פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו
כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 1266/05
- ז'
בפני:
כבוד הנשיא א' ברק
המערער:
יורם יזדי
נ ג ד
המשיב:
עו'"ד דר' משה כהן
ערעור פסלות על החלטת בית משפט השלום בירושלים מיום 23.1.05 בת.א.
18081/00, שניתנה ע"י כב' השופט נ' סולברג
פסק-דין
ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים (השופט
נ' סולברג) מיום 23.1.05, שלא לפסול עצמו מלדון בת.א. 18081/00.
1. בבית משפט השלום בירושלים מתנהלת תובענה
שהגיש המערער כנגד המשיב, בעילה של לשון הרע. מדובר באחת מארבע תובענות בעילה זו
המתבררות בין הצדדים, כולן בפני השופט סולברג, שהחליט בשעתו, לבקשת המערער, שלא
לאחד את הדיון בכל התובענות. שלוש תובענות נסתיימו זה מכבר בפסק-דין, ונותרה אך
התובענה הרביעית (ת.א. 18081/00). לקראת דיון הוכחות הגיש המערער (ביום 9.1.05)
בקשה לפסילת בית המשפט. לטענתו, השופט סולברג מנוע מלדון בעניינו, בשל דעה קדומה
כלפיו, הנובעת מפסק דין שנתן באחת מהתובענות שמתנהלות בין הצדדים (ת.א 22788/00),
שם קבע ממצאים המעידים על משוא פנים ומציגים אותו באור שלילי, כך לטענת המערער.
עוד טען, כי המשיב מפרסם פסקי דין של בתי משפט בירושלים, וביניהם גם פסקי דין של
השופט סולברג, בביטאון לשכת עורכי הדין. גם מטעם זה סבר המערער שראוי לפסול את
השופט סולברג מלדון בעניינו.
2. בית המשפט דחה (ביום 23.1.05) את בקשת
הפסילה. בנימוקי הדחייה נכתב כי כל אחת מהתובענות שמתנהלות בין הצדדים מעלה סוגיות
שונות ואין בקביעות שהיו בתובענות האחרות כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים, שיש
בכוחו לפסול את בית המשפט בתובענה הנוכחית. כן נדחתה טענת המערער בדבר משוא פנים
בשל העובדה שהמשיב מפרסם מפעם לפעם פסקי דין של בית המשפט בביטאון לשכת עורכי
הדין. כנגד החלטה
זו מופנה הערעור שבפני, בו חוזר המערער על טענותיו. כן הוא מבקש להגיש ראיות נוספות בערעורו.
3.לאחר שעיינתי בחומר המונח לפני, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. עצם העובדה שבפני אותו שופט התנהלו או מתנהלים משפטים נוספים אין בה, כשלעצמה, כדי לפסול השופט מלדון בעניינו של אותו צד פעם נוספת (ע"א 385/02 הדר נ' חזן (לא פורסם); ע"פ 6755/02 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"א 3279/05 אלמליח נ' אגודת הספורט מכבי קרית-גת (לא פורסם)). חזקה על שופט מקצועי, כי יכריע בתובענה הנוכחית על פי העובדות והטענות בהליך זה בלבד. אכן, אין לשלול מצבים בהם ממצאים שקבע בית משפט לצורך הכרעה בתיק אחד יבססו חשש ממשי למשוא פנים כאשר יבוא וידון בתיק השני, וזאת לאור הקשר והקרבה בין המקרים מבחינה עובדתית ומשפטית (ע"פ 350/91 ממן נ' מדינת ישראל , פ"ד מה(2) 345, 351; ע"פ 51/05 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). בחינתו של כל מקרה תיעשה בהתאם למידת קיומו של חשש ממשי למשוא פנים העולה מהכרעתו של בית המשפט. דא עקא, שהמערער לא הרים את הנטל המוטל עליו להראות מדוע הכרעה בתובענה הקודמת משליכה על התובענה הנוכחית, שכן כלל לא טרח לפרט אודות מהות התובענה נשוא הערעור והקשר בינה לבין התובענות הקודמות (ראו והשוו ע"א 1288/05 מידן נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל (לא פורסם)). יוער כי אפילו התובענה עוסקת בסוגיה משפטית דומה (תביעת לשון הרע), הרי שאין די בכך שעל בית המשפט לדון בעניין דומה בו דן בעבר כדי לגרום לפסילתו, אפילו הכריע בשאלה משפטית דומה (ע"א 3104/04 וינוגרד נ' הוצאת עיתון הארץ בע"מ (לא פורסם)). יש להוסיף ולהראות כי מאותה הכרעה מוקדמת עולה גם חשש ממשי למשוא פנים ביחס לתובענה הנוכחית (ראו, למשל, ע"א 99/03 מקט ספורט (בית ג'אן) (1994) נ' כהן (לא פורסם)). כאמור, המערער לא הרים את הנטל המוטל עליו, ומעיון בפסק הדין שניתן בת.א. 22788/00 לא עולה כל משוא פנים כלפי המערער ביחס לתובענה נשוא הערעור. לא מצאתי גם טעם לפסילת השופט סולברג, אך בשל העובדה שהמשיב מפרסם מפעם לפעם בביטאון לשכת עורכי הדין פסקי דין של בתי משפט בירושלים, וביניהם פסקי דין של השופט סולברג. הדבר אינו מקים חשש ממשי למשוא פנים.
הערעור נדחה. בנסיבות העניין לא ראיתי להיעתר לבקשת המערער להגיש ראיות נוספות בערעורו. המערער יישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסכום של 7,000 ₪.
ניתן היום, ו' בתמוז התשס"ה (13.7.2005).
ה
נ ש י א