ע"א 1435/90 זולקוב שבתאי נ. חברת הכשרת הישוב

בגדר הבקשה שלפניי, עותרת המבקשת לעיין בתיק הערעור שבכותרת. המשיבה הביעה את התנגדותה לעיון המבוקש, ואילו המערערים לא הגישו תגובה כלשהי מטעמם.

עניינו של ההליך בסוגית רישום בעלות ומתן חזקה במקרקעין מסוימים המצויים ביישוב יקנעם. בבקשת העיון צוין, כי מבקשת העיון הינה חברה העוסקת באיתור נכסים אשר היו בבעלות נספי שואה (ובאיתור יורשיהם של בעלי הנכסים), וכי יש יסוד סביר להניח כי המסמכים שבתיק עשויים לשפוך אור על נכסים של נספי שואה המצויים באזור יקנעם. בתגובתה טענה המשיבה, כי אין במסמכים שבתיק כדי לקדם את המטרה האמורה, וזאת מאחר שכלל לא נטען כי מי מבני משפחת המערערים נספה בשואה. ואולם, בתשובה לתגובה אשר הוגשה על ידי מבקשת העיון (לאחר קבלת רשות לכך) הובהר, כי העיון עשוי לסייע באיתור נכסים של נספי שואה אחרים , שאינם קשורים דווקא למערערים; וכי ניסיון העבר של מבקשת העיון מעלה ש"חומרים ומסמכים המצויים בתיקי בית משפט שמסכת העובדות ההיסטוריות בהם דומה לתיק בית המשפט דנן, נמצאו רלוונטיים למבקשת לאיתור נכסי נספי שואה אחרים ו/או בעלי הזכויות בהם" (פיסקה 3 לתשובה לתגובה).

המסגרת הנורמטיבית לבחינת בקשה לעיון בתיק בית משפט של מי שאינו בעל דין, מצויה בתקנה 4 לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), התשס"ג-2003 (להלן: תקנות העיון ). כידוע, ככלל - ובהיעדר איסור שבדין - נקודת המוצא הינה כי יש להיעתר לבקשת העיון, וזאת על רקע ההכרה במעמדו של עיקרון פומביות הדיון.

ככל שאחד מבעלי הדין מתנגד לעיון, הרי שעליו מוטל הנטל לשכנע בקיומו של טעם ממשי המצדיק את שלילתו (ראו למשל, ע"א 8849/01 סבוב נ' פקיד שומה למפעלים גדולים , פ"ד נט(5) 385 (2005); בג"ץ 5917/97 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' שר המשפטים

(8.10.2009), פסקאות 25-24). אכן, עוד טרם כניסתן של תקנות העיון לתוקף נפסק כי "הכלל הוא אפוא שיש לאפשר עיון במסמכים המצויים בתיקי בית - המשפט, ואף את פרסומם, אלא אם קיימים הוראה תחיקתית או טעם כבד משקל הנגזר ממנה המצדיקים, באיזון כולל, את מניעת העיון או הפרסום" (ע"א 4825/97 גהל נ' פקיד שומה למפעלים גדולים , פ"ד נה(2) 433 (2000); וראו גם: בג"ץ 9474/00

גל נ' ראש עיריית חיפה , פ"ד נט(3) 714 (2004), ובג"ץ 10076/02 רוזנבאום נ' נציב שירות בתי הסוהר

(22.8.2005)).

יישום אמות המידה האמורות על ענייננו מוביל לכלל מסקנה כי דינה של בקשת העיון להתקבל. ראשית, לא נטען כי קיים איסור שבדין לעיון המבוקש; שנית, הטעם אשר עומד בבסיס בקשת העיון הינו טעם ממשי וראוי (ואיני סבור שעלה בידי המשיבה להוכיח שהמסמכים שבתיק אינם רלוונטיים בהכרח למטרה אשר לשמה מתבקש העיון); ושלישית, המשיבה לא טענה, וממילא לא הוכיחה, כי העיון המבוקש עשוי לפגוע בה באופן כלשהו. די באמור עד כה על מנת להצדיק את קבלת הבקשה, וזאת אף ללא צורך להידרש לטענות נוספות אשר הועלו על ידי מבקשת העיון.

אשר על כן, ניתן בזאת היתר למבקשת העיון לעיין בתיק בית המשפט שבכותרת. העיון ייערך בתיאום עם מזכירות בית המשפט ובהתאם לנוהל המקובל.