ע"א 1338/97 תנובה מרכז שיתופי לשווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ. ראבי תופ

בפני בקשת המבקשת, המועצה הישראלית לצרכנות, להצטרף כמשיבה לערעור.

כתיבתה של החלטה זו השתהתה על מנת לאפשר לצדדים לנסות ולהגיע לפתרון הסכסוך ביניהם בהליך פישור. רק לאחר שהליך הפישור נכשל, הובא התיק בפני למתן החלטה בבקשה.

ואלה עיקרי העובדות הצריכות לעניין:

המשיב 2 הגיש בבית המשפט המחוזי תובענה כנגד המערערת (המשיבה 1 בבקשה זו), בצירוף בקשה לאישור התובענה כייצוגית. עניינה של התובענה הוא הפרשה הידועה כ"פרשת הסיליקון" בחלב עמיד, שיוצר על ידי המערערת במהלך התקופה שבין סוף שנת 1993 ועד ספטמבר 1995.

בתובענה שהגיש לבית המשפט קמא, טען המשיב 2 להטעיה והפרת חובת גילוי מצד המערערת, לפי סעיפים 2 ו4-(א) לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א1981- (להלן:"החוק").

בית המשפט קמא החליט לאשר את התובענה כייצוגית, בקובעו כי התקיימו התנאים לפי סעיף 35ב לחוק הגנת הצרכן, אך קבע כי סעד ההשבה שנתבע לא יכלל בין הסעדים עליהם תחול התובענה.

כן קבע בית המשפט בהחלטתו, כי התובע, בהיותו צרכן, מייצג בדרך הולמת את כל עניינם של הנמנים על הקבוצה, אך יחד עם זאת ציין, כי טוב יעשה התובע אם יפנה לממונה ולמועצה לצרכנות לשיתופם בהליך.

המערערת הגישה ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי לאשר את התובענה כייצוגית, ואילו המשיב 2 הגיש ערעור שכנגד על החלטת בית המשפט לפיה לא ייכלל סעד ההשבה בין הסעדים שעליהם תחול התובענה.

המועצה הישראלית לצרכנות (להלן: "המועצה"), הגישה את הבקשה שבפני להצטרף כמשיבה לערעור.

בבקשתה טוענת המועצה, כי הינה חברה ממשלתית אשר הוקמה ופועלת לצורך הגנה על טובת עניינו של ציבור הצרכנים. בין היתר, הוקנתה למועצה בסעיף 35א לחוק הגנת הצרכן, סמכות להגיש תובענה ייצוגית בשם קבוצת צרכנים בעילה אשר על-פיה רשאי הצרכן לתבוע בשמו.

המועצה טוענת כי היא רואה בתביעה נשוא הערעור עניין מהותי, ציבורי ועקרוני בעל חשיבות והשלכה רבה על האינטרסים אשר על הגנתם היא מופקדת. מדובר במעשים אשר יש בהם פגיעה ישירה בטובת ציבור הצרכנים, והמערערת אף הורשעה בגין מעשים אלו.

כן טוענת המועצה, כי העובדה שמדובר בתביעה אשר אושרה כייצוגית-צרכנית, מהווה שיקול התומך בקבלת בקשתה להביע את עמדתה כארגון צרכני מייצג.

עוד נטען, כי מתקיימים המבחנים לצירופו של בעל דין נוסף: ראשית, במידה ויבוטל אישור התובענה כייצוגית למבקשת זכות ליזום תביעה חדשה. שנית, האינטרסים אשר על הגנתם מופקדת המועצה עלולים להיפגע ישירות מתוצאות ההכרעה במחלוקת נשוא הערעור. שלישית, קיימים שיקולים של יעילות המצדיקים את הצירוף המבוקש.

יצוין, כי לאחר הגשת בקשה זו הגישה המועצה בקשה להצטרף כתובעת להליך המתנהל בבית המשפט קמא, שעניינו דיון בתובענה לגופה, ובית המשפט נענה לבקשתה. כן יצוין, כי הדיון בבית המשפט קמא עוכב עד להכרעה בערעור.

המשיב 2, הוא ה"תובע הייצוגי", נתן הסכמתו לצירופה של המועצה כמשיבה לערעור. המערערת מתנגדת לבקשה.

ראשית, מעלה המערערת טענה מקדמית לפיה יש לדחות את הבקשה על הסף משום שלא נתמכה בתצהיר כנדרש, משום שחסרים בה פרטים מהותיים ומשום השיהוי שחל בהגשתה.

לגופו של עניין, טוענת המערערת, כי לא מתקיימים המבחנים להרשות את צירופה של המועצה כמשיבה בערעור:

לטענתה, המועצה לא תיפגע כלל מתוצאות הערעור, שכן קבוצת הצרכנים שהמועצה היתה יכולה לייצג בהליך זה, מיוצגת כבר על ידי התובע הייצוגי.

כמו כן, טוענת היא כי אין כל שיקולים של יעילות הדיון המחייבים את צירוף המועצה כמשיבה, והעובדה שהמועצה יכולה להגיש תובענה מטעמה אינה צריכה להישקל בבחינת השאלה האם יש להתיר לה להצטרף לערעור.

עוד טוענת המערערת, כי מאחר ומדינת ישראל צורפה כמשיבה לערעור, חזקה עליה שתייצג באופן ראוי והולם את הציבור ותגן על האינטרסים של הצרכנים בישראל.

ראשית, אדון בטענתה המקדמית של המערערת כי יש לדחות את הבקשה על הסף בשל העובדה שלא נתמכה בתצהיר, ובשל השיהוי שחל בהגשתה.

אין בידי לקבל טענה זו. בקשתה של המועצה נסמכת כולה על טיעונים משפטיים. מעמדה של המועצה כארגון צרכני מייצג הוקנה לה על ידי המחוקק במספר חוקים, והוא מצוי בידיעתו השיפוטית של בית המשפט.

כך גם הטיעון, כי המועצה רואה בהליך זה עניין בעל חשיבות והשלכה רבה על האינטרסים הצרכניים אשר על הגנתם היא מופקדת, אינו בגדר טיעון עובדתי הדרוש תמיכה בתצהיר.

באשר לשיהוי הנטען בהגשת הבקשה על ידי המועצה: אכן מקובלת עלי הטענה כי חלף פרק זמן לא קטן מיום הגשת הערעור על ידי המשיב 2 ועד למועד בו הוגשה הבקשה זו על ידי המועצה (כשבעה חודשים). עם זאת, סבורה אני כי שיהוי זה אין בו כדי להביא לדחיית הבקשה, אלא לכל היותר הוא יכול להילקח בחשבון במסגרת מכלול השיקולים האם להיעתר לבקשת המועצה להצטרף כמשיבה להליך.

יתר על כן, אין בשיהוי האמור מצד המועצה כדי להכביד על ניהול ההליך המתנהל בבית משפט זה, שכן המועצה הגישה את בקשתה בטרם החל הדיון בתיק, וצירופה בשלב זה של ההליך לא יביא לסירבול ההליכים או להכבדה על הצדדים האחרים.

ועתה לדיון בבקשה לגופה:

תקנה 425 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, מעניקה לבית המשפט שלערעור סמכות להורות על צירוף משיב שלא היה בעל דין בערכאה הקודמת.

גבולות שיקול הדעת המוקנה לבית המשפט על-פי תקנה 425 הנ"ל הותוו במספר החלטות, ובהן בש"א 397/91 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' קרנית , פד"י מה (5) 457, 463.

עיקרם של דברים הוא בצורך לאזן בין מידת הפגיעה שעלולה להיגרם לצד המבקש במקרה שתידחה בקשתו, לבין מידת ההכבדה שתיגרם לבית המשפט ולבעלי הדין אשר לגבי ההליך אותו הם מנהלים מוגשת בקשת ההצטרפות (ע"א 2442/95 מ.ל.ת. מבנים לתעשיה בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד , פד"י מט (5) 85, 87).

הגעתי למסקנה כי במקרה שבפני גובר הצורך להגן על האינטרס של מבקשת ההצטרפות, המייצגת למעשה את האינטרס של כלל ציבור הצרכנים.

המדובר הוא בתביעה צרכנית, אשר אושרה בבית המשפט קמא כתובענה ייצוגית, ועל כן המועצה בהיותה ארגון צרכני מייצג, היא צד נכון וראוי בתובענה כזו, בהיותה מייצגת את עניינם של כלל הצרכנים, כאשר האינטרס הציבורי הוא שניצב לנגד עיניה.

האינטרסים של ציבור הצרכנים, אשר על הגנתם מופקדת המועצה, עלולים להיפגע ישירות מתוצאת ההכרעה במחלוקת נשוא הערעור.

כמו כן, מקובלת עלי עמדת המועצה כי עצם העובדה שמדובר בהליך ייצוגי מהווה שיקול לנקוט גישה מקלה בצירופו של צד מעוניין, ובפרט כאשר מבקש ההצטרפות הוא ארגון מייצג, המופקד על הגנת זכויותיה של כל הקבוצה שבשמה הוגשה התובענה הייצוגית.

באשר להכבדה שעלולה להיגרם לבית המשפט ולבעלי הדין כתוצאה מצירופה של המועצה כמשיבה לערעור - סבורה אני כי לא יהיה בצירופה של המועצה כמשיבה בערעור משום הכבדה ניכרת על ניהול הערעור.

המדובר בערעור בעניין אישור התובענה כתובענה ייצוגית, כאשר המחלוקת בין הצדדים היא מחלוקת משפטית בעיקרה, שעניינה האם התובענה עומדת בתנאים הקבועים בסעיף 35ב לחוק הגנת הצרכן, שבהתקיימם יוכל בית המשפט לאשר את התובענה כייצוגית.

כפי שטוענת המועצה היא תיוצג בהליך הערעור על ידי עורך הדין אשר מייצג את המשיב 2, ומכאן שתציג עמדה זהה לזו של המשיב 2 בערעור.

על כן הוספת המועצה כצד להליך לא תפגע ביעילות ההליך ולא תביא להרחבת היריעה שנפרשה בפני בית משפט קמא או לפתיחת חזית נוספת.

יתר על כן, סבורה אני כי אי צירוף המועצה כצד לערעור, עלול להביא לריבוי ההליכים, שכן במידה ויתקבל הערעור ותבוטל החלטת בית המשפט בעניין אישור התובענה כייצוגית, הרי שלא יהיה בהכרעה זו כדי לחייב את המועצה, והיא תוכל ליזום תביעה צרכנית חדשה ובצידה להגיש בקשה לאישור התובענה כייצוגית.

צירופה של המועצה לדיון בשלב זה עשוי לייתר הליכים נוספים, שכן כל הלכה שתיקבע על ידי בית ממשפט זה, לאחר צירופה של המועצה, תחייב אותה ותחול עליה כמעשה בי-דין. בכך יש משום פישוט הליכים ומניעת ריבוי התדיינויות, ואף זה שיקול ראוי לענייננו.

זאת ועוד, העובדה כי המועצה צורפה להליכים בבית משפט קמא תומכת אף היא בצירופה כצד לערעור, ומקובלים עלי דברי בית המשפט קמא בהחלטת הצירוף לפיהם, נוכחות המועצה, שהינה גוף ציבורי בלתי תלוי, בדיונים היא חשובה ומועילה.

לאור האמור לעיל, אני מקבלת את הבקשה ומורה על צירופה של המועצה הישראלית לצרכנות כמשיבה בערעור.

אין צו להוצאות.