ע"א 1492/05 דורון דואני נ. אמנון מלחי

בפניי בקשה מטעם המערער להותיר על כנו צו עיקול זמני שהוטל על נכס השייך למשיב 1.

המערער נפגע בתאונת עבודה קשה בעת שעבד באתר בניה. למערער נגרמה נכות תפקודית בשעור של 100% בגין תאונה זו. המערער תבע את נזקיו מהמשיבים ובמסגרת תביעתו ביקש הטלת צו עיקול זמני על נכס השייך למשיב 1. בית המשפט המחוזי שדן בתביעה, נעתר לבקשת המערער והורה על הטלת העיקול המבוקש.

תביעתו של המערער התקבלה באופן שנקבע (לאחר ערעור בבית המשפט העליון), כי המשיבים אחראים במשותף לנזקיו של המערער. בית המשפט המחוזי שדן בגובה הנזק קבע כי הוא עומד על סכום של כ-2.4 מליון ש"ח, ומסכום זה יש לנכות סך של כ-3 מליון ש"ח בגין תקבולי המל"ל. המערער טוען בערעורו כנגד סכומי הנזק שנקבעו לו וכן כנגד סכום הניכוי. בבקשה שבפניי מבקש המערער כי העיקול הזמני שהוטל יישאר בתוקפו עד להכרעה בערעור.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להתקבל. כפי שעולה מהחלטת בית המשפט המחוזי שהטיל את העיקול הזמני, הסעד הזמני הנדרש במקרה דנן הינו הכרחי, על מנת להבטיח את יכולתו של המערער להיפרע מהמשיב 1. זאת, משום שהנכס עליו הוטל העיקול הינו ככל הנראה הנכס היחידי ממנו יוכל המערער להיפרע. אכן, מפסק דינו של בית המשפט המחוזי עולה, כי המשיבים אינם צריכים לשאת בסכום נזקיו של המערער אולם זאת לא משום שאין הם חבים באחריות כלפיו, או משום שלא נגרם נזק, אלא משום שלכאורה סכום תקבולי המל"ל עולה על סכום הפיצוי. בנסיבות אלו, ובהתחשב בסיכויי הערעור, רואה אני להעתר לבקשת המערער ולהורות כי העיקול הזמני שהוטל על זכויותיו של המשיב 1 בבית ברחוב ביאליק 50 בחולון (חלקה 38 בגוש 7175) יעמוד על כנו עד להכרעה בערעור.

בשולי הדברים אעיר כי לא נעלמה מעיני פנייתו של בא-כוח המשיב 1 לבית המשפט המחוזי בבקשה להסרת העיקול והחלטתו של בית המשפט המחוזי שביקש את תגובת המערער. אולם, בנסיבות הענין, ולנוכח העובדה כי הסעד המבוקש הוא סעד זמני לערעור, לא ראיתי לעכב את ההחלטה.