ע"א 135/16המוסד לביטוח לאומי נ. רוזנטל גיורא

השופט י' עמית :

1.

בפסק הדין מיום 7.3.2017 (להלן: פסק הדין בערעור ), התקבל ערעורו של המבקש (להלן: המל"ל ) באופן חלקי, ונפסק כי המל"ל זכאי לשיפוי בשיעור של 80% מהגמלאות, מכוח ההסכם ההיסטורי. בכך התערבנו בפסק דינו של בית משפט קמא, אשר העמיד את שיעור השיפוי על 55%.

בעקבות פסק הדין, הגיש המל"ל בקשה למתן פסיקתא, היא הבקשה שלפניי, ואילו המשיבה 2 (להלן: המבטחת ), התנגדה למתן הפסיקתא.

2.

המחלוקת בין הצדדים נסבה על שני היבטים : ריבית הסכמית וניכוי אשם תורם. מאחר שהמבטחת אינה חולקת כיום על חובתה לשלם ריבית הסכמית, נותרה לדיון אך השאלה לגבי ההתחשבות באשם התורם.

אסביר את המחלוקת בדוגמה מספרית: בהנחה שהנזק הוא מליון ₪, לנפגע נקבעת רשלנות תורמת של 20% ותגמולי המל"ל מסתכמים ב-400,000 ₪, הרי שהנפגע יקבל פיצוי בסך

400,000 ₪ (=מליון ₪

X 80% פחות 400,000 ₪).

בפסק הדין בערעור נקבע כי המל"ל זכאי מכוח ההסכם לשיפוי מהמבטחת בשיעור של 80%, ולכן, לשיטת המל"ל הוא זכאי לשיפוי בסך של 320,000 ₪ (= 400,000 X 80%). ואילו לטענת המבטחת, יש לנכות תחילה מהסכום של 400,000 ₪ רשלנות תורמת של הנפגע בשיעור של 20% והמל"ל זכאי לשיפוי על 80% מהסכום לאחר הניכוי, קרי, 256,000 ₪ (= 400,000 X 80% X 80%).

3.

במקרה שבפנינו בית המשפט שדן בתביעתו של הנפגע, ייחס לו אשם תורם של 10%. בית המשפט המחוזי שדן בתביעת המל"ל כנגד המבטחת, מושא פסק הדין בערעור, הבהיר בפתח פסק דינו כי "סוגיית האחריות לתאונה והיקף נזקיו של הנפגע התבררה והוכרעה במסגרת פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, ב- ת"א 677-04 פלוני נ' רוזנטל גיורא ואח' (מיום 17.9.09) והקביעות המעוגנות בו

נכונות אף להליך זה".

בבקשת הפסיקתא מטעם המל"ל נטען, כי זכותו של המל"ל לשיפוי נגזרת מסכום הגמלאות ששולמו בהתעלם מהקביעה בדבר שיעור האשם תורם של הניזוק, קביעה שנלקחה בחשבון לצורך קביעת נזקו של הנפגע בתביעתו-שלו.

לעומת זאת, המשיבה טענה כי זכותו של המל"ל מכוח ההסכם צריכה להיגזר מתוך החבות של חברת הביטוח ולא מתוך הנזק הכולל. ובענייננו, המל"ל זכאי ל-80% מהגמלאות לאחר ניכוי האשם תורם של הניזוק בשיעור של 10%, כלומר 80% מתוך 90% מהגמלאות ששולמו וישולמו לניזוק. זאת מבקשים המשיבים ללמוד מתוך סעיף 12 לפסק הדין.

4.

דין בקשת הפסיקתא להתקבל.

בית המשפט המחוזי התמקד בפסק דינו בשתי סוגיות ובשורה התחתונה קבע כי חברת הביטוח תשלם "55% מסכום הגמלאות". כאמור, פסק הדין בערעור העמיד את שיעור הפיצוי על 80%. במסגרת הדיון בערעור, הצדדים לא העלו את השאלה מתוך איזה סכום נגזרת זכותו של המל"ל לפיצוי, והיא לא נדונה ולא הוכרעה. לא ראיתי ממש בטענת המבטחת שניסתה להיבנות מ"בין השורות" של האמור בסעיף 12 לפסק הדין, באשר בסעיף זה הוצגה עמדתו של המל"ל. מטרתה של פסיקתא היא לשקף את פסק הדין ולא להכריע בסוגיות שלא התעוררו ( רע"א 3417/12 תמיר נ' נובה ארנה בע"מ (בפירוק) , בפסקה 6 (28.10.2012)). לכן יש לקבל את עמדת המל"ל, ולקבוע כי הפיצוי במקרה דנן, ייגזר מתוך סכום הגמלאות הכולל ששולם, ללא התחשבות באשם התורם של הניזוק.

5.

לאור זאת, איני נדרש לעיצומה של מחלוקת בין הצדדים, הגם שעל פניו, ומבלי לקבוע מסמרות, דומה כי נוסח ההסכם בין הצדדים אינו הולם את גישת המשיבה לפיה האשם התורם מנוכה פעמיים, פעם אחת בתביעת הניזוק ופעם נוספת במסגרת תביעת השיבוב.

6.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת.

המשיבה תשא בהוצאות המבקשת בסך 5,000 ₪.