ע"א 1375/07 נתן אורשר נ. כונס הנכסים הרשמי

בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב בבש"א 14016/06 (כב' השופט

ש' ברוך ) שעל פיה בוטלו הליכי פשיטת הרגל שנפתחו לבקשת המבקש, לאחר שלא שילם את התשלומים החודשיים שהושתו עליו.

1.

המבקש נקלע לחובות כבדים שבגינם הגיש בקשה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, להורות על כינוס נכסיו ועל הכרזתו כפושט רגל. בית המשפט נענה לבקשתו וביום 3.1.06 ניתן למערער צו כינוס נכסים והוא הוכרז כפושט רגל. בצו הכינוס נקבע כי על המערער לשלם סכום של 1500 ₪ מדי חודש. לטענת המבקש, מחמת טעות הוא הבין שעליו לשלם רק 1,000 ₪ לחודש. בפועל, שילם המבקש

3,500 ₪ בלבד במשך השנתיים שבהם עמד בתוקפו צו כינוס הנכסים, עובדה שהביאה את כונס הנכסים הרשמי לעתור לביטול הליכי פשיטת הרגל נגד המבקש.

2.

בית המשפט אמנם היה נכון להניח כי המבקש הבין בטעות שגובה התשלום החודשי שהוטל עליו עמד על 1,000 ₪, אך עם זאת, משנמנע המבקש מלשלם אף סכום זה, חרף העובדה שהותרה על כך במסגרת אסיפת נושים ובמסגרת החלטה שניתנה בבית המשפט המחוזי בתל-אביב בבש"א 7942/06(כב' השופט ד' גלדשטיין ), החליט בית המשפט כי דין הליכי פשיטת הרגל להתבטל. בהמשך להחלטתו זו, קבע בית המשפט, כי כספים ששולמו על-ידי המבקש יועברו לראש ההוצאה לפועל, לאחר ניכוי שכרו של כונס הנכסים הרשמי, לשם חלוקתם בין הנושים, וכי צווי הביניים שניתנו בתיק יבוטלו בחלוף 60 ימים מיום 18.1.07, על מנת לאפשר לנושים לפעול בתיקים הפרטניים.

3.

על החלטה זו הגיש המבקש ערעור לבית משפט זה. בד בבד עם הגשת הערעור הגיש המבקש בקשה שאותה הכתיר בכותרת "בקשה לעיכוב הליכים", שבמסגרתה עתר לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי. את פנייתו לבית משפט זה נימק המבקש בכך שבמסגרת פסק הדין שניתן בבית המשפט קמא, ניתן זה מכבר עיכוב הליכים ל-60 ימים, ומכאן שלא היה מקום, כך לטענת המבקש, לפנות לבית המשפט קמא לעיכוב ביצוע פסק הדין.

4.

דין הבקשה להידחות על הסף. תקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, קובעת כי בית משפט שנתן החלטה, רשאי להורות על עיכוב ביצוע החלטתו עד להכרעה בערעור. תקנה 468 מוסיפה כי-

"סירב בית המשפט או הרשם שנתן החלטה לעכב את ביצועה, רשאי בית המשפט שלערעור לצוות על העיכוב".

תנאי למתן עיכוב ביצוע על ידי בית המשפט שלערעור, איפוא, הוא כי בית המשפט שלדיון, שעיכוב ביצוע פסק דינו הוא שמתבקש, סירב לעכב את ביצוע פסק הדין. בהיעדר פנייה לבית המשפט שלדיון, לא קונה בית המשפט שלערעור את הסמכות לדון בבקשה לעיכוב ביצוע (ראו: יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי 863-862 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995); ב"ש 2/87 רובינשטיין נ' רובינשטיין , פ"ד מ(4) 713, 714 (1987); בש"א 4863/92 עווד נ' עווד , תק-על 92(3), 352; ע"א 7460/06 גביר קבלנים לעבודות בניה ופיתוח בע"מ נ' עובד לוי תיעוש אבן והבניה בע"מ , תק-על 2006(3) 5214).

5.

החלטתו של בית המשפט קמא כי צווי הביניים יבוטלו בחלוף 60 ימים מיום מתן ההחלטה היא חלק מן ההחלטה העיקרית בבקשה לביטול הליכי פשיטת הרגל, ואינה מכריעה בשאלת עיכוב ביצוע ההחלטה לבטל את הליכי פשיטת הרגל עד להכרעה בערעור, שכלל לא הופנתה לבית המשפט קמא. בהיעדר פנייה קודמת לבית המשפט המחוזי בענייננו, לא קניתי, אם-כן, את הסמכות העניינית לדון בבקשתו לעיכוב ביצוע.

אם רצונו בכך, על המבקש לפנות בבקשה זו לבית המשפט המחוזי בתל-אביב שפסק בתיק העיקרי. אם ידחה בית המשפט המחוזי את בקשת המבקש, תהא דלתו של בית משפט זה פתוחה בפני המבקש להגיש בקשה נוספת לעיכוב ביצוע.

הבקשה נדחית איפוא.