ע"א 8612/14 בנק מזרחי טפחות בע"מ נ. אסא ברנץ

לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת ש' אלמגור ) בת"א 40581-05-12 מיום 20.11.2014, במסגרתו נקבע כי על המבקשת (להלן: הבנק ) להעביר לידיו של המשיב אסמכתאות והקלטות שונות הקשורות לניהול חשבונו.

בבית המשפט המחוזי עתר המשיב למתן צו אשר יורה לבנק להעביר אליו את כל המסמכים והאסמכתאות הקשורים עם הפעולות שבוצעו בחשבון שניהל בשלוחת הבנק באיי קיימן, וכן כל מסמך שחיבר הבנק (או מי מטעמו) הנוגע לחשדות לאי-סדרים בחשבון המשיב בתקופה הרלוונטית. זאת, לאחר שהתעורר בלבו של המשיב חשד כי חשבונו אינו מתנהל כשורה וכי מאן דהוא מועל בכספו.

בהסתמכו על פסיקת בית משפט זה, קבע בית המשפט המחוזי כי חובת תום הלב והנאמנות של בנק כלפי לקוחותיו היא רחבת היקף, והורה כי הבנק ימסור למשיב – תמורת תשלום בעבור הפקת החומרים – דין - וחשבון בנוגע לכל הפעולות שביצע בשירותו של המשיב, אסמכתאות הנוגעות לפעולות שנעשו על-פי הוראות שנתן המשיב לעמילי בורסה זרים, דיווחים ואסמכתאות המתעדים את הפעולות שביצע המשיב ושלפיהן חויב או זוכה חשבונו, ובכלל זה הקלטות של שיחות הטלפון שבהן ניתנו לבנק הוראות לביצוע פעולות בחשבון. זאת, מכח יחסי השליחות הקיימים בין הבנק ובין לקוחו, סעיף 5 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981 וכלל 32 לכללי הבנקאות (שירות ללקוח) (גילוי נאות ומסירת מסמכים), התשנ"ב- 1992 (להלן: כללי הבנקאות ). עם זאת, נדחתה תביעת המשיב לקבלת כל מסמך שעניינו החשד לפעולות לא

כשרות בחשבונו, מן הטעם שאין הבנק מחויב לגלות תיעוד פנימי אשר נערך לקראת התדיינות עתידית אפשרית.

בד בבד עם הגשת בקשת עיכוב ביצוע פסק הדין, הגיש הבנק ביום 16.12.2014 את ערעורו על פסק הדין של בית המשפט המחוזי. בתמצית, לטענת הבנק שגה בית המשפט כאשר התעלם מן ההלכה הפסוקה, לפיה לא ניתן לתבוע גילוי מסמכים כסעד עיקרי ויחיד בתובענה אזרחית. כן נטען כי הפרשנות שהעניק בית המשפט לכלל 32 לכללי הבנקאות מביאה לגילוי גורף ובלתי מידתי של מסמכים, וכי שגה בית המשפט כאשר לא בחן האם למסמכים ולקלטות שנדרשו קיימת רלוונטיות למחלוקת מסוימת בין הבנק ובין המשיב.

בבקשה שלפני טוען הבנק כי יש בכל הטענות דלעיל כדי ללמד כי סיכויי הערעור גבוהים. עוד נטען כי מאזן הנוחות נוטה לטובת הבנק, שכן אם לא יעוכב ביצועו של פסק הדין, יהיה על הבנק לקיים את צווי גילוי המסמכים והקלטות ויתייתר הערעור כולו, משלא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו. מנגד, לטענת המשיב, סיכויי הערעור קלושים ביותר ולא הוכח כי צפוי להגרם לבנק נזק כתוצאה ממסירת המסמכים, בכפוף לכיסוי עלויות הפקתם על-ידו.

דין בקשת עיכוב הביצוע להתקבל.

מושכלות יסוד הן כי בעל דין אשר זכה בתביעתו זכאי ליהנות מפירות זכייתו ואין בהגשת ערעור כדי לעכב את ביצוע פסק הדין . כלל ידוע הוא גם כי בית המשפט ייעתר לבקשה לעיכוב ביצוע רק במידה ושוכנע כי סיכויי הערעור להתקבל טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש. עוד חזר בית משפט זה וקבע כי בין שני התנאים חלה "מקבילית כוחות" וכי התנאי השני, העוסק במאזן הנוחות, הוא המרכזי מבין השניים, שכן ככל שתדחה בקשת המבקש עשויה השבת המצב לקדמותו להיות קשה מאוד עד כדי בלתי אפשרית [ראו למשל: ע"א 3062/14 חן נ' אוזן , פסקה 4 (30.7.2014) והאסמכתאות הנזכרות שם].

סבורני כי במקרה דנן נוטה מאזן הנוחות במובהק לטובת הבנק, שאם לא תעוכב מסירת המסמכים והקלטות למשיב, יתייתר הערעור כולו והשבת המצב לקדמותו תהא בלתי אפשרית [ראו: ע"א 3416/13 טל-יד מצויינות בשירות בע"מ נ' וויזקום תקשורת בע"מ , פסקה 10 (17.7.2013); ע"א 1898/12 מרכז המתנות 2006 בע"מ נ' קראשי אינטרנשיונל בע"מ , פסקה 6 (14.5.2012); ע"א 1386/02 רבינוביץ נ' כץ (17.3.2002); ע"א 8935/01 פרידמן נ' יורי נחושתן, עו"ד, כונס נכסים זמני של מוביילקום תקשורת בע"מ , פ"ד נו(2) 769, 772 (2002). השוו לע"א 8947/07 מיש-קן במושבה בע"מ נ' לינדאור , פסקה 10 (18.2.2008), שם נדחתה בקשה לעיכוב ביצוע של החלטה המורה על גילוי חשבונות, אך הובהר כי אין מדובר במקרה שבו יש בגילוי המידע כדי לייתר את הערעור].

הגם שאינני סבור כי סיכויי ערעור הבנק הם גבוהים, במקרים כגון דא, כאשר נוטה מאזן הנוחות בבירור לטובת אחד הצדדים, פוחת בהתאם משקלו של השיקול בדבר סיכויי הערעור [ראו למשל: ע"א 1419/12 ש. אנפה בע"מ נ' אם דבליו זנדר פסיליטו אנג'ינירינג בע"מ , פסקה 4 (12.3.2012); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 371 (מהדורה שלישית, 2012)].

אשר על כן, מעוכבות בזאת קביעותיו האופרטיביות של בית המשפט המחוזי הנוגעות להעברת המסמכים והקלטות לידי המשיב.

המשיב ישא בהוצאות המבקשת בסך 5,000 ש"ח.