ע"א 1460/12 עו"ד אורלי גלמן נ. אלתירא נכסים

1.

ערעור על החלטת בית משפט השלום בפתח תקווה (כב' השופט נ' שטרנליכט ), מיום 8.2.2012, שלא לפסול עצמו מלהמשיך ולדון בעניינה של המערערת בת"א 55609-03-11, ובקשה לעכב את המשך ההליכים בתביעה עד להכרעה בערעור.

2.

המערערת התקשרה בהסכם שכירות, לפיו שכרה משרד בהוד השרון למשך שלוש שנים. ההסכם נעשה עם חברה שהמחתה זכויותיה למשיבה. לפי ההסכם ניתנה למערערת אפשרות להאריך את תקופת השכירות, בתנאים שפורטו. בין בעלי הדין התגלעה מחלוקת בנוגע לאופן בו ייקבעו דמי השכירות באחת מתקופות ההארכה, והמשיבה הגישה תביעה במסגרתה ביקשה למנות פוסק שיכריע במחלוקת, בהתאם לאמור בהסכם השכירות. המערערת הגישה כתב הגנה בו טענה כי תנאי להעברת המחלוקת לידי פוסק הוא קיום הידברות, דיון והערכה בתום לב בין הצדדים, שלא קוים במקרה דנא בשל התנהלות המשיבה. בעלי הדין זומנו לקדם משפט, במהלכו שמע בית המשפט את טענות בעלי הדין, עיין בנוסח הסכם השכירות העומד במרכז המחלוקת והגיע למסקנה כי יש למחוק את כתב ההגנה שהגישה המערערת ולהיעתר לסעד המבוקש בתביעה. על יסוד התנהלות זו ביקשה המערערת כי בית המשפט יפסול עצמו מלהמשיך ולדון בתביעה.

3.

בית המשפט דחה את בקשת הפסלות. בהמשך קבע בית המשפט כי שופט מוסמך לתת פסק דין במסגרת קדם משפט אם התברר שאין לנתבע הגנה מפני התביעה. ואכן בית המשפט נתן פסק דין לחובת המערערת.

הערעור שלפניי מופנה נגד ההחלטה לדחות את בקשת הפסילה.

4.

המערערת מתארת את השתלשלות ההליך בבית המשפט, כולל מהלך הדיון בקדם המשפט. לדבריה, הגישה בקשה לתיקון פרוטוקול הדיון מאחר שההערות אשר היא מייחסת לבית המשפט, לרבות איום בהשתת הוצאות עליה ודחיית בקשתה לטעון בניסיון לשכנע את בית המשפט מדוע אין לתת נגדה פסק דין בהעדר הגנה, אינן מופיעות בו. המערערת טוענת כי התנהלות בית המשפט מעידה על כך שדעתו "ננעלה" בנוגע לתוצאות התביעה, והדבר מצא ביטוי במתן פסק הדין נגדה בתום הדיון. נוכח התנהלות זו חוזרת המערערת ומבקשת את פסילתו.

5.

דין הערעור להידחות. מקריאת הערעור עולה כי, למעשה, בית המשפט סיים את מלאכתו עם מתן פסק הדין בתביעה. בנסיבות אלה, אין מקום לדון בערעור והדיון בו התייתר (השווה: ע"א 6621/11 פלוני נ' פלוני (לא פורסם, 11.10.2011)). זאת ועוד, ניכר מתוכן הערעור כי עיקר טרונייתה של המערערת מופנה נגד מתן פסק דין נגדה וקבלת תביעת המשיבה. הלכה פסוקה היא כי השגות על תוכן החלטות של בית המשפט מקומן בהליכי ערעור רגילים, על-פי סדרי הדין, ולא במסגרת הליכי פסלות, כאשר גוף ההחלטה הוא שצריך לעמוד לביקורת ולא גופו של היושב בדין (יגאל מרזל דיני פסלות שופט 178-174 (2006)). אכן, אפשר שבראייתה של המערערת נוצר חשש כי התנהלות בית המשפט מצביעה על קיום משוא פנים כלפיה, אולם חשש זה אינו יוצא מכלל חשש סובייקטיבי גרידא, אשר אינו מקים עילת פסלות (למשל, ע"א 4347/11 פלוני נ' פלוני (לא פורסם, 9.10.2011)). משכך, דין הערעור להידחות.

6.

אשר על כן, הערעור נדחה. ממילא נדחית הבקשה לעיכוב הליכים. משלא הוגשה תשובה, אין צו להוצאות.