פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א
1419/12 - א'
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המבקשת:
ש. אנפה בע"מ
נ ג ד
המשיבה:
אם דבליו זנדר פסיליטו אנג'ינירינג בע"מ
בקשה לעיכוב ביצוע
בשם המבקשת:
עו"ד רנה שבולת
בשם המשיבה:
עו"ד גיורא אונגר; עו"ד עידן לרון
החלטה
1.
רשם בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו הטיל עיקול זמני לבקשת המבקשת, אך ביטל אותו לאחר שנמצא שלא הייתה עילה להטלתו מלכתחילה. המשיבה הגישה לבית המשפט המחוזי בקשה לפי תקנה 371(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ) לפסיקת פיצוי בגין נזק שנגרם לה כתוצאה מהטלת העיקול. רשם בית המשפט המחוזי (כב' הרשם ח' ברנר ) נעתר לבקשה ופסק למשיבה פיצוי בסך של 311,721 ש"ח. המבקשת מערערת על החלטת הרשם לבית משפט זה (ולמען הזהירות הגישה גם בקשת רשות לערער), ובד בבד עותרת לעיכוב ביצועה של ההחלטה. זו הבקשה שלפניי.
2.
כידוע, הכלל הוא שבעל דין זכאי ליהנות מפירות זכייתו בסמוך לאחר מתן פסק הדין (תקנה 466 לתקנות). כלל זה חל ביתר שאת כשמדובר בחיוב כספי (ע"א 6398/11 עיריית עכו נ' אחים אנטון, חברה לעבודות בנין עפר ופתוח בע"מ , פסקה 11 (לא פורסם, 14.2.2012)). החריג לכלל הוא כאשר המפסיד מוכיח שיהיה קשה או בלתי אפשרי להשיב את המצב לקדמותו אם פסק הדין יבוצע ולאחר מכן הערעור יתקבל; ושסיכויי הערעור טובים. בין שני התנאים הללו קיימת "מקבילית כוחות" במובן זה שככל שמאזן הנוחות נוטה לעיכוב הביצוע, כך פוחת משקלו של התנאי המתייחס לסיכויי הערעור; וההיפך: ככל שסיכויי הערעור טובים יותר, כך פוחת משקלו של מאזן הנוחות (ע"א 1135/12 שרעבי נ' אזכוריה , פסקה 3 (לא פורסם, 9.2.2012)).
3.
בענייננו נשענת הבקשה לעיכוב ביצוע אך ורק על התנאי הנוגע לסיכויי הערעור, ובפרט על הטענה שרשם בית המשפט המחוזי לא היה מוסמך מבחינה עניינית לדון בבקשה לפי תקנה 371(ב) לתקנות. אכן, דומה ששאלה זו לא הוכרעה בפסיקתנו, ויש בה פנים לכאן ולכאן. ואולם, אפילו נניח לצורך הדיון – ומבלי שיש בכך להביע דעה לגופם של דברים – כי יש ממש בטענה העקרונית, עדיין יש ליתן משקל בשלב דיוני זה למגמת הריכוך ביחס להידרשות בית המשפט לטענת חוסר סמכות עניינית שלא הועלתה לפני מתן פסק הדין (ראו למשל בג"ץ 1555/05 לוי נ' בית הדין הרבני האזורי תל אביב , פסקה 10 לפסק דינה של השופטת מ' נאור
(לא פורסם, 16.7.2009)). אי לכך, להשקפתי, אין להסתפק בסיכויי הערעור לצורך הכרעה בבקשה, ויש להידרש גם לתנאי בדבר מאזן הנוחות. הואיל והמבקשת לא טענה כי ייגרם לה נזק בלתי הפיך אם ההחלטה לא תעוכב, כף המאזניים נוטה לדחיית הבקשה וכך אני מורה.
הצו הארעי שניתן ביום 4.3.2012 מבוטל. המבקשת תשלם למשיבה שכר טרחת עו"ד בסך של 3,000 ש"ח.
ניתנה היום, י"ח באדר התשע"ב (12.3.2012).
ש ו פ ט