ע"א 1439/05 אברהם (אבי) בלוך נ. גאולה דרמן

השופט ס' ג'ובראן:

1.

בפנינו ערעור על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט י' כהן) בת.א. 1956/86 מיום 26.12.2004, אשר קבע, כי המערער, אברהם בלוך והמשיב 4, משה אלפן (להלן: המערערים) מחויבים לשלם למשיבים 1-3, גאולה דרמן, גדעון דרמן ויצחק גרינבוים (להלן: המשיבים) סכום של כ-4.1 מיליון ש"ח, בגין התחייבות שנטלו על עצמם המערערים. זו הפעם השלישית בה מגיע הדיון בפרשה לפתחו של בית-משפט זה, במהלך השנים ויש לקוות, כי הפרשה תגיע לסיומה הקרוב.

העובדות הצריכות לעניין

2.

ראשיתה של הפרשה בעסקה שנערכה בין המערערים למשיבים בשנת 1986. בתקופה זו היו המערערים בעלי רוב המניות בחברת טלסק הנדסה בע"מ (להלן: הנדסה), שעסקה בפיתוח מערכות אזעקה. שיעור אחזקותיהם של המערערים בחברת הנדסה היה 76.5%, ויתרת המניות הוחזקו על ידי קבוצת משקיעים בשם "פלסמל" (להלן: פלסמל).

3.

במהלך פיתוח מערכת אזעקה בשם "מולטיגרד 2", נקלעה חברת הנדסה לקשיים והמערערים חיפשו משקיעים שישקיעו הון בחברה, על-מנת לאפשר את המשך פיתוחה של המערכת ושיווקה בעולם. במסגרת זו ניהלו המערערים משא ומתן עם המשיבים וניסחו טיוטת זכרון דברים, בתאריך 14.3.1986, אשר נחתמה על-ידי המשיב 4 בלבד. לפי זכרון הדברים, הוסכם בין הצדדים, כי חברת הנדסה תחדל לפעול ובמקומה תוקם חברת טלסק אינטרנשיונל בע"מ (להלן: אינטרנשיונל), באמצעות מימונם של המשיבים (להלן: העסקה). יחד עם טיוטת זכרון הדברים ובטרם הייתה הטיוטה בעלת תוקף, נערכה טיוטת התחייבות אישית מצד המערערים להשיב למשיבים את השקעתם במקרה של סיכול העסקה נשוא טיוטת זכרון הדברים, אשר גם היא נחתמה על-ידי המשיב 4 בלבד.

4.

ביום 23.3.1986 נערכה על-ידי הצדדים התחייבות נוספת, אשר נחתמה על-ידי שני המערערים (להלן: כתב ההתחייבות). בהתאם להתחייבות זו, שמורה הייתה למשיבים הזכות לבטל את העסקה נשוא זכרון הדברים, באם לא תצא העסקה אל הפועל, בשל התנגדות פלסמל (להלן: סיכול העסקה). במסגרת כתב ההתחייבות, התחייבו המערערים להשיב למשיבים את כל הסכומים אשר הושקעו על-ידם במסגרת העסקה נשוא זכרון הדברים.

5.

ביום 30.3.1986 התקיימה אסיפה כללית של הנדסה, אשר אישרה את העסקה, תוך התנגדותה של פלסמל, אשר טענה שמדובר בעושק המיעוט. למחרת היום, ביום 31.3.1986, נחתם בין המערערים והמשיבים זכרון דברים, אשר מאשר את תוקף העסקה (להלן: זכרון הדברים). ואכן, ביום שלאחר מכן החלה העברת הציוד והתיקים של הנדסה לאינטרנשיונל.

6.

אלא, שהתנגדותה של פלסמל לבשה צביון ממשי וביום 19.5.1986 ניתן לבקשתה צו מניעה זמני במעמד צד אחד, שנועד למנוע את העסקה (להלן: צו המניעה הראשון). בהמשך לצו זה הוצא צו מניעה נוסף, בהסדר ביניים בין המערערים ופלסמל (להלן: צו המניעה השני). לאחר דיון במעמד שני הצדדים, ניתן צו מניעה נוסף, ביום 21.11.1986, אשר אישר את צו המניעה הראשון וכלל בתוכו את ההסדר על-פי צו המניעה השני (להלן: צו המניעה השלישי). יש לציין, כי למרות הוצאת הצווים, המשיכה אינטרנשיונל לפעול, תוך השקעת כספים מצד המשיבים, בעוד שהמערערים המשיכו לנהל משא ומתן עם פלסמל, עד להגעתם להסכם במסגרתו הוסרו צווי המניעה, ביום 7.1.1987.

7.

ביום 1.12.1986, שלחו המשיבים הודעה למערערים שכותרתה "סיכול זכרון הדברים מ-31.3.86", בה הודיעו למערערים על מימוש האופציה שניתנה למשיבים לביטול זכרון הדברים, לאור סיכולו והפסקת פעילותה של אינטרנשיונל על-ידי פלסמל (להלן: הודעת הביטול). בהודעה זו אין מציינים המשיבים מהם האירועים המהווים מבחינתם את סיכול העסקה. בנוסף, המשיבים הודיעו למערערים, כי הם נדרשים להשיב למשיבים את הסכומים שהושקעו על-ידם, בסך של 350,000$.

ההליכים

8.

תביעתם של המשיבים התבררה בפני בית-המשפט המחוזי בחיפה, בת.א. 1956/86. בית-המשפט המחוזי (כבוד סגנית-הנשיא ט' שטרסברג-כהן, כתוארה אז) חילק את הדיון לשתי שאלות: ראשית, האם נוצרה חבות כלשהי של המערערים כלפי המשיבים ושנית, באם נוצרה חבות כאמור, מה היקפה.

9.

בחלקו הראשון של הדיון, קבע בית-המשפט המחוזי, ביום 14.11.1993, כי התחייבותם של המערערים על-פי כתב ההתחייבות, קמה ומחייבת אותם. את הכרעתה בסוגיה זו ביססה כב' השופטת שטרסברג-כהן על מספר נדבכים, אשר הכרעותיה בהם הנן קביעות בעלות חשיבות לענייננו. ראשית קבעה, כי כתב ההתחייבות הנו מסמך אוטונומי, הנפרד מזכרון הדברים, אשר בא להבטיח את המשיבים באופן שאם העסקה נשוא זכרון הדברים תסוכל, או אם יופסקו פעולותיה של אינטרנשיונל על-ידי פלסמל, יהיו זכאים המשיבים לבטל את זכרון הדברים ויהיה על המערערים להחזיר להם את אשר הושקע על-ידם באינטרנשיונל.

לעניין זה קבעה השופטת, כי אין לתת לביטוי "סיכול" המופיע בכתב ההתחייבות את משמעותו של ביטוי זה בחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1971, שכן ה"סיכול" כמשמעותו בכתב ההתחייבות אינו בא כטענת הגנה כדי לפטור צד לחוזה מהתחייבות על-פיו, אלא כדי להקים התחייבות אחרת העומדת בפני עצמה. המערערים אינם נתבעים בשל הפרת חוזה, אלא נתבעים למימוש ההתחייבות האוטונומית הנכנסת לתוקפה אם וכאשר תסוכל העסקה נשוא זכרון הדברים.

10.

קביעתה הבאה של כב' השופטת שטרסברג-כהן הייתה, כי צווי המניעה היו אפקטיביים, במובן זה, שעצרו במידה מלאה או חלקית את גלגלי פעילותה של אינטרנשיונל, את חיסולה של הנדסה והעברת רכושה של הנדסה לאינטרנשיונל ובכך היוו סיכול של העסקה נשוא זכרון הדברים, כמשמעותו בזכרון הדברים. עם זאת, קבעה כבוד השופטת, כי למרות צווי המניעה המשיכה אינטרנשיונל לפעול חלקית. המשיבים המשיכו להשקיע באינטרנשיונל ולתת בטחונות לפעילותה והמתינו לבאות, תוך ציפייה ותקווה שהעניינים יסתדרו.

בשולי החלטתה, ציינה כב' השופטת שטרסברג-כהן, כי הגם שאין בכך משום שלילת זכות הביטול, הרי שצווי המניעה הראשון והשני היו צריכים להעמיד את המשיבים על כך שקיים חשש סביר שהמכשולים לא יוסרו ואינטרנשיונל לא תוכל לפעול ולפיכך השקעותיהם לאחר מתן הצווים עשויות להיחשב כהנחת כספים על קרן הצבי. כבוד השופטת השאירה עניין זה כנושא לדיון ולנתינת הדעת עליו בשלב של הערכת היקפה של התחייבות המערערים למשיבים.

11.

המשך הדיון בבית המשפט-המחוזי, בשאלת היקפה של התחייבות המערערים, נערך בפני כב' השופט ש' פינקלמן (כתוארו אז), שכן כב' השופטת שטרסברג-כהן מונתה לכהן כשופטת בבית-משפט זה.

12.

בפסק-דינו מיום 31.12.1997 קבע בית-המשפט המחוזי, כי התחייבותם של המערערים למשיבים מקיפה לא רק את השקעותיהם של המשיבים לכיסוי חובותיה של הנדסה, אלא גם את השקעותיהם בפעילותה השוטפת של אינטרנשיונל. בית-המשפט קבע, כי הצדדים יערכו ביניהם את חישוב החוב, בהתאם לפסק-דינו ובאם לא יגיעו לכדי הסכמה, ימנה בית-המשפט רואה חשבון למטרה זו.

בשל אי הגעתם של הצדדים להסכמה על גובה חובם של המערערים למשיבים, מינה בית-המשפט המחוזי את רואה החשבון מתתיהו רוזנטל (להלן: רואה החשבון). בפסק-דינו המשלים, מיום 4.2.1999, קבע בית-המשפט המחוזי, בהתאם לבירור שערך רואה החשבון, כי סך כל חובם של המערערים למשיבים עומד על סכום כולל של 3,131,099 ש"ח, בנוסף להוצאות משפט והכל בצירוף מע"מ, ריבית והפרשי הצמדה כדין.

13.

על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי – על שלושת חלקיו – הגישו המערערים ערעור לבית-משפט זה. בפסק-דינו, מיום 25.10.1999, (כבוד השופטים ת' אור, מ' חשין ו-י' אנגלרד), דחה בית-משפט זה את הערעור כנגד החלטתה של כבוד השופטת שטרסברג-כהן, בשאלה הראשונה, לעניין גיבוש התחייבותם של המערערים לפי כתב ההתחייבות וקבע, כי ההתחייבות אכן קמה על רגליה.

לגבי הכרעתו של בית-המשפט המחוזי בשאלה השנייה, שאלת היקף ההתחייבות, אישר בית-משפט זה את קביעתו של בית-המשפט המחוזי, לפיה חבותם של המערערים משתרעת גם על השקעות שהשקיעו המשיבים לצורך מימון פעילותה השוטפת של אינטרנשיונל.

עם זאת, קיבל בית-המשפט את ערעורם של המערערים לגבי חלקו האחרון של פסק-הדין, במובן זה שקבע, כי על בית-המשפט המחוזי לדון בהיקפן של השקעות המשיבים לגביהן חלה חבותם של המערערים, לאור אמות המידה אליהן התייחסה כבוד השופטת שטרסברג-כהן, ביחס להשקעות שנעשו לאחר הוצאת צווי המניעה. לשם כך החזיר בית-משפט זה את התיק לבית-המשפט המחוזי, לשם מתן פסק-דין חדש, לאחר שמיעת טענות הצדדים לגבי היקף החוב וטענות המערערים כנגד חוות-דעתו של רואה החשבון.

14.

משהוחזר הדיון בתיק לבית-המשפט המחוזי בחיפה, נדונו טענותיהם של המערערים כנגד חוות דעתו של רואה החשבון. בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, מיום 9.1.2003, (כבוד סגן-הנשיא ש' פינקלמן) דחה בית-המשפט את טענות המערערים והותיר את פסק-דינו מיום 4.2.1999 על כנו. עם-זאת, ביטל בית-המשפט את תביעתו של המשיב 3, שכן לא נטל חלק במהלך המשפט מאז החזרתו לבית-המשפט המחוזי.

15.

על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי הגישו הן המערערים והן המשיב 3 ערעור לבית-משפט זה. בית-המשפט, בפסק-דינו מיום 29.9.2003, (כבוד המשנה-לנשיא ת' אור והשופטים א' א' לוי ו-א' חיות), קיבל את שני הערעורים וקבע, כי בית-המשפט המחוזי שגה בפסק-דינו מיום 9.1.2003, בכך שלא קבע מועד, אשר ממנו ואילך המשך הפעילות של אינטרנשיונל וההשקעות מצד המשיבים בחברה זו היו על סיכונם של המשיבים בלבד ואין הצדקה לחייב בהשקעות אלו, או בחלקן, את המערערים.

כמו-כן ביטל בית-משפט זה את דחיית תביעתו של המשיב 3 וקבע, כי תביעתו עומדת בעינה. לאור זאת, החזיר בית-המשפט את הדיון בתיק לבית-המשפט המחוזי, בשנית, לשם דיון בטענות המערערים כנגד פרטי החשבון בחוות דעתו של רואה החשבון ולשם מתן פסק-דין חדש.

16.

בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בחיפה, השלישי במספר, מיום 26.12.2004, (כבוד השופט י' כהן), הוא פסק-הדין נשוא הערעור שבפנינו, קבע בית-המשפט המחוזי, כי ניתן ללמוד מהראיות, על-כך שאומד דעתם של הצדדים היה, כי כתב ההתחייבות יחול על ההתקשרות בין המערערים למשיבים כל עוד התקשרות זו בתוקף וכל עוד המשיבים ממשיכים להזרים את סכומי הכסף הדרושים לפעילותה השוטפת של חברת אינטרנשיונל.

לעניין זה קבע בית-המשפט המחוזי, כי כתב ההתחייבות לא פקע בעת מתן צו המניעה הראשון ודחה את הטענה, לפיה המשיבים נהגו בחוסר הגיון, כאשר הוסיפו להשקיע כספים בחברת אינטרנשיונל בשלב זה. בית-המשפט הוסיף, כי הצדדים ניהלו למעשה את ענייניהם במנותק מצווי המניעה והמשיכו להפעיל את אינטרנשיונל כאילו צווים כאמור לא ניתנו כלל. בהתאם, קבע בית-המשפט, כי המערערים חבים גם בגין סכומים ששולמו על-ידי המשיבים גם לאחר שצווי המניעה ניתנו.

17.

בהתייחס להוראתו של בית-משפט זה, לפיה על בית-המשפט המחוזי לקבוע מועד אשר ממנו ואילך המערערים אינם חבים בהשבת הכספים אשר הושקעו על-ידי המשיבים, קבע בית-המשפט המחוזי, כי מועד זה הנו יום מתן הודעת הביטול, היינו, 1.12.1986, כשבכך נכללים גם תשלומים שבוצעו לאחר מועד זה, שכן מדובר בתשלומים שנעשו מתוקף התחייבויות שערכו המשיבים לפני המועד האמור. יש לציין, כי נראה שבפסק-דינו של בית-המשפט נפלה טעות, באשר התייחס לתאריך 1.12.1986 כמועד הוצאתו של צו המניעה השלישי, בעוד שצו זה הוצא כבר ביום 21.11.1986.

עם זאת, קבע בית-המשפט המחוזי בפסק-דינו, כי במסגרת הסכומים אותם קבע רואה החשבון כסכומים אשר הושקעו על-ידי המשיבים לשם פעילותה של אינטרנשיונל, נכללו עסקאות אותן ביצע המשיב 2 שלא לטובת החברה, במסגרת "החלפת שיקים" ומתן הלוואות עם מקורביו. בית-המשפט קבע, כי מכיוון שהמשיב 2 ומקורביו הפיקו טובת הנאה מעסקאות אלו, יש לקזז טובת הנאה זו מהסכומים אותם חבים המערערים למשיבים. משקבע בית-המשפט, כי אין דרך לכמת את טובת ההנאה האמורה, החליט להפחית את הסכום אותו חבים המערערים למשיב 2 בשיעור של 10%.

מכאן הערעור שבפנינו.

טענות הצדדים בערעור

18.

עיקר טענת המערער בפנינו, אברהם בלוך, אשר צרף את שותפו לפרשה משה אלפן כמשיב פורמלי, הוא, כי שגה בית-המשפט המחוזי בפסק-דינו, בכך שלא בחן את אומד דעת הצדדים בדבר מועד סיום התחייבות המערערים לפי כתב ההתחייבות ביחס למועד חתימתו. לטענת המערער, היה על בית-המשפט לקבוע, כי חבותם של המערערים משתרעת אך ורק עד למועד הסיכול ואיננה חלה לגבי השקעות שנעשו לאחר מועד זה. לעניין זה, מדגיש המערער, כי ביטול זכרון הדברים, כשלעצמו, איננו מקים את ההתחייבות נשוא כתב ההתחייבות על רגליה. רק אירוע מאלו הנקובים בכתב ההתחייבות – הם ורק הם – מקימים את ההתחייבות.

19.

לטענת המערער, קביעתו של בית-המשפט המחוזי, לפיה המערערים חבים גם בגין השקעות כספים אשר ביצעו המשיבים לאחר מועד הסיכול אינה סבירה ואינה עומדת במבחן השכל הישר. לטענתו, על-פי גישה זו יכולים היו המשיבים להמשיך ולהשקיע כספים בחברת אינטרנשיונל גם לאחר סיכול העסקה, ללא הגבלת זמן, בשיקול דעתם הבלעדי ולמרות הסיכון הוודאי ובסופו של יום לבטל את זכרון הדברים במועד בו יחפצו, כאשר במקרה זה, היו מחויבים המערערים להשיב למשיבים כל סכום אשר הושקע בדרך זו. לטענת המערער, לא ניתן להעלות על הדעת, כי המערערים הסכימו לאפשרות זו בעת חתימתם על כתב ההתחייבות.

20.

לעניין זה, טוען המערער, כי היה על בית-המשפט המחוזי לקבוע, כי אירוע הסיכול, כמשמעותו בכתב ההתחייבות, הינו מועד הוצאת צו המניעה הראשון. המערער תומך טענתו זו בהחלטתה של כב' השופטת שטרסברג-כהן, מיום 14.11.1993, בה היא מציינת, כי צווי המניעה היו אפקטיביים והיוו את סיכול העסקה, למרות שהצדדים המשיכו להפעיל את אינטרנשיונל גם לאחריהם.

21.

לטענת המערער, במידה ותתקבל טענתו, לפיה חבות המערערים משתרעת רק עד למועד הוצאת צו המניעה הראשון, הרי שגם בהתאם לחוות דעתו של רואה החשבון, אין המערערים חבים למשיבים דבר, שכן המערערים משכו מאינטרנשיונל את כל השקעותיהם בה עד לאותה עת ואף מעבר לכך.

22.

לחילופין, טוען המערער, כי באם תיוותר על כנה קביעתו של בית-המשפט המחוזי, לפיה הצדדים המשיכו את הפעלת חברת אינטרנשיונל בהתעלם מצווי המניעה, הרי שממילא לא התקיים אירוע הסיכול כמשמעותו בכתב ההתחייבות ועל-כן תביעתם של המשיבים פוקעת מאליה.

23.

טענה נוספת של המערער הינה, כי מוטלת הייתה על המשיבים חובה להקטין את הנזק, אותה הפרו כאשר בחרו שלא להיענות לתביעתה של פלסמל, לתשלום בסך 70,000$, כשבכך הייתה יוצאת העסקה לפועל ובחרו לבטל את זכרון הדברים ולשלם את חובותיה של אינטרנשיונל בסך 350,000$.

24.

לבסוף, טוען המערער, כי יש לדחות את תביעתו של המשיב 3, שכן לא התייצב לישיבות שהתנהלו בפני בית-המשפט המחוזי ולמעשה זנח תביעתו. לטענת המערער, באם היה נוכח המשיב 3 בבית-המשפט, היה בכך כדי להאיר את המחלוקת בין הצדדים ולהביא למסקנה, לפיה אין להטיל על המערערים חיוב כלשהו.

25.

מנגד, טוענים המשיבים בסיכומיהם, כי פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי מנומק, דן בשאלות שנותרו פתוחות ונשען על יסודות איתנים. לטענת המשיבים, ערעורם של המערערים מתעלם מן ההבחנה שערך פסק-הדין בין שני צווי המניעה הזמניים הראשונים ובין צו המניעה השלישי הסופי.

26.

לטענת המשיבים, שני צווי המניעה הראשונים לא היוו סיכול של העסקה, שכן הצו הראשון ניתן במעמד צד אחד והצו השני ניתן בהסדר ביניים, תוך ניסיון למצוא פשרה בין פלסמל להנדסה. לא כך הוא בצו המניעה השלישי, שניתן לאחר דיון במעמד שני הצדדים ואשר בעקבותיו ביטלו המשיבים את זכרון הדברים.

27.

עוד טוענים המשיבים בסיכומיהם, כי חבותם של המערערים, בהתאם לכתב ההתחייבות, משתרעת עד למועד ביטול זכרון הדברים. זאת, לטענתם, בהתאם לנוסחו ופרשנותו של כתב ההתחייבות.

28.

לעניין טענת המערער בדבר חובת המשיבים להקטין את הנזק ולשלם את דרישת התשלום של פלסמל, טוענים המשיבים, כי המשא ומתן מול פלסמל היה מעניינם של המערערים וכי המשיבים לא היו צד למשא ומתן ולא יכולים היו לדעת מהו הסכום אותו אכן ידרשו פלסמל לשם הסרת התנגדותם להוצאתה לפועל של העסקה.

29.

לבסוף, טוענים המשיבים, כי בעניין תביעתו של המשיב 3, הכריע בית-משפט זה, בהחלטתו מיום 29.9.2003 ואין מקום להוסיף ולטעון בעניין זה. לטענת המשיבים, אין מוטלת על המשיב 3 כל חובת התייצבות, שכן תביעתו הוכחה ותוצאתה איננה יכולה להיות שונה מתוצאת תביעותיהם של יתר המשיבים.

דיון

30.

השאלה העיקרית אותה מעלה המערער בערעור זה, היא שאלת היקף חבותם של המערערים למשיבים, בהתאם לכתב ההתחייבות. לשם מענה על שאלה זו, עלינו להכריע במספר סוגיות משנה. ראשית, עלינו לבחון האם, לאור העובדות אשר התבררו ונקבעו בהליכים השונים בפרשה, אכן היוותה הוצאת צווי המניעה את סיכול העסקה, אירוע אשר מקים את חובת המערערים כלפי המשיבים, בהתאם לכתב ההתחייבות, כפי שנקבע בפסק-דינה של כב' השופטת שטרסברג-כהן. שנית, באם התשובה לכך תמצא חיובית, יש לקבוע האם התחייבותם של המערערים נמשכת עד למועד משלוח הודעת הביטול, או שמא היא נפסקת עם התרחשות הסיכול.

לבסוף, באם נקבע, כי ההתחייבות תמה במועד הסיכול, יש לקבוע, במועד הוצאתם של איזה מבין שלושת הצווים התקיים סיכול העסקה. לאחר קביעותינו בסוגיות אלו, נענה, במידת הצורך, על יתר השאלות המתעוררות בתיק.

השתכללות חבותם של המערערים

31.

חלקו הראשון של הדיון בבית-המשפט המחוזי, בפני כב' השופטת שטרסברג-כהן, עסק בשאלת כניסתה לפועל של התחייבותם של המערערים בהתאם לכתב ההתחייבות, כתוצאה מביטול זכרון הדברים על-ידי המשיבים. כב' השופטת קבעה, כי ביטול זכרון הדברים נעשה כדין, בהתאם למוסכם בכתב ההתחייבות וכי כתוצאה מכך קמה על רגליה חבותם של המערערים כלפי המשיבים.

32.

עיקר החלטתה של כב' השופטת הצריכה לעניינו בסוגיה זו, מצוי בסעיף 18 להחלטתה, בו היא קובעת, כי:

18.צווי בית המשפט היו גם היו אפקטיביים ועם זאת, המשיכה אינטרנשיונל לפעול חלקית. קבוצת דרמן [המשיבים] המשיכה להשקיע ולתת בטחונות והמתינה לבאות תוך ציפיה ותקוה שהעניינים יסתדרו.

השאלה איננה איפוא, אם אינטרנשיונל לא החלה לפעול כלל או החלה לפעול ופעלה כרגיל, אלא השאלה היא אם הארועים שארעו ביוזמת פלסמל היוו "סיכול" או "הפסקת הפעולות" של אינטרנשיונל כמובנן בהתחייבות והאם סיכול או הפסקה כאלה היו לנגד עיני נותני ההתחייבות כאשר נתנוה. תשובתי לכך היא בחיוב, ולפיכך סבורתי כי ההתחייבות ניתנה לקידום פני הרעה הנ"ל שבהתרחשותה העמידה היא את מחויבות חותמיה, על רגליה.

33.

בהתאם להחלטה זו נקבע, כי הגם שצווי המניעה לא עצרו את פעילותה של אינטרנשיונל לחלוטין, הרי שפגעו דיים בהוצאתה לפועל של העסקה נשוא זכרון הדברים, כדי להוות את סיכולה, בהתאם לאמור בכתב ההתחייבות.

34.

החלטה זו של בית-המשפט המחוזי נבחנה על-ידי בית-משפט זה והפכה לחלוטה בפסק-דינו מיום 25.10.99. אין בקביעות הנוגעות להיקפה של התחייבות זו, שנעשו בהליכים שלאחר מכן בערכאות השונות, כדי לשנות קביעה זו לגבי היווצרות המחויבות ואף אין מקום שנתערב בה אנו.

התפרשות מחויבותם של המערערים

35.

משקבענו, כי חבותם של המערערים בהתאם לכתב ההתחייבות אכן קמה על רגליה, עלינו לבחון, כנדבך שני, האם יש לפרש את כתב ההתחייבות באופן כזה הכולל חבות מצד המערערים להשבתם של כספים שהושקעו על ידי המשיבים לאחר סיכול העסקה. באם נקבע, כי אכן כך הוא, הרי שיוותר על כנו פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, אשר חייב את המערערים במכלול ההשקעות שבחוות דעתו של רואה החשבון, הגם שבהפחתה מסוימת של הסכומים, בהתאם לאמור בפסק-דינו מיום 26.12.2004.

36.

לשם בחינת היקף התפרשותה של חבות המערערים, עלינו לבחון את אומד דעתם של הצדדים בעת חתימת כתב ההתחייבות. הגם שניתן ללמוד על אומד דעתם גם מהתנהגותם של הצדדים לאחר החתימה, הרי שנקודת הזמן המכרעת עודנה מועד החתימה. על-כן, עלינו לשוב ולבחון את לשון כתב ההתחייבות וזאת לאור מהותה של העסקה נשוא זכרון הדברים, אליה מפנה כתב ההתחייבות.

37.

מחמת חשיבותו של כתב ההתחייבות לענייננו, נביא להלן את תוכנו במלואו:

23 במרץ 1986

לכבוד

ה"ה גדעון דרמן

ה"ה יצחק גרינבוים.

א.נ.,

אם העסקה נשוא זכרון-דברים המצורף תסוכל ע"י בעלי-המניות בטלסק הנדסה בע"מ, שלא חתומים על זכרון דברים זה, או אם יופסקו פעולותיה של טלסק אינטרנשיונל ביסוד בע"מ ע"י מי מבעלי-מניותיה הקודמים של טלסק הנדסה בע"מ או נציגיהם, שמורה לדרמן ולגרינבוים האופציה לבטל זכרון-הדברים המצורף. משה אלפן ואבי בלוך יחזירו לדרמן וגרינבוים את כל הסכומים אשר הושקעו על-ידם עד לאותה עת הן במזומן והן בבטחונות.

חתימתם של משה אלפן ואבי בלוך על מכתב זה וזכרון-הדברים המצורף מהווה שטר התחייבות וערבות אישית של כל אחד מהם לשלם לכם 50% מכל סכום שתשקיעו במזומן ולשחרר אתכם מ-50% מכל ערבות שהעמדתם על-פי זכרון הדברים האמור.

ולראיה באים משה אלפן ואבי בלוך על החתום:

משה אלפן אבי בלוך

38.

כפי שניתן לראות, מדובר בהתחייבות שנטלו על עצמם המערערים, על-מנת להבטיח את המשיבים בהשקעתם וכדי להעביר את הסיכון שבאי התממשותה של העסקה אל כתפי המערערים. אירוע הסיכול מהווה, איפוא, אירוע מרכזי ביחס להיקף התחייבות המערערים. אירוע זה עומד ביסוד לשון ההתחייבות. ההתחייבות מתפרסת עד "לאותה עת", כאשר המשמעות הלשונית הראשונית של מילים אלו מכוונת לעת הסיכול. כן נראה, כי זו הייתה תכליתה הסובייקטיבית של ההתחייבות. כך גם עולה, לכאורה, מפסקי-הדין של בית-משפט זה בהליכים הקודמים.

39.

על-פי לשון כתב ההתחייבות, שמורה הייתה למשיבים הפררוגטיבה של ביטול זכרון הדברים בהתאם לשיקול דעתם. עם-זאת, ביטול זה אמור להיעשות בהקשר של סיכול החוזה, בנסיבות המפורטות בכתב ההתחייבות. על-כן, לא ניתן לומר, כי עומדת למשיבים האפשרות לבטל את זכרון הדברים כאוות נפשם, במנותק מהאירועים המהווים את סיכול העסקה. ראו, למשל, ע"א 554/83

"אתא" חברה לטכסטיל בע"מ נ' עיזבון המנוח זולוטוב יצחק ז"ל , פ"ד מ"א (1) 282, 305-306:

"בפרשנות החוזה יש איפוא, מחד גיסא, להשקיף עליו כעל מכלול, תוך ראייתו הכוללת, ומאידך גיסא, לבחון את הקשרים בין ההוראות השונות, תוך מגמה לגבש מהן את אומד דעתם של הצדדים. בהקשר זה יש חשיבות רבה למהותה של העיסקה, למבנה המשפטי הכללי שלה ולמטרותיה הכלכליות והחברתיות. כל אלה יש להם השלכה על אומד דעתם של הצדדים".

40.

מעבר לכך, הגם שנקבע בהחלטתה של כב' השופטת שטרסברג-כהן, כי ביטול זכרון הדברים נעשה כדין, למרות שבוצע זמן מה לאחר מועד סיכול העסקה, הרי שאין מתחייבת מכך השלכה על היקף חבותם של המערערים. אין בזכותם החד-צדדית של המשיבים להודיע למערערים על ביטול זכרון הדברים משום זכות לקבוע, באופן חד-צדדי, מה יהא היקף הסכומים בגינם יחובו המערערים.

41.

באשר לתכליתה האובייקטיבית של ההתחייבות, יפים לעניין זה דבריו של כב' הנשיא ברק, בע"א 4869/96 מליליין בע"מ נ' The Harper group ואח' , פ"ד נב (1) 845, 856-57:

"בנסיבות אלה, אין מנוס מפנייה לתכלית האובייקטיבית של החוזה. אלה הם הערכים, המטרות והאינטרסים שחוזה מהסוג או מהטיפוס של החוזה שנכרת נועד להגשים (ראה ע"א 4628/93

מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ

[פ"ד מט (2) 265], בעמ' 313). הבחינה היא אובייקטיבית. השאלה אינה מה הייתה כוונתם של הצדדים לחוזה הספציפי; השאלה הינה מהי "כוונתם" של צדדים סבירים. תכלית זו נקבעת בהתחשב באופי החוזה ובטיפוסו תוך התחשבות בערכים (כגון – צדק, סבירות, שוויון) של שיטת המשפט שלנו. בגדרי התכלית האובייקטיבית אנו יוצאים מתוך ההנחה, כי חזקה ( praesumptio juris ) היא – חזקה הניתנת לסתירה – שהצדדים מבקשים להגשים תכלית שהיא צודקת, יעילה, סבירה והגיונית.

42.

בענייננו אנו, יש לזכור, כי מדובר בעסקה שמטרתה היא חיסולה של חברת הנדסה והקמת חברת אינטרנשיונל במקומה. בזוכרנו זאת, אין מנוס מלקבוע, כי סיכולה של העסקה, כפי שניתן להבינו מכתב ההתחייבות, הינו אירוע המונע את התקיימותה של חברת אינטרנשיונל ושלאחריו לא ניתן עוד לומר, כי קיומה של חברה זו הנה אפשרות ממשית. על-כן, על-כורחך עליך לומר, כי לא ניתן היה לצפות מצד המערערים שיראו את עצמם, במועד חתימת כתב ההתחייבות, ערבים לסכומים שיושקעו על-ידי המשיבים מעבר לנקודת זמן זו. כך גם לא ניתן לומר, כי היה זה סביר מצד המשיבים לצפות, כי באם ישקיעו כספים באינטרנשיונל לאחר סיכול העסקה – למרות שהם עצמם רואים בה חברה שלא תוקם – ישיבו להם המערערים את כספם.

43.

אשר-על-כן, בהתאם לתכליתו הסובייקטיבית והאובייקטיבית של כתב ההתחייבות – הבטחת המשיבים במקרה שהעסקה לא תצא לפועל – הרי שהפרשנות ההגיונית והטבעית להיקף חבותם של המערערים, לפי כתב ההתחייבות הינה, כי המערערים, באם תסוכל העסקה, יהיו חבים למשיבים בגין הכספים אותם השקיעו המשיבים בניסיון להוציא את העסקה לפועל, אולם לא בגין כספים, אותם בחרו המשיבים להשקיע, גם לאחר שברי היה להם, כי העסקה סוכלה.

מועד הסיכול

44.

כאמור, לאחר שקבענו, כי חבותם של המערערים נוגעת רק לכספים שמקורם עובר לסיכול העסקה, הרי שעלינו לקבוע באיזה מועד התרחש הסיכול, אשר היווה את הבסיס לביטול זכרון הדברים על-ידי המשיבים.

45.

הגם, שבהתאם ללשון כתב ההתחייבות ובהתאם לתכליתו, מסורה ההחלטה בדבר קרות הסיכול למשיבים, אשר בהתאם להחלטתם זו רשאים היו לבטל את זכרון הדברים, הרי שהחלטה ברורה שכזו לא נעשתה מצידם. גם בהודעת הביטול ואף בסיכומיהם של המשיבים בפנינו, לא מופיעה כל הצהרה אודות אירוע כלשהו בגינו החליטו המשיבים לבטל את העסקה בשל סיכולה, מעבר להתייחסות להוצאת צווי המניעה בכללותם. אשר-על-כן ולאור החלטתנו, כי אכן סוכלה העסקה, מוטלת עלינו ההכרעה בדבר המועד המדויק, אשר לגביו ניתן לומר, כי בו התרחש האירוע אשר היווה את סיכול העסקה ואשר הצדיק את משלוח הודעת הביטול.

46.

לשם כך, ראשית, עלינו לשוב ולפנות אל ההחלטה בדבר היווצרות חבותם של המערערים. מרכיב אימננטי בהחלטתה של כב' השופטת שטרסברג-כהן, אותה קיבלנו, כאמור, כבסיס להחלטתנו לעיל, לפיה קמה על רגליה חבותם של המערערים כלפי המשיבים, הוא קביעתה, כי צווי המניעה הם שהיוו את סיכול העסקה. עם זאת, אין בהחלטתה קביעה לגבי מועד האירוע המדויק אשר הביא לסיכול העסקה או, למצער, מהו האירוע בגינו רשאים היו המשיבים לקבוע, כי הסאה הוגדשה והעסקה למעשה סוכלה.

47.

על-כן, מוטל עלינו לבחון עתה את שלושת צווי המניעה ולקבוע, במועד הוצאתו של מי מהם ניתן לומר, כי התרחש סיכול העסקה.

48.

צו המניעה הראשון, הוצא בתאריך 19.5.1986, לבקשתם של פלסמל ובמעמדם בלבד. הצו כוון כנגד חיסולה של הנדסה, תוך פגיעה בזכויותיהם של פלסמל כבעלי זכויות המיעוט. כפי שניתן להבין מעצם עריכתו של כתב ההתחייבות, התנגדות זו של פלסמל לקיום העסקה הנה התרחשות אשר הן המערערים והן המשיבים הניחו כי תתרחש. בנוסף, מדובר בצו זמני, עד למועד מתן החלטה, אשר הוצא לשם כפיית המערערים לנהל משא ומתן עם פלסמל בגין הפגיעה בזכויותיהם בהנדסה. אין מדובר באירוע אשר ניתן לומר, כי היווה את סיכולה של העסקה נשוא זכרון הדברים (בפרט לאור העובדה, כי גם לאחריו, המשיכו המערערים והמשיבים לפעול בהתאם לעסקה).

49.

כך גם לגבי צו המניעה השני. צו זה הוצא, ביום 27.5.1986, לבקשתם של פלסמל ושל המערערים, לשם מתן תוקף להסדר אליו הגיעו במסגרת המשא ומתן ביניהם. במסגרת משא ומתן זה, אותו ניהלו המערערים, עדיין נותרה אפשרות פעולתה של אינטרנשיונל בהתאם לזכרון הדברים כשאלה פתוחה. לגבי תקופה זו, סביר לומר, כי עדיין לא התרחש סיכול העסקה וכי בהתאם לתכלית כתב ההתחייבות, נסיבות העסקה ופעולותיהם של הצדדים, ניתן להסיק, כי השקעות אשר בוצעו על-ידי המשיבים לאחר הוצאת צו המניעה השני, עדיין חסו תחת התחייבותם של המערערים. בתקופה זו, עדיין סביר היה מצד המשיבים לצפות, בסבירות חיובית, כי העסקה תצא לפועל. לעומתם, על המערערים, שניהלו את המשא ומתן עם פלסמל, היה לדעת, כי הם מנהלים משא ומתן זה בעוד "חרב" כתב ההתחייבות תלויה מעל ראשיהם באם לא ינהלוהו בדרך שתמנע את הפיכת צווי המניעה לכאלו שיהוו את סיכול העסקה.

50.

שונה הוא המצב לגבי צו המניעה השלישי. מדובר בצו שהוצא כחצי שנה לאחר מועד הוצאת צו המניעה השני, תקופה בה התנהל משא ומתן בין המערערים ופלסמל, אשר לא התגבש לכדי הסכם ואשר ניתן לאחר דיון מהותי בזכויותיהם של פלסמל אל מול המערערים. ניתן לומר, כי מנקודה זו ואילך, סבירות התממשותה של העסקה בעתיד הנראה לעין הפכה לפחותה וכי התמשכות הזמן שבו פעלה אינטרנשיונל חלקית, תחת הגבלתם של צווי המניעה, השתכללה לכדי סיכול העסקה. אמנם, בדיעבד, יכולים היו המשיבים שלא לראות בהוצאת צו המניעה השלישי משום סיכול העסקה, שכן הצווים הוסרו זמן קצר ביותר לאחר מכן, בשל הגעתם של פלסמל והמערערים להסדר, אולם הדבר איננו דוחה את זכותם, בהתאם לכתב ההתחייבות, לראות בהוצאת צו המניעה השלישי משום סיכול העסקה ולבטל את זכרון הדברים.

51.

אשר-על-כן, אני מציע לחבריי לקבוע, כי יש לראות ביום הוצאת צו המניעה השלישי, 21.11.1986, את המועד שחבותם של המערערים לפי כתב ההתחייבות, פרושה עד אליו. בהתאם, חבים המערערים למשיבים בגין כל הסכומים אותם השקיעו המערערים באינטרנשיונל, אשר הושקעו עד למועד זה, או שמקורם עובר למועד זה.

תביעתו של המשיב 3

52.

במסגרת הערעור, שבים וטוענים המערערים בפנינו, כי יש לדחות את תביעתו של המשיב 3, שכן לא התייצב לדיונים בפני בית-המשפט המחוזי. סוגיית מחיקת תביעתו של המשיב 3 נדונה בפני בית-משפט זה, בפסק-דינו מיום 29.9.2003, בו נקבע, כי אין מקום לטענה, לפיה זנח המשיב 3 את תביעתו. משנתן בית-משפט זה החלטה חלוטה בעניין, אין מקום לשוב ולהידרש לתביעתו של המשיב 3, שכן כידוע, אין יושב בית-משפט זה כערכאת ערעור על החלטותיו הוא.

חובת הקטנת הנזק

53.

אין בידי לקבל את טענת המערער לגבי קיומה של חובה אשר מוטלת הייתה על המשיבים לשלם את הכספים אותם דרשו פלסמל בכדי להגיע לפשרה אשר תסיר את הצורך בביטול העסקה. כפי שציין בצדק בית-המשפט המחוזי בפסק-דינו, אין מדובר בתביעה של המשיבים בגין נזקים שנגרמו להם או להשבה בגין הפרה או סיכול חוזה, אלא בהתחייבות עצמאית של המערערים להשיב למשיבים כספים שהשקיעו. במסגרתה של תביעתם של המשיבים בגין התחייבותם של המערערים לפי כתב ההתחייבות, אין מקום להעלות טענות בדבר קיומה של חובת הקטנת הנזק. על-כן, איני רואה מקום להתערב בקביעה זו של בית-המשפט המחוזי.

סוף דבר

54.

בסיכומו של עניין, הגעתי לכלל מסקנה, כי המערערים חבים למשיבים בגובה הסכומים אותם הם השקיעו, אשר מקורם עובר ליום הוצאת צו המניעה השלישי, 21.11.1986. השקעות המשיבים שנעשו לאחר המועד האמור ושמקורן איננו קודם ליום זה, אינן באות בגדר התחייבות המערערים. על-כן, יש לנכות סכומים אלה מן הסכום שבו חויבו המערערים. במידה ותתגלע מחלוקת על סכום הניכוי לפי פסק-דיננו, יגיש לנו רואה החשבון חוות דעת משלימה בעניין ובהתאם, תינתן פסיקתה או החלטה אחרת.

55.

אשר-על-כן, אני מציע לחבריי לקבל את הערעור בחלקו, בהתאם לקביעתנו לעיל.

56.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ש ו פ ט

הנשיא א' ברק :

אני מסכים.

נ ש י א

השופט א' ריבלין :

אני מסכים.

ש ו פ ט

הוחלט כאמור, בפסק-דינו של השופט ס' גובראן.