פירטה המשיבה את הנזקים שייגרמו לה, לטענתה, אם העברת הזכויות על שמה בנכס תעוכב לתקופה נוספת. המשיבה טוענת כי היא חתמה על ההסכם עם המבקשת מתוך כוונה לבנות על הנכס בניין ובו שש יחידות דיור, כי היא כבר פרסמה את הפרויקט נשוא העסקה וקיימים מתעניינים פוטנציאליים רבים. לפיכך, טענת המשיבה היא כי שקילת הנזקים הרבים שייגרמו לה ושכבר נגרמו לה עקב העיכוב בהעברת הזכויות בנכס על שמה אל מול הפגיעה במבקשת אם לא יינתן לה הסעד המבוקש, מובילה למסקנה כי יש לדחות את הבקשה. לחלופין טענה המשיבה כי אף אם תתקבל הבקשה, הרי שיש לחייב את המבקשת להפקיד ערובה לכיסוי נזקי המשיבה בסכום שלא יפחת מ- 180,000 דולר ארה"ב, שהוא סכום הפיצוי המוסכם המופיע בחוזי הרכישה שבין המשיבה לרוכשים פוטנציאליים של דירות בבניין העתיד להיבנות בנכס.

3.צודקת המבקשת בטענתה כי אי מתן הסעד הזמני המבוקש עלול לגרום לכך שעד לתום הדיון בערעור עלול להגרם לה נזק בלתי הפיך. שכן, אם ימכרו הזכויות בנכס לצדדים שלישיים, לא ניתן יהיה, ככל הנראה, להשיב למבקשת את זכויותיה הקנייניות בנכס. מנגד אין להתעלם מכך כי תביעתה של המבקשת נדחתה בבית המשפט המחוזי אשר קבע בפסק דינו כי המשיבה מילאה למעשה אחר חיובה העיקרי לפי ההסכם שעניינו נטילת ההתחייבות לתשלום המשכנתא. אשר לנזק שעלול להיגרם למשיבה עולה מהתצהיר שהגיש מנהל המשיבה, כי המשיבה פרסמה את פרויקט הבניה שהיא מתעתדת לבנות בנכס וכי מספר מעונינים בקניית דירות הוחתמו על "הרשמות לרכישת דירות" אף שטרם נחתמו עמם חוזי רכישה בשל צו המניעה התלוי ועומד, אשר אף מונע מהמשיבה, לטענת מנהלה, מלהתקשר עם רוכשים פוטנציאליים נוספים.

על יסוד מכלול השיקולים האמור החלטתי להעתר לבקשה וליתן את צו המניעה המבוקש; אך הצו יינתן בתנאי שהמבקשת תמציא ערבות בנקאית על סכום של 100,000 דולר (בשקלים) ללא הגבלת זמן, וכן תחתום על התחייבות כמוצע על ידה ללא הגבלת סכום וזמן וללא תנאי לפצות ולשפות את המשיבה על כל נזק שייגרם לה בגין צו המניעה מעבר לסכום שיובטח באמצעות הערבות הבנקאית.